בראד פיט הורג אותנו ברכות

"הורג אותם ברכות" הוא סרט ריקני בחלקו ובעיקר ציני, אבל יפה מבחינה ויזואלית. בראד פיט, בתפקיד רוצח שכיר קר-רוח וכוכבי הפשע סביבו, גורמים לעולם הפשע להיראות אמיתי ומפחיד

בראד פיט הורג אותנו ברכות

"הורג אותם ברכות" הוא סרט ריקני בחלקו ובעיקר ציני, אבל יפה מבחינה ויזואלית. בראד פיט, בתפקיד רוצח שכיר קר-רוח וכוכבי הפשע סביבו, גורמים לעולם הפשע להיראות אמיתי ומפחיד

[rating=3]

האם "הורג אותם ברכות" הוא עוד מסדרת סרטי הכנופיות התוקפים אותנו לאחרונה ("ארץ יבשה",  "לופר", "חסרי חוק" – טרם יצא), או שזהו סרט ציני על התאגידים הכלכליים של אמריקה? השאלה אכן מתעוררת בלב הקהל, הצופה בעיבוד קולנועי לספר הפשע המצליח בעל השם הזהה לסרט.

עבודה מלוכלכת. פיט. באדיבות סרטי יונייטד קינג

החיים המשעממים והאפרוריים של העולם התחתון בארצות הברית נקשרים בסרט סביב הפושע השאפתני פרנקי (סקוט מק'נרי, "מפלצות") וידידו הנרקומן חסר האחריות ממוצא אוסטרלי, ראסל (בן מנדלסון, "ממלכת החיות"). מטעמים של תמימות או טיפשות, השניים מחליטים לשדוד משחק הימורים בלתי חוקי, שבו משתתפים מבחר פושעים בכירים מן השכונה. אם הכול ילך כשורה, הרווח הכספי שווה את הסיכון. מצד אחר, ההימור מביא איתו גם השלכות חמורות. כאן נכנס לתמונה הרוצח השכיר ג'קי קוגן (בראד פיט, "מועדון קרב", "ממזרים חסרי כבוד").

פיט מגלם את אחת מן הדמויות הכי קרות רוח, מאז לוהק לסרט "12 הקופים", ומאחוריו צוות שלם של כוכבי פשע אהובים – ריי ליוטה ("החבר'ה הטובים"), ריצ'ארד ג'נקינס ("האורח") וג'יימס גנדולפיני ("הסופרנוס"), הגורמים לעולם הפשע להיראות אמיתי, מפחיד, מדכא ומשכנע תוך משחק מצוין.

הסרט נרתע מהשימוש המקובל והטיפוסי במוזיקת נשמה או בפאנק, ומשתמש בעיקר במוזיקת אינדי חורקת. לעיתים סצנות שלמות נעדרות ממוזיקה, כשברקע שימוש אלגורי של חומרי חדשות מבחירות 2008 לנשיאות ארצות הברית, כשאובמה, מקיין ובוש מדברים על מצבו של המשק האמריקני ועל המלחמה בעיראק.

הימור מסוכן. פיט. וג'יימס גנדולפיני. באדיבות סרטי יונייטד קינג

בעוד ערכי ההפקה מקוריים, לעיתים היצירה נותנת את הרושם, כי מאכילים אותנו בכפית מטפורית, למה שיכול בקלות להיחשב כסרט גנגסטרים על-פי נוסחה. במידה מסוימת, חלקים מהעלילה מגלים בקלות רבה את מטרת הסרט במקום לנקוט בגישה מאופקת ומרומזת יותר. למשל, אמרותיו של ג'קי, כי ארצות הברית היא בעצם "עסק כלכלי" או בעצם "מיתוס שנוצר על-ידי ג'פרסון".

הצגת המתח בעולם המרתק של זוהמת הפשע, כפי שמוצג כאן על-ידי הבמאי אנדרו דומיניק ("ההתנקשות בג'סי ג'יימס"), מכילה יופי בתוך אפילה, ומדגישה את החולי הנובע ממנטאליות של תאגידים, הרואים כמוסר בעל ערך עליון, לקחת אנשים מבחוץ כדי שיעשו את העבודה המלוכלכת.

הסרט "הורג אותם ברכות" הוא בחלקו ריקני ונמשך, אך בעיקר ציני, אם כי עדיין הופק ברמה קולנועית גבוהה תוך ערך חזותי איכותי ומהנה.

[rating=3]

האם "הורג אותם ברכות" הוא עוד מסדרת סרטי הכנופיות התוקפים אותנו לאחרונה ("ארץ יבשה",  "לופר", "חסרי חוק" – טרם יצא), או שזהו סרט ציני על התאגידים הכלכליים של אמריקה? השאלה אכן מתעוררת בלב הקהל, הצופה בעיבוד קולנועי לספר הפשע המצליח בעל השם הזהה לסרט.

עבודה מלוכלכת. פיט. באדיבות סרטי יונייטד קינג

החיים המשעממים והאפרוריים של העולם התחתון בארצות הברית נקשרים בסרט סביב הפושע השאפתני פרנקי (סקוט מק'נרי, "מפלצות") וידידו הנרקומן חסר האחריות ממוצא אוסטרלי, ראסל (בן מנדלסון, "ממלכת החיות"). מטעמים של תמימות או טיפשות, השניים מחליטים לשדוד משחק הימורים בלתי חוקי, שבו משתתפים מבחר פושעים בכירים מן השכונה. אם הכול ילך כשורה, הרווח הכספי שווה את הסיכון. מצד אחר, ההימור מביא איתו גם השלכות חמורות. כאן נכנס לתמונה הרוצח השכיר ג'קי קוגן (בראד פיט, "מועדון קרב", "ממזרים חסרי כבוד").

פיט מגלם את אחת מן הדמויות הכי קרות רוח, מאז לוהק לסרט "12 הקופים", ומאחוריו צוות שלם של כוכבי פשע אהובים – ריי ליוטה ("החבר'ה הטובים"), ריצ'ארד ג'נקינס ("האורח") וג'יימס גנדולפיני ("הסופרנוס"), הגורמים לעולם הפשע להיראות אמיתי, מפחיד, מדכא ומשכנע תוך משחק מצוין.

הסרט נרתע מהשימוש המקובל והטיפוסי במוזיקת נשמה או בפאנק, ומשתמש בעיקר במוזיקת אינדי חורקת. לעיתים סצנות שלמות נעדרות ממוזיקה, כשברקע שימוש אלגורי של חומרי חדשות מבחירות 2008 לנשיאות ארצות הברית, כשאובמה, מקיין ובוש מדברים על מצבו של המשק האמריקני ועל המלחמה בעיראק.

הימור מסוכן. פיט. וג'יימס גנדולפיני. באדיבות סרטי יונייטד קינג

בעוד ערכי ההפקה מקוריים, לעיתים היצירה נותנת את הרושם, כי מאכילים אותנו בכפית מטפורית, למה שיכול בקלות להיחשב כסרט גנגסטרים על-פי נוסחה. במידה מסוימת, חלקים מהעלילה מגלים בקלות רבה את מטרת הסרט במקום לנקוט בגישה מאופקת ומרומזת יותר. למשל, אמרותיו של ג'קי, כי ארצות הברית היא בעצם "עסק כלכלי" או בעצם "מיתוס שנוצר על-ידי ג'פרסון".

הצגת המתח בעולם המרתק של זוהמת הפשע, כפי שמוצג כאן על-ידי הבמאי אנדרו דומיניק ("ההתנקשות בג'סי ג'יימס"), מכילה יופי בתוך אפילה, ומדגישה את החולי הנובע ממנטאליות של תאגידים, הרואים כמוסר בעל ערך עליון, לקחת אנשים מבחוץ כדי שיעשו את העבודה המלוכלכת.

הסרט "הורג אותם ברכות" הוא בחלקו ריקני ונמשך, אך בעיקר ציני, אם כי עדיין הופק ברמה קולנועית גבוהה תוך ערך חזותי איכותי ומהנה.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן