תיאטרון

זו איננה עוד הצגה. מדובר באירוע תיאטרוני יוצא דופן. החיבור בין הטקסט העוצמתי של לוין והבימוי היצירתי של ארי פולמן, הוליד יצירה, שעובדת על כל החושים וקורעת את הלב. חבל רק, שלפעמים האנימציה, המוזיקה והמחול משתלטים על הטקסט במקום לשרת אותו

הדרמה המשפחתית המאתגרת נוגעת בזוגיות, ביחסי הורים וילדים, ובאשה אחת (אודיה קורן), שבוחרת ללדת בגיל 57 נגד כל המוסכמות החברתיות. ההתחלה משעשעת, ההמשך פחות מרתק, והסיום – דביק ומלודרמטי

מה שיפה במופע, שכל שיר הוא סיפור דרמטי: כאב, אהבה, בגידה פרידה, הרצון להיות נאהב, המחיר שאתה משלם על זה. הטקסטים נשמעים עכשוויים וגם לוקחים אותנו למסע נוסטאלגי לעולם שהיה פעם. אני ממליץ – לא רק לפרנקופילים

היוצרת והבמאית גבריאלה לב מנסה לתת פרשנות עדכנית לסיפורן הטראגי של ארבע נשים עוצמתיות, שמורדות בסדר הקיים בעולם של גברים. הרעיון מעניין, אבל הביצוע מאכזב

מוטי גלעדי וגבי עמרני הם גיבוריה של קומדיית מצבים שטחית ומביכה, שטובעת בים של קלישאות ובדיחות. עדיף היה שתיאטרון באר שבע, שנחשב לאיכותי בשנים האחרונות, היה מוותר ולא מעלה את ההצגה הרדודה הזו