לאחר סרט המסע הדרמה קומי אודות בני נוער, "להתראות בברלין", הבמאי פאטי אקין בן ה-44 לוקח את הצופים למסע הרבה יותר רגשי בסרט "משום מקום", אשר זכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר, כמו גם היה מועמד גרמניה לפרס האוסקר. בסרט מבקש הבמאי לחוות את מה שכולנו מכירים מפיגועי טרור, ובכוונה מסיט את צורה המחשבה לכיוונים חדשים ובלתי צפויים.

"משום מקום": דיאן קרוגר במסע מלא רגש ונקמה

הסרט מאוד חסכוני בתיאורי זמן, ומעניק מידע מאוד חלקי, שבו הצופים צריכים להשלים את החסר ולהסיק מסקנות על נורי (נומן אקר, "הומלנד") ואשתו קטיה (דיאן קרוגר). תחילה רואים אותם מתחתנים – כשהוא יוצא מהכלא במיוחד לאירוע זה. לאחר כמה שנים, רואים שהמשפחה המאושרת התרחבה לשלושה, כשמגיע הבן, רוקו, והוא עתה בן חמש.

אושר בסרטים בסוגה זו – הוא תמיד זמני, כיוון שאירוע מחולל קורע את חיי המשפחה, ומותיר את קטיה מסוחררת. מנקודה זו, הסרט מתואר דרך עיניה של קטיה, וכולל בתוכו לא מעט הליכים משפטיים, מעט עבודת בילוש וקטעי מתח המורכבים בעיקר מדיאלוגים וממבטים שקטים. קטעי חמלה מתגלים במקומות בלתי צפויים, בטח שלא ממשפחתה של קטיה ולא ממשפחתו של נורי, אולם גורל כולם נעטף באירוע המחולל, כשדווקא קטיה מקבלת תמיכה ממקור מפתיע.

אין זה משנה מעלותיו וחולשותיו של התסריט, מה שחשוב הוא שקרוגר ממלאת את תפקידה באופן נפלא. שחקנית בעלת יכולות לשוניות רבות (רהוטה בצרפתית, אנגלית וכמובן גרמנית), אשר שימשה בעבר בתפקידים חשובים מאין כמותם, בסרטים כמו "אוצר לאומי", "ממזרים חסרי כבוד" וכמובן סדרת הטלוויזיה של רשת FX, "הגשר". בסרט "משום מקום", היא מעבירה טווח רגשי גדול יותר מבעבר, עובדה שהוכרה בפסטיבל הסרטים של קאן, עת זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר. הסרט תלוי כולו במשחק שלה, שהוא גולמי וחזק כאחד.

אקין תמיד נמשך בסרטיו לבעיות מסוג אלו, כפי שאפשר היה לראות בסרט "בקצה גן עדן", שבו אדם צריך להגשים את משאלת ערש הדווי של אביו. בסרט זה, הבמאי מתמקד בבעיות גרמניות ואירופאיות בכלל, כמו גם מזכיר את הפחד מדת האסלאם ביבשת זו, אולם גם שואל שאלות על מערכת המשפט הגרמנית ומעלה קושיות פילוסופיות חשובות על משמעות הנקם.

XXX