אפשר להאמין שמי שסובל מאפלייה על רקע דת, גזע או מין ייזהר ולא יתן ידו לאפלייה כלפי אחרים. אפשר להאמין. במציאות, הגזענות חוגגת בגדול  במועדוני ישראל 2012. צעיר אתיופי יצא לסיבוב במועדוני היוקרה בעיר ללא הפסקה וחזר עם תובנות מדאיגות

 מאת אליק מאור

לא  מכניסים כושים", אמרו לג'רמיה ארטייה (29) ביום שישי האחרון, כשביקש להיכנס למועדון הומוסקסואלים בתל אביב. הצעיר הוא ממוצא אתיופי. הבוטות הדהימה אותו אך הסירוב היה צפוי. אחרי הכל, הוא יצא לבדוק אם יש אפלייה ושיער שכן. הוא גילה שקיימת הכללה. לא להכניס אתיופים, ערבים וערסים.

"מצטערים, הכניסה למוזמנים בלבד וע"פ אס אם אסים שנשלחו", אמרו לו במועדון יוקרתי בדיזנגוף שבתל אביב.  ארטייה, סטודנט לתקשורת ומדעי המדינה, מאבטח במשטרת ישראל, ניסה להיכנס למספר מועדונים בתל אביב. נלוותה אליו כתבת ערוץ 10. לצרכי העניין הוא צויד במצלמה  נסתרת ומהר מאוד גילה שלא רואים אותו.

"התלבשתי סולידי ויפה", הוא מספר. "הגענו למועדון הראשון בדיזינגוף, שם הסלקטורית הסבירה לי מיד שהמקום סגור עבורי היות והוא לחברים בלבד. אלו מוזמנים באס אם אסים. לא עזר לי דבר. שאלתי אותה עם צבע העור מפריע לה ונעניתי בפנים קפואות שזהו מועדון לחברים ועל פי הזמנה בלבד".

ג'רמיה  ויתר וחזר על עקבותיו, שם מסר את התיק הקטן עם המצלמה הנסתרת לבן זוגה של הכתבת. בן הזוג פנה למועדון ונכנס ללא בעיה. אותו לא עצרו בכניסה ולא סיפרו לו על מועדון לחברים בלבד.

כושי סמבו

הניסיון הבא ארע במועדון הידוע כמועדון לקהיליית ההומוסקסואלים בעיר.  לא מעט מחברי הקהילייה הגאה מבלה בו. "נדהמתי", אמר ג'רמיה, "שם בכלל לא ניסו להעמיד פנים. הסלקטור ענה לי בלי לחשוב פעמיים, לא מכניסים כושים והמאבטח עוד גיחך ואמר: 'כושי סמבו' ".

מתמיהה מאוד הגזענות כפי שבאה במועדון זה. דווקא קהילה זו נדרשת לסובלנות וסבלנות מצידם. קהילה שתובעת לעצמה יחס נאור, לא גזעני ולא משפיל מצד החברה בישראל.

ברוך אורן (33) יו"ר עמותת ששת צבעים (הדגל ההומו-לסבי) שחרטה על דגלה,  קידום וטיפוח הקהילה ההומו לסבית בישראל, היה המום. "אני לא יודע מה לומר, אם אני יותר מזועזע או יותר מצטער מהמקרה הזה. בהחלט הצלחתם לתפוש ולחשוף את הפנים המכוערות של הקהילה שלנו. זה דבר שהייתי רוצה להאמין שאיננו קיים בקהילה שכוללת הומוסקסואלים, לסביות, טרנסוויטים וטרנסג'נדרים. דווקא אנחנו שחורטים על דגלנו לקבל כל אחד ואחת, בלי לבדוק את צבע העור, מין ועדה. אני ממש מתקשה לקלוט שזה קיים. אני וחברי מנסים ונעשה כל מה שאפשר לשרש מאיתנו תופעות מכוערות כאלו. אני המום וצר לי שזה אירע. אני לא בליין גדול אבל אני יכול להגיד שאני כשיצאתי לבלות, לא נתקלתי בתופעות כאלו".

מי שאתיופי לא נכנס

"אין לך מושג מה קורה במועדוני תל אביב אמר למגפון בני (שם בדוי), מאבטח ותיק בסצנת המועדונים בתל אביב. "ערבים, אתיופים וערסים ממודרים בדרך כלל ובמקשה אחת. בעלי מועדונים חוששים מאיבוד קהל ולכן לא בוררים הרבה. פשוט אומרים: אל תחפש לי בפינצטה. מי שאתיופי לא נכנס. מי שערבי? לא נכנס. מי שערס? לא נכנס".

המאבטח אומר שמדובר במדיניות. "בדרך כלל הבעלים לא מתעסקים בבודד. בפרט. מבחינתם, אתיופים? מחוץ לתחום וזהו זה".

הוא עצמו טוען, שנהג להכניס פה ושם אתיופים. " ושילמתי על כך מחיר. עמדתי בפתח מועדון טוב בעיר. באלנבי. הגיעו שתי צעירות ממוצא אתיופי. הן נראו לי סימפטיות ולא צעקניות. אפשרתי להן להיכנס וראיתי שהן התיישבו על הבר. אחרי רבע שעה שמעתי צעקות היסטריות ונכנסתי לבדוק. ראיתי את הברמנית צורחת בטירוף על האתיופיות. דורשת מהן לעוף. הן לא נשארו חייבות. ענו לה. ביררתי מה קרה. מסתבר שהן הזמינו לעצמן מים וישבו על הבר. הברמנית מייד תבעה מהן להזמין לעצמן משקה אלכוהולי, הן סירבו ואמרו שרק נכנסו ואין להן חשק כרגע לשתות. ניסיתי לפנות לברמנית ואמרתי: הן כאן רבע שעה. מה בוער?, לא! צעקה הברמנית, הן מחכות שמישהו יזמין אותן למשקה. ואם כן? הקשיתי. אז מה זה משנה?, שהזבל השחור הזה יעוף לי מהבר, היא צעקה. בקיצור, הן הועזבו. אני נשלחתי הביתה ועד היום לא שולמה לי המשכורת משם.

כן, זה חרה של מקצוע, אבל אין לי ברירה. אני חייב לעבוד ולממן את חיי ולימודי. מהסיבה הזו אני מעדיף שסלקטור יגיד לי את מי להכניס או לא, אז אני ראש קטן. בולע את הרוק ולא מכניס את מי שאמרו לי שלא".

זו גם הסיבה שאינו מוכן להיחשף. "אני עוד רוצה להתפרנס ולעבוד. פשוטו כמשמעו".