חמש עשרה שנה לאחר ניצחון החמאס בבחירות והשתלטותו על רצועת עזה (2007), תושבי עזה מתחילים לאבד את אמונם בשלטונו. אמונתם מתערערת לא רק בשלטון החמאס אלא גם בתנועות וגורמים פוליטיים אחרים שקיימים ברצועה.
ככל שנוקפות השנים האמונה בגורמי השלטון (החמאס) ובגורמים פוליטיים אחרים מתערערת כשמתבהרת בפני התושבים העובדה כי כל אלו, לא רק שאינם דואגים לציבור העזתי אפילו לא גם בשם הסיסמה הנדושה של 'השיבה למולדת', שמתבררת בפני הציבור המתוסכל כסיסמה נבובה מול העובדה שהחמאס דואג בברור אך ורק לאינטרסים שלו על חשבון זכויות קיום הציבור העזתי.
חוסר התעסוקה ברצועת עזה מביא עמו דרגות עוני שמתגברות מיום ליום (89% של אבטלה על פי נתוני הסטטיסטיקה של המרכז הסטטיסטי ה- [PCB] ברשות הפלסטינית), ואלו אינן משאירות ברירה לפני הציבור העזתי אלא לחפש נואשות מקורות תעסוקה מחוץ לעזה, כלומר בישראל.
בחמאס כמו גם ישראל רואים במתן אישורי עבודה בישראל כגורם ממתן שמשחק לידיהם ומותיר את הרצועה בשקט יחסי ככל שניתן מבלי שהציבור ימרוד בשלטון הארגון. אלא שבשמונת החודשים האחרונים, מחודש יולי 2021,  המצב השתנה לרעה וההיתרים לבקשות רישיונות העבודה לא רק לאלו שסובלים מחוסר תעסוקה, אלא גם לכאלו שהועסקו עד כה על ידי החמאס ושואפים לשפר במעט את חייהם. על פי החלטת החמאס בקשות למתן היתרי עבודה שנתנו עד אז בלשכת הסחר של הרות הפלסטינית בעזה, נסגרה בפני הציבור והטיפול במתן היתרים לרישיונות עבודה עבר לידי החמאס. כלומר, למשרד העבודה של הארגון. מרגע זה ואילך הטיפול בבקשות לקבלת היתרי עבודה בישראל הפך לטיפול מושחת שנתון לקשריך עם הארגון השולט והזדהות עם מטרותיו.

התפטרתי ממשרה בחמאס לטובת עבודה בישראל – ישראל היא לא אויבת

כך לדוגמה מספר ניס רביע (שם בדוי) בן 54: "אנו משפחה בת 7 נפשות, והרווחתי (בממשל החמאס) 1400 שקל לחודש (460$), השכר הזה לא עונה אפילו במעט על צורכי משפחתי במיוחד כשיש לי ילדה חולה בת 12, שזקוקה לתרופות שעולות לי 500 שקל כל חודשיים", רביע נרשם לקבלת עבודה בישראל ומספר כי "הגשתי בקשה לעבוד בישראל אחרי שהתפטרתי מהעבודה בממשל החמאס. כי כן, אני זקוק למשכורת טובה יותר כדי שאוכל לשפר את חיינו". הוא נאנח וממשיך: "ישראל היא לא האויבת שלנו", "האויב האמתי שלנו הוא זה ששולל מאתנו  את הזכות לחיים הוגנים", אומר רביע, כשהוא רומז בגלוי לחמאס.
אדם אחר, מרצה שעבד באוניברסיטה, תושב בית לאהיא השוכנת בצפון רצועת עזה, התפטר גם הוא ממקום העבודה שממומן על ידי הארגון על מנת שיוכל להגיש בקשה לקבלת רישיון עבודה בישראל.
"אני מרוויח אלף שקל לחודש שזה הרבה פחות ממחצית ממה שמרוויח בעל רישיון סחר (היתר עבודה) בישראל. עזבתי את המשרה הזו ואני מקווה למצוא עבודה ולעבוד בישראל כל עוד אני יכול להרוויח יותר כסף", הוא אומר וגם הוא שהיה מזוהה בעברו עם החמאס מוסיף בגלוי: "אני מסכים לחלוטין שהסגר הישראלי שהוטל על רצועת עזה החמיר את התנאים בעזה. אבל עם זאת להחזיק בישראל כאשמה בלעדית זו בריחה מהמציאות". לאמור האצבע המאשימה מופנית כיום בגלוי אל החמאס.
"מחויבות החמאס היא למצוא פתרון ויציאה מהדילמה הזו. אנו סובלים מעוני ודלות בכל דרך ובכל רמה אפשרית ועל ארגון החמאס לשאת בכל האחריות לכך כמדיניות ההסלמה הצבאית שלו לאורך הגבולות ולמצוא פתרון כזה כדי שאנחנו לא נצטרך לחפש עבודה בישראל".

אני גווע ואמכור כליה כדי לברוח מכאן

מבקש עבודה אחר בישראל סיפר כי נאלץ למכור את החמור אתו עבד, כמו גם את צמידי הזהב של אשתו כדי לשלם ולעמוד בתנאי קבלת ההיתר לעבודה. "אני אהיה מוכן למכור את כלייתי כדי שאוכל לברוח מעזה ולו רק על מנת לצאת מהמצב הכלכלי הגרוע ששורר כאן", הוא אומר ומדגיש בייאוש: "אני באמת גווע למוות בעזה".

עובדה היא כי לאחר עליית החמאס בכוח הזרוע לשלטון, עצרה ישראל את כניסתם של 120 אלף עובדים מעזה לתוכה והטילה מצור על הרצועה. אבל, הציבור העזתי מבין כי הוא זה שמשלם את פירות עליית החמאס לשלטון ואת תוצאות המצור הכלכלי אותו הטילה ישראל על עזה. הם, הם העזתים עצמם משלמים מחיר כבד ולא שלטון החמאס.
על מנת להרגיע מעט את הזעם שגובר ברחובות אל מול ארגון החמאס, שוחררה השבוע הצהרת המשרד לעניינים אזרחיים ולפיה "בחודש הבא יושווה מצב העובדים בעזה לאלו הנהוגים בגדה המערבית ובין השאר בענייני זכויות עובדים, ביטוח והנפקת כרטיסי אשראי". מקור במשרד הוסיף ואמר כי "רישיונות עבודה יינתנו גם למבקשי עבודה שונים ולא רק לבעלי רישיון סחר כפי שנדרש עד כה למתן היתרי עבודה בישראל)". המקור הוסיף כי  קדימות במתן הרישיונות תינתן לנשואים מבין מבקשי העבודה, וכאמור לא יידרש עוד רישיון סחר ואישורי עבודה לא יימסרו על בסיס זה". אך במקום להרגיע את הציבור עוררה ההצהרה הזו גל של זעם ברחבי הרצועה. "אנחנו שנרשמנו לקבלת רישיונות עבודה בישראל ב-2020, ושילמנו עבורם הרבה כסף, מסרבים כעת להיכלל ברשימות ההמתנה של משרד העבודה החמאסי לשם קבלת היתרים לרישיונות עבודה שיצאו על פי החלטת החמאס אשר יבחן מי ראוי ומי לא. "שילמנו הרבה כסף כדי להירשם", אמר אחמד סארקיו בן ה-43. הוא הוסיף: "גל זעם כבד עובר כעת בקרב מבקשי העבודה העזתים, אנחנו המומים להתבשר כי מעתה עלינו להיות מטופלים באמצעות משרד העבודה של החמאס".
צריך להבין שעד היום כי עד כה על מנת לקבל אישור לעבודה בישראל, או נכון יותר היתר לקבלת בקשה לרישיון עבודה בישראל, נדרש מהעובד העזתי רישיון סחר מחוץ לעזה ואותו הוא קיבל מלשכת הסחר בג'בליה שהנפיקה לו את רישיון המסחר, רישיון זה הועבר לרשות הפלסטינית ומשם ישראל לצרכי קבלת רישיון עבודה.

נכון להיום על פי החמאס אישור שכזה כבר לא נדרש כל הטיפול במתן רישיונות עבודה עבר לבחינת משרד העבודה של הארגון. ההחלטה הזו עוררה ומעוררת גל של זעם שהולך ומתגבר בקרב הציבור העזתי שמבין כי כעת לאחר שהטיפול עבר רשמית לידי ארגון החמאס, קבלת האישור תהיה מעתה תלויה במתן עדיפות למועדפי החמאס  ותגרור איתה גם הרבה שחיתות בבחירות שמות האנשים שיוכלו לקבל את האישור הנדרש למתן היתר עבודה. צריך להבין כי זו הפעם הראשונה שמשרד העבודה המנוהל בידי ממשל החמאס הוא זה שיפקח על מתן האישורים וכמובן יתנהל בתובנה פוליטית של החמאס לפיה מי שיקבל רישיונות יקבלם לאור ההקרבה וההזדהות הפוליטית שלו עם החמאס.
על פי מקורות התקבלו ביום הראשון לתחילת העבודה במשרד העבודה החמאסי ב-15/11/2021, יותר מ-10 אלפי בקשות של תושבים שנרשמו לקבלת ההיתר. המספר הזה צומח ועל פי הערכה והוא יגיע ל-100 אלף תיקי בקשות עבודה בישראל. נתוני הסטטיסטיקה האחרונים מצביעים על רבע מיליון חסרי תעסוקה  ברצועה כלומר: 55% מכלל האוכלוסייה בעזה.
מאז 2019 קצת יותר מ-8 אלפים ושמונה מאות איש קיבלו רישיונות עבודה ועובדים בישראל. נשים, עד כמה שזה נשמע קשה, אינן עובדות בישראל ואינן מקבלות אישור לעבוד על פי הנחיות החמאס והרגולציה שהוא מנהיג.

מאמינים בחיים של שקט לצד ישראל

בשונה לדימוי שמוצג בישראל, מרבית הציבור העזתי ממש חושב ומאמין שהאחריות למצב הרע והקשה ברצועה היא באחריותו הבלעדית של החמאס וממשלו ולא של ישראל, מדיניות שהוביל להרס כלכלי ולמצב חוסר התעסוקה והעוני בו הם חיים. עד כמה שיפתיע את הישראלים, יותר ויותר מציבור העזתים מאמינים כי למרות התעמולה החמאסית החיים לצד ישראל בשקט וביחסים פתוחים הם טובים הרבה יותר מהאלטרנטיבות שמציג החמאס בפניהם.
"במקום שהחמאס יבזבזו מיליוני דולרים על בניית מנהרות, על הממשל להשקיע את הכסף ביצירת מקומות עבודה בתוך הרצועה", אומרים כעת בגלוי אנשים רבים בציבור העזתי.צריך גם להבין כי אלו שעובדים בישראל מרוויחים שכר חודשי שנע בין $ 1400 ל $ 2040 שהוא לפחות גבוהה פי 10 פעמים ממה שהם מרוויחים בתוך הרצועה, במידה ומצאו בכלל מקום עבודה כלשהו בתוככי עזה.  אבל החמאס מקשה את עורפו ונכון להיום המכניזם שקבע החמאס ולפיו יעברו בו כל מבקשי העבודה בישראל, יקשה עליהם הרבה יותר, לקבלת  היתרים למתן בקשות רישיונות עבודה.
מקורות במשרד העבודה החמאסי הבהירו  את המצב והדגישו שרק אלו שיעמדו בדרישות והקריטריונים שיציב הארגון יועברו לטיפול משרד הכלכלה החמאסי ומשם הם יועברו ללשכת המסחר בג'בליה (זו שעד יולי שעבר טיפלה ישירות בבקשות) וזו תשלים את טיפול הניירת בבקשותיהם. רק אז הם יופנו לטיפול המשרד לעניינים אזרחיים (מקבילה למשרד הפנים), של הרשות הפלסטינית ברמאללה שהוא הגוף היחידי המוסמך ליצור קשרי עבודה מול ישראל, ורק לאחר מכן יעברו בידוק בטחוני לצרכי בקשות העבודה שלהם.