בג"ץ פרסם אתמול (שני) החלטה, לפיה על פרקליטות המדינה לאפשר למתלוננים או לעורכי דינם לעיין בתיקי חקירה שנסגרו ללא הגשת כתב אישום. ההחלטה התקבלה בעקבות דיון שהתקיים בעתירה של שלושה ארגונים המייצגים קורבנות עבירה, שנמנע מהם לעיין בתיקי חקירה: ארגון זכויות האדם יש דין, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית ומרכז נגה – המרכז הישראלי לזכויות נפגעי פשיעה.

הארגונים קבלו נגד הנחייה של פרקליט המדינה משה לדור (14/8), מיוני 2010. הנחייתו של לדור פגעה בזכותם של מתלוננים לעיין בתיקים שנפתחו בעקבות תלונתם, אך נסגרו ללא הגשת כתב אישום. ללא עיון בתיקי חקירה, נמנעת למעשה ממתלוננים ומארגונים המסייעים להם האפשרות להגיש ערר על סגירת התיק, במקרים בהם יש הצדקה לכך.

מי שמצויים בתלאות שעוברים קורבנות עבירה יודעים שעל אף שבית המשפט הישראלי ראוי לשבחים רבים על גישתו הליבראלית והערכית, ההתנהלות מול האדמיניסטרציה בבית המשפט, כלומר הזכות לעיין בתיק כדי להצליח להתגונן או לתבוע כראוי, לקוחה מעולם אחר. במבחן המעשי, קורבנות עבירה לא מצליחים אפילו להגיע לחומרים שמהווים בסיס לתביעה. אין צורך להזכיר את האנומליה המובנית של נפגע עבירה כשהוא נדרש לתבוע ממסד או ארגון, ובא פרקליט המדינה ופגע בפרוצדורה פגיעה אנושה.

בעקבות הגשת העתירה עודכנה ההנחייה על ידי פרקליט המדינה כך שהפגיעה בזכות העיון של קרבנות עבירה צומצמה, אך נותרה על כנה ההחלטה כי בתיקים רבים שנסגרו מחוסר ראיות, עדיין לא יתאפשר העיון לנפגעים ונציגיהם.

בדיון בעתירה שהתקיים אתמול מתחו שופטי בג"ץ, אליקים רובינשטיין, יורם דנציגר ודפנה ברק-ארז, ביקורת קשה על ההנחייה המדוברת. השופטת ברק-ארז אמרה: "בעולם שהולך בכיוון של הרחבת חופש העיון וחופש המידע, הפרקליטות הולכת אחורה בניגוד למגמות עדכניות. למה?"

בעניינם של 33 תיקים שהפרקליטות סירבה לאפשר עיון בהם לאחר מתן ההנחייה (ובטרם הוחלט על תיקונה ועדכונה כך שתצומצם הפגיעה בזכות העיון), טענה פרקליטות המדינה כי מאחר שההחלטה כבר התקבלה – אין לשנותה ולאפשר לעיין בתיקים המדוברים. על כך אמרה השופטת ברק-ארז: "אז אילו תיקים באפילה? האם הם נידונים לאי בדיקה?". פרופסור ברק-ארז מונתה במאי השנה לבית המשפט העליון ונחשבת מומחית במשפט ציבורי וחוקתי

שופטי בג"ץ פסקו אתמול, כי על המדינה להגיש השלמת טיעון אשר תסביר את הנימוקים ההיסטוריים לקבלת ההחלטה בדבר ההנחייה המדוברת. עד אז יינתן למדינה פרק זמן לבחון את יישום ההנחייה בפועל. במשך תקופה זו יתאפשר ככלל העיון בתיקים, ובתיקים ספציפיים בהם יש חשש לפגיעה בהליך, יש לשקול מתן אפשרות לעורכי הדין של המתלוננ/ת לעיין בחומרי החקירה תוך התחייבות שלא יראה אותם למתלוננ/ת, או לחלופין – להעביר למתלוננ/ת פראפרזה (תיאור כללי של חומרי החקירה).