[rating=5]

עצם העלאת אופרה של למעלה משלוש שעות בביצוע קונצרטנטי הוא בגדר אתגר שלא כל מנצח יכול לו. למן הרגע הראשון ועד הסוף המצמרר שמר ולדימיר יורובסקי על מתח של קווים ארוכים ולא התיר ליצירה להתפורר לפרטים.

המנצח הרוסי הצעיר (40) מנהל כיום שלל תזמורות ובהן הפילהרמונית של לונדון והפסטיבל היוקרתי של גליינבורן. סגנונו ייחודי באיפוק המעודן של תנועותיו, בהקפדה על עיצוב כל פרט ובשליטה מדהימה על הפקת הצליל מהתזמורת. ומעל לכול הריתמיות המאפיינת את סגנונו הפכה את האופרה לסיפור מחשמל ביצריות מלאת התשוקה שלו. התזמורת נענתה לשרביטו באהבה והפכה לחלק מהסולנים-שחקנים על הבמה, כשהיא מבליטה את הלייטמוטיבים של כל גיבור ונענית לשירה בצליל חם וזוהר ובברק.

"פיק דאם", הדרמה האפלה של פושקין, מתרחשת במאה ה-18 בתקופת מלכותה של הצארית יקטרינה. היא נסבה על עונשה של תאוות בצע נטולת רסן. מעשה  בחייל הרמן המתאהב בליסה – נכדתה של רוזנת המכונה "פיק דאם" (מלכת העלה השחור) משום שיש לה סוד מנצח בקלפים. ליסה נעתרת לחיזוריו למרות שהיא מאורסת  לנסיך ילצקי, אך מתברר שהרמן מעדיף להשתמש בה כדי להגיע דרכה לסוד הקלף המנצח של סבתה.

היא מתאבדת שבורת לב. הרמן  מגלה את סודה של הרוזנת המקללת אותו לפני מותה. קללתה מתגשמת והוא מפסיד לבסוף את כל כספו. רק אז, כשהוא מבין שאיבד הכול, הוא מתחרט על מעשיו.  אך מאוחר מדי והוא מתאבד.

למן הצליל הראשון של הפתיחה הריתמית ומלאת הברק בכלי הנשיפה נשבה הקהל והופנט. ההמשך בחלילים וכלי הנשיפה ה"בהירים" היה מלא חן אבירי. עד לאחרון הצלילים הצליחה התזמורת להבליט את הפן הדמוני המסתורי שבאופרה ומאידך את הפן העליז הבהיר של ריקודי העם והמחולות הכפריים, שגם הם, כמו הנשף הקיסרי המפואר, חלק מנוף סיפור העלילה של האופרה.

"דגל שק" שרה מקהלת הנערות של "אנקור", שגילמה בעליזות ססגונית את  הפתיחה. המקהלה ע"ש גארי ברתיני שרה בלכידות מרשימה. הבימוי החכם של האופרה הפך אותה למעין מקהלה יוונית – בעיקר בתום האופרה כשהיא עומדת בקדמת הבמה כדי לבַכּוֹת את מותם של האוהבים. מצמררים היו בעיקר הבסים בקולותיהם המחוספסים כאשר הקדרות של צ'ייקובסקי הובלטה בשירתם.

 בין הסולנים בלט בעיקר הבריטון בעל הנוכחות המרשימה והקול העמוק סרגיי לייפרקוס בתפקיד טומסקי – ידידו של הרמן.  דווקא הטנור מיכאל יוסורוב,  שגילם את תפקיד הרמן, שר באי-ניקיונות צורמים ובנטייה לצווחנות יתר.

בין הנשים הרשימה בעיקר זמרת האלט יקטרינה סמנצ'וק, שגילמה בווירטואוזיות את תפקיד פאולינה – חברתה של ליזה. קול כובש ונוכחות דרמטית מרשימה אפיינו את שירתה של המצו-סופרן – הרוזנת נינה רומנובה.  צרמו במיוחד העדר הדיקציה המדויקת,  שלא אפשר לעקוב אחר הטקסט, ואי הניקיונות שבלטו בעיקר בשירת ההרכבים.

למרות הרמה הבלתי אחידה של הסולנים והמחשופים הגודשים את הסאה של נשות החצר, הייתה האופרה חוויה מחשמלת וסוחפת, בעיקר בשל מבט העל של המנצח, שהצליח להביא את אחדות הניגודים לכלל יצירה סוחפת.