04.01.2012

תל אביב. עשנה וחורפית.

במשך השיחה רציתי-ניסיתי להבין איפה הנקודה. איפה המרכז. מהו…אבל תחושת ההחמצה התעקשה גם היא לתפוס דמות משל עצמה ואז הפכנו ל-4 דמויות בקפה. הזמנו אספרסו ותה עם נענע. היה נעים ונוח. אחר כך חשבתי שכנראה בעצם היה זה קולרידג' עצמו שהתיישב לידנו, כדי להשגיח על תחושת ההחמצה שבערה בי כל זמן השיחה עם לילך. קולרידג' הגבר-הכותב המבריק דאג להשאיר את התחושה בי נוכחת. כי ככה זה עם קריסטבל מופלאה ובלתי אפשרית.

כיצד זה התחיל?

השיר נמסר לי על ידי ד"ר לילך לחמן כמשימה לרפראט בסמינריון על פואטיקה רומנטית בחוג לתורת הספרות באוניברסיטת תל אביב של סוף שנות השמונים.

נמסר? למה הכוונה? זה נשמע דרמטי לעומת פשוט שיר שהיא נתנה לך לרפראט

אני אומרת נמסר כי חשתי שהוא נמסר לי במיוחד. בתור אישה צעירה בת 23 לא הבנתי את השפה, את ההקשר הביוגראפי, הפואטי, ההיסטורי אבל הרגשתי שיש בי משהו שקשור לקריסטבל, שיש בו משהו שאני יודעת אותו. הרגשתי  שהשיר חשוב לי.

למה?

קריסטבל היא נערה שיוצאת לפענח את חידת זהותה. ישנה ידה שלמה שקשורה בלידתה, ויכולתי להתחבר לזה. בשיר היה שילוב, משהו לא מפוענח, והבנתי אותו. מעבר לשפה, לקשרים, לתקופה שהיו רחוקים ממני, ולמרות שנדרשתי למילונים ולקריאה ולמידה, ידעתי שאני מבינה משהו שקורה שם.

לילך לחמן מסרה לך את השיר, ואת מסרת את חייך לשיר? עלה פקפוק? חרדה? שאלה?

תחושת הערך הייתה מאוד דומיננטית ובהירה למרות הפקפוקים. במשך השנים הללו דברתי עם קולרידג' ועם אלפי אנשים מחוגו, דרך הספרים שקראתי בתהליך הלמידה. כמו פנלופה, טוויתי ופרמתי את קריסטבל שלי במשך שנים, וכל אותו זמן חייתי את חיי – גידלתי ילדים ורקמתי, למדתי ורקמתי, עשיתי דוקטורט ורקמתי. חייתי ורקמתי. דברתי עם כל העולם של השיר. זה היה תהליך ארוך ומשמעותי ואני מאוד שמחה בו. הכתבים של השיר פזורים בכמה מקומות בעולם. התחקיתי אחריהם, וקראתי את היומנים של בני החוג הרומנטי ואת מאות המחקרים שנכתבו על קריסטבל. השיר, בין השאר, הועתק, צוטט, שימש מקור השראה ולעג בעשרות יצירות אחרות. אני עקבתי אחר הגלגולים האלו. קולרידג' כתב את קריסטבל במשך 20 שנה ופרסם אותו בלתי גמור. ובעשרים השנה אחרי פרסומו, עד ליומו האחרון ממש, המשיך קולרידג' לנסות להשלים את קריסטב ללא הצלחה. העובדה שעסקתי בשיר 25 שנה היא אולי סוג של שיקוף.

על מה השיר?

קריסטבל הוא שיר ארוך שהוא פרגמנט. חסר לו סוף. בתכניו ובצורתו הוא מושפע מהרומנסה הגותית ומהבלדה.

קריסטבל היא נערה שבלילה בו נפתח השיר היא יוצאת מאחוזת אביה אל היער בשעת חצות ושם היא פוגשת באישה יפיפייה שתשנה את חייה. היא מכניסה את האישה הזו לחדרה ולמיטתה ומתחוללת ביניהן סצנה ארוטית שאולי יש בה גירוש רוחות. בעקבות האירוע הזה קריסטבל מרגישה שמוטל עליה כישוף ויכולתה לדבר מוגבלת. בבוקר שלמחרת הן פוגשות את אביה של קריסטבל והוא מזהה את בתו של חברו הטוב, שנפלה ביניהם מריבה משכבר הימים. זהיא מעוררת בו התרגשות עזה. השיר נחתם בכך שהוא מלווה את האורחת אל הדלת ולא ברור האם הוא מלווה אותה או מגרש אותה, האם הוא מסלק את האורחת מן הבית או שהוא מפנה עורף לבתו. לשיר הזה אין תשובות חד משמעויות. כמו כל יצירת מופת, הוא מעלה שאלות ולא פותר אותן.

כמה לילך היא חלק מקריסטבל?

השיר שהוא מאוד אדיפאלי ולסבי. נתן במה לפנטזיות פרועות שלי, ואפשר לי לנתב אותן. כשהתחלתי הייתי בת 23 והזדהיתי עם הפרספקטיבה של קריסטבל בתור בת שעושה חשבון עם ההורים שלה. במהלך הטקסט נולדו לי שלושה בנים, ועברתי להזדהות עם סר ליאוליין, אבא של קריסטבל

מה עושה קריסטבל שלילך הייתה עושה אם הייתה קריסטבל?

אחד הדברים שאני הכי אוהבת בקריסטבל הוא המתח בין האומץ להעיז ולגלות, והכוח שדוחף אותה לקחת צעד אחורה ולחזור למוכר.

מי היא ג'רלדין עבור קריסטבל? אולי היא קריסטבל אבל מחוץ לבית האבא? קרסיטבל המעזה?

ג'רלדין משמשת קטליזאטור בשביל שקריסטבל תגלה את עצמה. היא האורחת. התמה של האורחת מסקרנת, כמו ב"תיאורמה" של פאזוליני: מכניסים מישהו זר לבית והוא מחולל בבית שינוי. הוא מעורר מריבות, התרגשות, מהפכים. כל אחד מבני הבית מתאהב בדרכו באורח ומשתחרר מהסימפטומים הישנים. וכשהאורח עוזב, מה יעשו בני הבית עם כל האנרגיה הזו? אחת נעשית נימפומנית, אחד הופך לאמן מיוסר, אחת מאבדת את שפיותה, אחד יוצא לחפש את עצמו, המשרתת הופכת למחוללת נסים. מאז שאמה מתה בלידתה, אביה של קריסטבל הנהיג בידוד גדול בחייהם המשותפים. צלצולי הפעמונים מדגישים את הבידוד: "בכל צלצול של שחר קר יש מוות". הבשורה היא של אין אונים ופחד.

מדוע היא יוצאת אל היער?

קריסטבל יוצאת אל היער בתחילת השיר. זהו כוח החיים שבה. מה שהיא רואה שם מאוד יפה בעיניה ומאוד מפחיד אותה. זהו מראה שהוא בין תענוג ליראה. היא מסיטה את הוילון, והיא רואה את מראה שמפעים אותה אבל גם מצמית אותה. כמו הבלחה אסורה של משגל או הכאת ילד.

ג'ראלדין היא קריסטבל כאישה?

ג'רלאדין היא שד, אדם, הזיה, מציאות, אולי היא קריסטבל כאישה. ובכלל קריסטבל הוא מסכת של סתירות. קולרידג' טען ששיר צריך להיות שלמות אורגנית. השיר היה אמור לשקף אידיאל של אהבה גדולה, של יצירה גדולה, חברות קדושה. קריסטבל הוא שיר שלא השיג את האידיאל. הוא היה אמור להיות שיר בן 5 חלקים, ורק שני חלקים ממנו קיימים. גם סיפור השיר הוא על החמצה. קריסטבל מחפשת, מוצאת, ונסוגה אחורה. זה שקולרידג' לא מביא שיר שלם, זהו מודל של משהו לא מושלם, ויש לו ערך רב.

אילו יחסים יש בין קריסטבל לאביה?

קריסטבל הכניסה את האורחת הביתה. היא העזה. התפשטה והתחבקה והתגלתה לפניה. אבל בבוקר שלמחרת קריסטבל מסתגרת, ודווקא אבא שלה מתעורר לחיים. השיא של ההתעוררות הזאת מגיעה בסוף השיר כשהוא פותח דלת ויוצא אל העולם. בתנועה בחלל זה היפוך תפקידים. האבא יוצא החוצה וקריסטבל חוזרת פנימה.

קולרידג' מדבר הרבה בשיר הזה על הקשר בין אבות לבנים. הבת רצתה, ניסתה, ואז פתאום האבא תופס את הבמה. והוא שוב פוגע בה. זה עוד פן אוניברסאלי ביצירה. מצד אחד אנחנו רוצים שלילידנו יהיה רק טוב,  ומצד שני אנחנו לא יכולים לבטל את עצמנו ולפעמים אנחנו מעדיפים את הצרכים שלנו על פניהם.השאלה היא איך להיות הורים וגם להיות בני אדם, האם זה אפשרי בכלל. זה וידוי משחרר מאוד. אולי זה סוד הקסם של השיר.

כפי שהבטחתי בחיה רעה יש לכם הזדמנות לשמוע את הדמויות מספרי הפרוזה והשירה בשיחה משוחחות אתנו.

דרך כמה שאלות משאלותיו של פרוסט (ששינה מעט מברנרד פיבו) בתוספת של שתי שאלות שלי, מדברות הדמויות אתנו בתיווך הסופר המשורר שיצר אותן.

בריאיון זה מופנות השאלות אל קריסטבל (כשלילך משיבה בשמה).

1. מהו אושר עבורך?

אושר מתגלם עבור קריסטבל בזיכרון עצמה בזרועות אמה: "צעקתי הראשונה מתערבת בגניחת המוות של אמי – חזון התהילה שלה, לראות אותי לאור השמש – כשהבטתי לראשונה אל השמיים, חיפשתי שם את אמא" (עמ' 49).

2. מהי אומללות עבורך?

אומללות עבור קריסטבל היא בדיוק אותה תמונה עצמה: "חלום כואב, מגע מבעית! היא התקפלה ובשנית – (אה, מקולל אהיה! הלך יאים מראות קשים כל כך?) שנית רואה היא חיק קדמון, שנית נגעה בחיק קרחון" (עמ' 35).

3. מה היית רוצה להיות?

קריסטבל הייתה רוצה להיות מאורסת לבן אצילים, לחכות בחרדה ובאומץ עד שיחזור ויישא אותה לאישה: "פעמוני הטירה מצלצלים, קולך האם נשמע ולשמחתם שך כל הצדדים אין גבול. הנישואים הנכונים מתקיימים" (עמ' 52).

4. האם אהבת די?

קריסטבל עונה: "ידעתי אהבה רק בחלומותיי".

5. מהו המוטו שלך?

קריסטבל עונה: "טו-וויט! — — טו-וו!" (עמ' 11).

6. מי הם סופרי הפרוזה החביבים עליך?

קולרידג' עונה בשם קריסטבל: שייקספיר, מילטון, פרידריך שילר.

7. מי הם המשוררים החביבים עליך?

קריסטבל עונה בשם קולרידג': סמואל טיילור קולרידג'.

8. מי הם הגיבורים החביבים עליך?

גיבוריה של בלדה עתיקה בשם: "אהבתו של אגלמור לקריסטבל ומאבקיו לזכות בה חזרה".

9. הכישרון הטבעי שהייתי רוצה להיות מחוננת בו:

קריסטבל הייתה רוצה להיות בעלת יופי כזה שמשליט את עצמו על כל רואיו : "הצוואר המחוויר בשמלת הפנינה, צווארה מפואר, זרועותיה נחשפו, רגליה כחולות העורקים יחפו, אבני החן בשערה הזדהרו לתפארה. ודאי היה מראה בעתה, גבירה נאוה כדוגמתה – יפעה כה מצמיתה!" (עמ' 14)

10. מהן השאיפות שלך שלא מימשת?

קריסטבל עונה: להגשים את חלומה של אמי המנוחה ולהינשא לקול צלצולי הכנסייה: "שמעתי מזקן הנזירים שמשאלתה על ערש דוויי הייתה לשמוע צלצולים תריסר בבוקר נישואיי" (עמ' 20).

על ד"ר לילך ניישטט-בורנשטיין:

ילידת קיבוץ כרמיה, בוגרת בית הספר לתיאוריה וביקורת באוניברסיטת קורנל, דוקטורט מבית הספר למדעי התרבות באוניברסיטת ת"א, ופוסט-דוקטורט מאוניברסיטת מסצ'וסטס. חיה בנוף-ים, נשואה ואם לשלושה.

במאית-שותפה של סרט תיעודי על חייה הכפולים של ניצולת שואה; אוצרת תערוכה על תפיסת הגוף הנכה; פרסמה מחקרים והרצתה בכנסים בתחומי השירה העברית והאנגלית; פואטיקה רומנטית ובייחוד יצירתם של סמואל טיילור קולרידג' ופרידריך שלגל; תיאוריות של קריאה ופרשנות; יחסים בין שירה לאדריכלות; חינוך והוראת ספרות.

בעשור האחרון בוחנת נרטיבים פרשניים של קבוצות קוראים לא מקצועיים במטרה להשמיע קולות שכרגיל אינם באים לביטוי בשיח הציבורי. הקימה את 'קבוצת הסיפור שלך', במסגרתה עובדים בשבע השנים האחרונות אמנים, חוקרים ואקטיביסטים עם בני נוער ממגזרים שונים בישראל, וקושרים בין יצירות ספרות לבין סיפורים מחיי היומיום תוך שימוש בקריאה ובכתיבה כאמצעים להבנה ופעולה בעולם.

"קריסטבל" בהוצאת אבן חושן 2011 הוא תרגום ראשון לעברית של יצירת המופת האנגלית בת המאה ה-19.

התרגום, האיורים והאפילוג המקיף הוא פרי יצירתה שהתמשכה עשרים שנה.

סמואל טיילור קולרידג' כתב את "קריסטבל" לאורך כל חייו הבוגרים מבלי שהצליח להביא אותו לידי גמר.

למרות מאתיים השנה שחלפו מאז פורסם השיר הבלתי-גמור, הוא ממשיך לעורר גם במאה ה- 21 מאות פרשנויות, פארודיות ועיבודים לתיאטרון, מוזיקה וקולנוע.

ב 17 בינואר (17:00-20:30) תדבר לילך על קריסטבל, המחקר והתרגום, במסגרת הרצאה וסדנה של אגודת המתרגמים, בבית ציוני אמריקה. כרטיסים אתר אגודת המתרגמים [email protected]