אורלי הרן היתה לקוחה של בנק מזרחי במשך כ-30 שנה. בתחילת שנות האלפיים קיבלה ירושה מכובדת וסגרה את רוב הכסף בתוכנית חיסכון סולידית. בשנת 2005 קיבל בנה של הרן, שהשתחרר זמן קצר קודם משירות בצה"ל, ייפוי כוח לפעול בחשבונה, ובהדרכה צמודה של פקידי הבנק בוצעו בחשבון פעולות במניות ובאופציות שהובילו להפסדים בסך מצטבר של כ-20 מיליון במשך תקופה של כשלוש שנים.

בנובמבר 2008 הגיש הבנק תביעה נגד הרן, בסך של 19.7 מיליון שקל ובדצמבר 2010 תיקן את סכום התביעה לסך של כ-12.5 מיליון, בלי לפרט מה מקור ההבדל העצום בסכומים, להוציא טענה כללית שבוצעו פעולות למימוש ני"ע בחשבון, על מנת להקטין את החוב. הרן מצדה, הגישה תביעה נגד הבנק, על סך כ-8 מיליון שקל, סכום הכספים שהיו בחשבונה בטרם החלה הפעילות שגרמה להפסדי העתק. התביעות ההדדיות מתבררות בימים אלה בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

עפ"י החלטת בית המשפט, ועל אף התנגדותו הנחרצת של הבנק, חויב הבנק לספק להרן את העתקי הקלטות השיחות המוחזקות בידיו, המתעדות את ביצוע הפעולות בחשבון, למשך חלק מתקופת הפעילות בחשבון. מדובר בתקופה של כ-8 חודשים מתוך יותר משלוש שנים של פעילות.

בתשובה, הבנק הגיש לבית המשפט בקשה לחייב את הרן בתשלום מראש בסך 75,000 דולר, כתנאי לאיתור השיחות, והבהיר שידרוש סכומים נוספים על מנת לתמלל את השיחות, עוד 20 שקל לכל דף מתומלל.

באמצעות עו"ד רועי סלוקי ממשרד ברם סלוקי, הגישה הרן בקשה לבית המשפט להורות כי הבנק לא רשאי לחייב את הלקוחה לשלם עבור התמלילים, אולם רשמת בית המשפט דחתה את הבקשה ועל כך הוגש הערעור הזה לבית המשפט המחוזי.

במקביל, נשלח מכתב למפקח על הבנקים, בו מסביר עו"ד ברם את עמדתו בנוגע לסוגיה: האם על לקוח בנק לשאת בעלויות איתור מסמכים בנקאיים שהתבקשו על ידו מהבנק, מסמכים אשר קיימת לבנק חובה סטטוטורית לשמור עליהם ולתעדם ואשר מעולם לא נמסרו לידיו של הלקוח או שמא על הלקוח אך לשאת במחיר סביר עבור הפקת מסמכים כאמור?