המפלגות בישראל מצויות בתחתית שרשרת המזון הארגונית. הן סובלות מריק עצום בתחום זה ואפילו אינן מוכנות להכיר בעצמן כארגונים, שעליהם לפעול על פי נורמות ארגוניות וקודים מקובלים. אל הריק הזה נכנסים בתיאבון רב גורמי האגו הקניבלים הגדולים האלה המכונים סוקרים, ויועצי תקשורת
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
אפשר לומר בנחרצות רבה, כי ככל שרבה יותר מעורבותם של הסוקרים למיניהם ואנשי התקשורת והפרסום, והמתיימרים בשמם להיקרא יועצים אסטרטגים בפוליטיקה שלנו – כך מצבה רעוע ועגום יותר. ניתן לראות במעורבות זו מדד לאיכותם של חיינו הפוליטיים.
מעמדם הרם של גורמים אלה במפלגות והשפעתם הגדולה עליהן נגזרים ישירות מחולשתן הגדולה של המפלגות. המציאות מורה, כי ארגונים חלשים מתבטלים בפני גורמי ייעוץ חיצוניים, ובמיוחד מתחומים אלה. הם אינם יודעים כיצד לעבוד איתם ולעמוד מולם ונכנעים לעוצמת האגו שלהם והיוקרה המדומה שהם מייצגים.
המפלגות בישראל מצויות בתחתית שרשרת המזון הארגונית. הן סובלות מריק עצום בתחום זה ואפילו אינן מוכנות להכיר בעצמן כארגונים לכל עניין ודבר, שעליהם לפעול על פי קודים ונורמות ארגוניות מקובלות. לא מתקיימת בתוכן עבודה ארגונית מקצועית כלשהי, והיעדרו של ממד חשוב זה בחייהן הוא קריטי ובסופו של דבר משפיע לרעה על הדמוקרטיה שלנו.
אל הריק הזה נכנסים בתיאבון רב גורמי האגו הקניבלים הגדולים האלה המכונים סוקרים, ויועצי תקשורת ופרסום בפוליטיקה. משקלם עצום ורב, והוא גובר על כל שיקול דעת אחר הנמצא בקרב חברי המפלגה הנבחרים ופעיליה המרכזיים. במיוחד בולטת תופעה זו לקראת מערכות הבחירות השונות, ויותר משהיא באה לשרת את המפלגה – היא משרתת את העומדים בראשה. זו פריבילגיה השמורה רק להם. הם בוחרים וממנים את היועצים המקיפים אותם מכל עבר, ואין כל תהליך מקצועי מסודר וראוי כיצד נכון לעשות את הדברים. זהו משחק יחיד שלהם. משחק סכום אפס.
מאחר שהמפלגות אינן פועלות כארגונים לכל עניין ודבר והן חסרות כל יסוד של תהליכי עבודה וקבלת החלטות ראויים ואיכותיים, גם לא מתקיימת בתוכן כל חשיבה אסטרטגית מקצועית, ומוביליה הנבחרים אינם יודעים להבחין בין אסטרטגיה ארגונית לאסטרטגיה פרסומית/שיווקית/תקשורתית וכדומה. המפלגות בישראל מתגדרות על פי שני יסודות ארכאיים ותו לא – מצעיהן ותקנוניהן – וכל היתר פרוץ לכל עבר. בשום מפלגה לא קיים מסמך אסטרטגיה ארגונית המגדיר את הארגון, את ערכיו ומטרותיו.
אסטרטגיה פרסומית לא יכולה להחליף את האסטרטגיה הארגונית
בנקודה זו חשוב להבהיר שאסטרטגיה פרסומית לא יכולה להחליף את האסטרטגיה הארגונית ולבוא במקומה – היא נגזרת ממנה. וכשהארגון לא יודע להגדיר את עצמו כראוי, והוא חסר כל יסודות מקצועיים בנדון, הפרסומאים מקשקשים את כולנו לדעת עם מלל הזוי המתיימר למלא את המחסור הגדול הזה בחשיבה אסטרטגית ארגונית. חמור מכך, בימי הבחירות הם מקבלים הון עתק עבור הקשקוש-בלבוש הזה, שהוא בושה לכל אוזן מקצועית מתחומי הייעוץ הארגוני והאסטרטגי.
עניין הסוקרים הצמודים ליושבי ראש המפלגות הוא שערורייה בפני עצמה. גם הם עדות לחולשתה של המערכת הפוליטית בישראל, ויותר מכל – עדות לחוסר מנהיגות משווע בדורנו. ניתן כיום לומר, במובהקות רבה, כי "מנהיג פוליטי" הוא מי שנשען על מלל תפל מסית ומדיח, נישא על כידוניהם של אנשי הפרסום ונאחז נואשות בתקנונים מפלגתיים ארכאיים ובלתי ראויים. שום דבר מערכי המנהיגות הראויה: לא דוגמה אישית, לא הפגנת יכולות רלוונטיות נדרשות והצלחות מוכחות לאורך זמן, לא הבנה עמוקה ורחבה של החברה הישראלית, גם לא הפנמה של התהליכים העולמיים והגאופוליטיים המעצבים את סביבת חיינו, הפגנת רמה נמוכה בהתנהלות אישית ובהבנת חשיבותו של ערך ההתנהלות בחיינו, אפס הבנה בניהול ובחשיבה אסטרטגית וכלום מתעוזת הרוח.
מנהיגות של אמת איננה זקוקה לסוקרים צמודים. יותר מכך, היא מעצבת את דעת הקהל במדינה, מזהה נכון את הדברים החשובים ויודעת לתת להם תשובות. היא הראשונה להבין את שאלות היסוד והאמת של חיינו וכדומה. היא מובילה תהליכים ולא מובלת על ידיהם. היא אמונה ומושכלת בעבודה עם אנשים מתחומים נרחבים ועבודה במערכות חיים מורכבות וסבוכות. הסוקרים הם מפלטם של "המנהיגים כאילו" בתוכנו.
[related-posts title="מאמרים נוספים בנושא בחירות 2013"]
_____________________________________________________________________________