"קוראים לי לחזור/אומרים פעם יהיה טוב", כך, עם "לחזור", שיר הפתיחה של אלבומה החדש, "נדודים", פתחה נתנאלה את הופעתה בפסטיבל הפסנתר. הזמרת, שבשיא הקריירה המוקדמת שלה, בשנות ה-70, האהבה לקחה אותה מכאן לפינה רחוקה ושלווה בשוודיה, חזרה לכאן סופית לפני שלוש שנים וחצי בעקבות אהבה אחרת, האהבה לארץ, כדבריה.

בשיריה שזור סיפורה האישי המרתק והמרגש. "אבי נשר ממני לפני הולדתי", היא שרה ב"שלכת אבי", השיר שכרוב שיריה  כתבה אותו מילים ולחן. אביה נפטר בטרם באה לעולם והפרט הזה הטביע בה חותם לכל חייה.

הסיפור עצוב, אבל האווירה במופע רחוקה מלהיות קודרת. ל"שלכת אבי" היא הקדימה קטע קולי וירטואוזי. במקום להיעזר בכלי-נשיפה, נתנאלה נשפה בקולה, מה שהוסיף מימד שובב להופעתה. בניגוד לחלק מזמרי הפסטיבל הפסנתר, שניכר בהם שהם תופסים טרמפ בהופעתם בו, אצלה זה מתקבל טבעי, כשלצידה ליהטט בפסנתר גיא ויינגרטן הצעיר. ויינגרטן, המפיק המוזיקלי של אלבומה, הוא גם המעבד במופע. כששוחחתי עמה עם צאת האלבום, היא הבטיחה שבמופע "זאת תהיה נתנאלה שמכירים וזוכרים עם טאץ' של רוק". ההבטחה מקוימת.

רואים שהיא משתדלת ללכת עם הזמן. כן, אפילו להתחבר עם "כוכב נולד". לאחר ביצוע יפהפה של אחת הקלסיקות הגדולות שלה, "לא דיברנו עוד על אהבה", היא הזמינה לבמה את לינוי אקלה, מי שלדעת רבים הייתה ראויה להיות בגמר עונת העשור על הכוכב. אצל נתנאלה אין מקריות. כמעט 40 שנה מפרידות בין שתי הזמרות האיכותיות ומכנה משותף אחד מקשר ביניהן – שתיהן היו בתקופות שונות סולניות להקת חיל האוויר. עתה ביצעו יחד את "היה לי חבר, היה לי אח", השיר שעמו סחפה קהל בעקבות מלחמת יום כיפור.

ככלות הפרגון לאקלה נרשם אחד משיאי הערב. לאחר חידוש "החולמים אחר השמש", שירם של יורם טהרלב וסשה ארגוב, זימרה בבכורה את "במטר השנים", לחן שהלחין ארגוב למילותיה בביקורה בארץ בשנות ה-80. בעודה מצדיעה לבני משפחת המלחין המנוח, כולל האלמנה נוסיה, שישבו באולם, סיפרה כיצד ארגוב היה הגלאי שלה בגיל 15.

נתנאלה חתמה עם שיריו שיריו של מתי כספי, "עוד יבוא היום" ו"שיר היונה". הקהל, ששמע אותה מחדשת בקולה בעל המנעד הרחב שירים כ"ימים לבנים", לא היה מוכן לתת לה לרדת מהבמה בלי "ספינת הזכרונות" מ-87'.

כשיצאה מאולם ירושלמי, במרכז סוזן דלל, כשבידיה זרי פרחים מהקהל אסיר התודה, הבחינה נתנאלה במתי סרי, מגיש ברחבה שבחוץ את מופעו  "מארגוב (סשה) לארגוב (זהר)". לקהל המזדמן המפגש-לא-מפגש בין השניים לא אמר דבר, אך אותי זה הטיס אל שלהי מלחמת יום כיפור. על רקע מראות הפינוי מאפריקה ראיתי אותם מופיעים לפני החיילים על תלולית עפר, עם אילן וירצברג, במדי להקת חיל האוויר. בהפצצה מצרית שאליה נקלעו אז חברי הלהקה היה זה סרי שחילץ את נתנאלה. עכשיו, כעבור 39 שנה, הצטלבו דרכיהם מחדש בפסטיבל הפסנתר.