כשהציבור חושב שמבקשי המקלט הם אוכלוסייה של פושעים הוא לא יתקומם נגד מאסר ממושך של אלפים חפים מפשע. כך מטשטשים את דעתנו ומרדימים את מצפוננו, והתקשורת היא כלי בידי הממשלה

מאת שרון ליבנה

"עלייה בפשיעה של מסתננים מאפריקה" בישרה הכותרת באתר NRG. "עלייה באלימות בקרב מסתננים ב-3 השנים האחרונות" זעקה הכותרת באתר וואלה. שתי כותרות אלה פורסמו באותו יום והתייחסו לדו"ח ועדת הכנסת בנושא פשיעה בקרב מבקשי מקלט בישראל וכלפיהם (23.05.11). אלא שהדו"ח דווקא מראה בצורה חד-משמעית כי הפשיעה בקרב קהילת מבקשי המקלט, שהדו"ח מכנה אותם "מסתננים", נמוכה הרבה יותר מרמת הפשיעה בקרב אזרחי ישראל, ואף נמצאת בירידה.

ה"עלייה בפשיעה" שאליה מתייחסות הכותרות נוגעת לעלייה במספר התיקים שנפתחו במשטרה, אך אינה מביאה בחשבון את העלייה במספר מבקשי המקלט. בעוד שהעלייה שנרשמה בפתיחת התיקים היא 40 אחוז, העלייה בשיעור מבקשי המקלט היא של 75 אחוז, כך, שלמעשה, רמת הפשיעה ירדה כמעט בחצי. למעשה, גם הכתבות בוואלה וב-NRG מציינות בהמשך כי חלה ירידה בפשיעה. מדוע, אם כך, בחרו שני אתרים מובילים אלה בכותרות שקריות?

כל אמצעי תקשורת מעוניין למשוך כמה שיותר קוראים, והדבר נעשה בעיקר באמצעות כותרות סנסציוניות. "עלייה בפשיעה" מושכת יותר מ"ירידה בפשיעה" משום שהיא מעוררת חרדה ומאשרת את מה שהציבור חושב ממילא. ומדוע חושב כך הציבור? משום שזהו המסר שמעבירים לו חברי ממשלה וקציני משטרה בכל הזדמנות. הם רוצים שנפחד מאותם פליטים, שאינם זוכים כאן למעמד. כך, לדוגמה, אמר השר לביטחון פנים אהרונוביץ' על מבקשי המקלט בישיבת ממשלה ביולי 2010: "נכון לעכשיו הפשיעה מתרכזת במגזר הזרים, אך אין ספק שזה שעון מתקתק אשר יפרוץ במוקדם או במאוחר לתוך ישראל". כעבור כמה חודשים אמר מפכ"ל המשטרה רב-ניצב דודי כהן בכנס בירושלים: "אני מודאג מאלימות, עבירות רכוש וסמים ובעיקר פשעים חמורים כגון רצח ואונס". המודעה שפרסמו רבנים מדרום תל-אביב כוללת שקר גס, אך איש לא תיקן: "לפי נתוני המשטרה, במקומות ששוהים באזורנו מסתננים לא חוקיים, עלה אחוזי הפשיעה באופן משמעותי, וכ-40% ממקרי הפשיעה מבוצעים על ידם".

כשאנו מדברים על פשיעה בקרב אוכלוסייה זו חשוב לזכור שהיא שוהה בישראל כחוק (מבקשי המקלט זכאים לאשרה זמנית המגנה עליהם מגירוש), אך ללא זכויות בסיס: אין להם רישיון עבודה, אין להם זכויות סוציאליות וכתוצאה מכך רובם המכריע חי בעוני מחפיר וללא תקווה לעתיד טוב יותר. מאות מהם חיים ברחוב ואף סובלים מרעב. במקרים רבים מדובר באנשים שסובלים מטראומות לאחר שחוו עינויים, רצח של בני משפחה, אונס ועבדות. כל אלו יחד עלולים לדרדר גם אנשים חזקים במיוחד למשבר, התמכרויות ואלימות. על מדינת ישראל להעניק מעמד וזכויות בסיס לאנשים אלה כדי לשפר את מצבם ולמנוע הידרדרות נוספת. תחת זאת היא מגדירה אוכלוסייה שלמה כפושעים. מדוע?

בדיוני ועדת הכנסת בנושא מחודש מאי השנה (מתוך פרוטוקול שפורסם באתר "כנסת פתוחה") מביע יו"ר הוועדה יעקב כץ את דעתו על מבקשי המקלט: "כל אחד מהם הוא פושע שנמצא בלי אישור ובלי רשות, ללא זכות וללא אישור כניסה לישראל." חברו לוועדה, מיכאל בבלי מהאו"ם, ממהר לתקנו: "לפי אמנת האו"ם שישראל חתומה עליה, כניסה בלתי חוקית של מבקשי מקלט, איננה עבירה." הסתכלות על מבקשי המקלט כעל פושעים מעצם כניסתם לישראל ללא אשרה מנוגדת אמנם לאמנת הפליטים הבין-לאומית וגם להיגיון, (שהרי אדם הנמלט מרצח עם או מרדיפות שלטון יתקשה לקנות כרטיס טיסה ולצאת את גבולות מדינתו באורח חוקי), אך זאת התפיסה השלטת בקרב השלטון הישראלי. תפיסה זו יעילה עבור השלטון ומערכת הביטחון מאחר שהיא מכינה את הקרקע לצעד הבא.

הכפשה חוזרת ונשנית של אוכלוסיית מבקשי המקלט בישראל ויצירת תדמית של "פושעים" מכינה את הציבור הישראלי למהלך של כליאת אלפי מבקשי מקלט במתקן הכליאה שעומד להיבנות בנגב. היא מכינה את הציבור לחקיקת "חוק ההסתננות", שישלח אוטומטית כל מבקש מקלט שיגיע לישראל לשלוש שנות מאסר לפחות, בניגוד לחוק הבינלאומי. כשהציבור חושב שמדובר באוכלוסייה של פושעים הוא לא יתקומם נגד מאסר ממושך של אלפים, גברים נשים וילדים חפים מפשע. הוא ימשיך לשתוק. כך מטשטשים את דעתנו ומרדימים את מצפוננו, והתקשורת היא כלי בידי הממשלה.