"ללה לנד" היא דוקו-ראליטי של חברת הלווין YES. התוכנית לוקחת כמה זמרים מזרחים (לרוב), מטיסה אותם ללוס אנג'לס, ומשלחת אותם אחד בשני בתחרות שירה בעלת מודעות עצמית אפסית.

אחרי עונה ראשונה מתוקשרת החליטו ב-YES לשחזר את ההצלחה עם עונה שניה וקאסט חדש. הפרק הראשון, ששודר אמש (יום א') מתחיל בהגעה של המתמודדים אל נמל התעופה הבינלאומי על שם דוד בן גוריון. כל אחד מהם מגיע עם המטען שלו וחלק גם עם מזוודות.

גברת ליאת בנאי, בעבר הבטחת הזמר המזרחי, מגיעה עם מטען מלא ילדים ובעל אגרסיבי. שיר לוי הגיע עם המשפחה, שחוץ מאשר לסובב תרנגול כפרות מעל ראשו, עשו כל מה שהם יכולים להבטיח את דרכו בשלום.

לבסוף גם הגיעו שתי הצ'ילבות של העונה, שתי התרנגולות, מאיה "אמא" בוסקילה ומולה שרית "לא עזבתי את הבית" אביטן. ורק אליס קופר, סליחה אלי זולטא, הרוקר של החבורה, מגיע במכונית צהובה ורוקנר'ול, הוא אולי קצת התאכזב שמשפחת לוי לא הביאו את התרנגולת.

כולם עלו על המטוס, כולם חוץ ממשה עפיה הסובל מפחד טיסות. עפיה החליט שהוא לא עף, ובכל אופן לבטח היה צריך לשלם משקל עודף על הגבות, לכן למרות כל הציפיות עפיה לא יהיה בעונה הקרובה. במקומו מגיע הראפר הערבי זאס.

באמצע הפרק החבורה כבר נוחתת בלוס אנג'לס, אבל נקלעת מיד לחווה שוממה אי שם בשום מקום USA. שם הם מקבלים שיעור במוזיקה מזרחית אמריקנית, או כמו שהיא נקראת בפי העם, קאנטרי. בנאי, מתברר, מפחדת מ"מקומות "כאלו". (מה זה כאלו? בתים אמריקנים חמים?!). לבסוף, כאשר שוכנו באזור האורחים בחווה, בתמורה וכהכרת תודה, תלשו מן הקירות צלבים שהיו תלויים בבית המארחים, בטענה שהם לא יכולים לישון ככה.

 בסה"כ התוכנית מצחיקה ומטרידה בו בזמן. "ללה לנד", היא תוכנית הומור/ראליטי, אבל עדיין לא ברור על מי צוחקים, על הזמר הים תיכוני? על אווילות של אנשים? או שמא, אנחנו צוחקים על עצמנו. אחרי הכול אלו נציגים של התרבות הישראלית השולטת בימינו. לא בטוח שיש כאן גזענות כמו שיש כאן מראה. איך פעם מישהו אמר: "זו לא גזענות אם זה אמיתי".