הסידרה המרהיבה "רואים משם שומעים מכאן", שמביאה לארץ את האופרות עם הזמרים והמנצחים המפורסמים בעולם, מצלמת בקלוז אפים היסטריים את פני הגיבורים, ומנפיקה לצופים נקודת מבט הכי אינטימית שמאפשרת לראות את הבעות הפנים של הזמרים הכי קרוב שאפשר.

אני אוהבת אופרות בגלל שהן מחזירות אותי למיתולוגיות הגדולות של התרבות.  לסיפורים על האלים והאלות, המלכים, הנסיכים והנסיכות ההיסטוריים, למחזות המופת של גדולי הספרות, לעולמות האפלים של האנושות ולחוויות נשגבות ברחבי העולם.  האירועים מתרחשים ועוברים לקהל דרך המילים הכתובות שמסונתזות לקול  האנושי, ומרחפות בחלל דרך המוסיקה הווקלית והמוסיקה האינסטרומנטלית.  אני אוהבת להיחשף לחווייה הרב-חושית הזאת.

בעולם הפוסט מודרני, ובתרבות המסכים, לאחר שהתרבות האנושית מתפצלת לפיקסלים שעוד לא דמיינו בתקופת לידתה של האופרה, האתגרים החזותיים שמעמידים במאי האופרה לצופים הולכים והופכים להיות מרתקים ומרגשים. הקשב של צופה האופרה מתחיל להיות מפוצל כמו בעולם הרב-מסכי לעיצובי תפאורה גרנדיוזיים, לריקוד וכוריאוגרפיה שמתקרבת להיות כמעט קרקסית ולוליינית, לתאורה שמעצימה את ווליום הדרמה, והעלילה מקבלת מימדים חדשים ששובים את העין, מרחיבים את הלב מעבר למוסיקה שהיא הלשד והמהות הבראשיתית של האופרה.

לאחר שצפיתי ב"אאידה", "כרמן" ו"מקבת" האופרות המוקרנות שחברת התוכן אלה קום המייצגת ערוצי טלוויזיה מחו"ל הביאה לישראל,  נפגשתי עם מרב ברק עורכת הסידרה לשיחה אישית לשמוע על ההתפתחויות החדשות בשדה האופרה העולמית, כמו גם על ההפקות הבאות שיעלו אצלנו מעל מסכי בתי הקולנוע האיכותיים בארץ.

מרב, איך הגעת לאופרה?  

למדתי תיאטרון בתלמה ילין, וכשסיימתי צבא למדתי תיאטרון לתואר ראשון באוניברסיטת תל אביב והתמחתי עיצוב תלבושות , תפאורה ותאורה. במקביל התחלתי לעבוד באופרה הישראלית במחלקת התאורה. הפעלתי פולואו ספוט follow spot   , כאשר אני יושבת על גשר התאורה ובידי אוחזת בפנס ומכוונת אותו על הבמה.

האם הכרת אופרות לפני כן?

כן! לגמרי במקרה. בגיל 19 ראיתי כצופה שתי אופרות דרך אמא של מי שהיה חבר שלי.

מה היו האופרות הראשונות שראית?

"הליצנים"/ליאונקוואלו, ו"אבירות כפרית"/מסקאני  וזה מצא חן בעיני מהרגע הראשון.

איך התגלגלת עד למה שאת עושה עכשיו?

ההתאהבות באופרה התחילה בגיל 21 תוך כדי לימודים לתואר הראשון ונשארתי עם האהבה הזאת עד עכשיו. עבדתי באופרה הישראלית במשך שמונה שנים, ועם הזמן גם התקדמתי למחלקת ניהול הצגה. בין התפקידים שעשיתי באופרה היה גם ניהול את מחלקת החינוך וסטודיו לאמנים צעירים.  תוך כדי העבודה התחלתי ללמוד לקראת תואר שני בתוכנית הבינתחומית  בפקולטה לאמנויות, לאחר שלמדתי תיאטרון, אמנות ועיצוב, היה ברור לי שעל מנת להמשיך ולעסוק באופרה, עלי להשלים בעיקר קורסים בתחום של מוסיקולוגיה.

על מה היתה התזה שלך לתואר השני?

התזה שלי היתה על אופרה. חקרתי תופעה של דמות ראשית אילמת , שלא שרה באופרה.

מה, קיים דבר כזה?

זה אכן נשמע כמו ניגוד לאופרה. דמות שמתבטאת בריקוד, תנועה, משחק. באופרה "רוסלקה" מאת דבוז'ק,  המבוססת על סיפור בת הים הקטנה, במשך כמחצית מהאופרה הדמות הראשית היא אילמת.  באופרה "שבעת חטאי המוות" של ברכט ווייל, התפקיד הראשי מחולק לשניים. אנה א' (תפקיד לזמרת) ואנה ב' (תפקיד אילם לרקדנית). ושיא התופעה היא דמותו של טובי באופרה "המדיום" של ג'יאן קרלו מנוטי, שהיא דמות ראשית אילמת לחלוטין.

כולן הולחנו במאה ה-20. מאה של "בדיקת גבולות" במדיום של האופרה. אמנות האופרה מתפתחת לכיוון יותר תיאטרוני, עד כדי כך שהמרכיב הזה אולי אפילו עולה על מרכזיותה של המוסיקה. ולכן יש מקום במדיום שמוגדר כמדיום של שירה גם לדמות של אנטי שירה.

מה עשית אחרי שעזבת את העבודה באופרה הישראלית?

ב-2004 עזבתי והתחלתי קריירה של מרצה עצמאית בקתדראות, ואני גם לוקחת קבוצות לסיורי מוסיקה ואופרה ברחבי אירופה, ומנסה לתפוס את הדברים הכי מדוברים, ואת הזמרים הכי טובים. במקביל שמחתי לחבור לחברת אלה קום שפועלת להביא את ההפקות הנהדרות הללו מאירופה לארץ. במקום לטוס לאירופה ולשלם מאות יורו לכרטיס כניסה אנחנו מציעים לצופים את האופרות הטובות באירופה לא בביצוע חי אלא בהקרנה. קרוב לבית ובמחיר שווה לכל נפש.

יש לזה שוק?

יש לזה ביקוש בלתי רגיל. בחו"ל ועכשיו גם כאן בארץ. אלפי אנשים מגיעים לבתי הקולנוע לראות ולשמוע אופרה ברמה הכי גבוהה.

מה היתרונות של סידרת האופרות המוקרנת בסידרה "שומעים משם רואים מכאן"?

אנחנו מקרינים בבתי הקולנוע ברחבי הארץ ממעלות ועד באר שבע. בנסיעה קצרה מגיעים לבית הקולנוע ורואים אופרה בביצוע מאוד מאוד איכותי. לדוגמא באופרה "מקבת" מאת ורדי שהקרנו במסגרת הסדרה, הופיעו שני ענקי האופרה פלסידו דומינגו ואנה נטרבקו, והמנצח העולמי דניאל בארנבוים במחיר שהוא אולי רבע ממחיר של כרטיס לאופרה, לדוגמא כרטיס לאופרה המלכותית של ברלין עולה 250 יורו, וכאן מחיר כרטיס הינו 89 ₪ ולגימלאים 69 ₪ . מחיר השווה לכל נפש.

יתרון נוסף במדיה של האופרות המצולמות שהיא מאפשרת לנו לראות מכל מקום באולם מצויין. כבר לא צריך משקפת כדי לראות טוב אופרה.  צילומים בקלוז אפ, בהגדלה, מקרבים פרטים קטנים אל העין. יש מקומות ישיבה  באולמות האופרה שכמעט לא רואים מהם את הבמה. בהקרנה אין את הבעיה הזו. מכל מקום באולם רואים הכל. התיעוד של האופרה באמצעות מצלמות הווידיאו הוא ברמה בלתי רגילה. הן באיכות ההקרנה, והן באיכות השמע. זהו מדיום שנעשה יותר ויותר פופולרי. היום רואים יותר אופרות על מסכי הקולנוע מאשר באולמות האופרה.

בעבר ראיתי אופרות מצולמות בערוץ "מצו" הצרפתי. מה היתרון של ההקרנות שלכם בבתי הקולנוע על פני האופרות שמשודרות על המסך הקטן בבית?

בניגוד לערוץ הצרפתי, בהקרנות שלנו יש תרגום לעברית של הליברית (הטקסט של האופרה) באמצעות כיתוביות. וזה מאפשר  להבין את העלילה. ההקרנות על מסכי הקולנוע הן באיכות 4K שהיא איכות השידור הגבוהה ביותר כיום בעולם.

מה את יכולה לספר על ההקרנה של האופרה "האיטלקיה באלגי'ר" מאת רוסיני?

קודם כל שזו אופרה מצחיקה. כן! אופרה מצחיקה!!! יש דבר כזה! המוזיקה המשעשעת ומלאת ההומור של רוסיני חוברת לטקסטים שנונים, המבוססים על הקומדיה האיטלקית, שמקורותיה בקומדיה דל ארטה. דמויות מוחצנות, קיצוניות, קרקטוריות, ומצבי קונפליקט משעשעים בין דורות, בין תרבויות, בין המינים.

על מה העלילה?

"האיטלקיה באלגי'ר" היא קומדיית מצבים. שלושה גברים חושקים באישה אחת. גבר אחד הוא מוסטפה, האלג'יראי, שמואס באשתו (ובכל הנשים האחרות בהרמונו האקזוטי) וחושק במאהבת איטלקייה חושנית ותוססת. גבר שני הוא טדאו המזדקן: האיטלקיה מתייחסת אליו כאל דוד טוב ונאמן, אבל לו יש חלומות משלו… השלישי הוא לינדורו הצעיר והיפה. מאהב איטלקי ראוי לאיזבלה, הלא היא היא האיטלקיה הנחשקת. הדרך לזרועותיו של לינדורו רצופה מהמורות והתנגשויות משעשעות, שבמרכזן המפגש הבינתרבותי: איטליה ואלג'יר.

זוהי הפקה מצחיקה, נפלאה וצבעונית של גדול המלחינים הקומיים, ג'ואקינו רוסיני. הפעם, בנוסף לביצוע מוזיקלי מופתי, זמרים מהשורה הראשונה והפקה בימתית מהממת, יוכלו הצופים להנות גם מקומדיה קלילה ומלאת הומור. כן, זו ממש הפתעה: לצחוק באופרה. הכינו את הממחטות. אתם הולכים לבכות מצחוק.

וכמו בכל ההקרנות בסדרה, גם כאן כוכבי האופרה העולמיים ובראשם, במקרה זה, צ'צ'יליה ברטולי האגדית, הם מוקד המשיכה של הביצוע. מופת של ממש.

"האיטלקיה באלג'יר" מאת רוסיני מפסטיבל זלצבורג בכיכובה של זמרת המצו סופרן צ'צ'יליה ברטולי בתפקיד איזבלה תוקרן בארץ בספטמבר ובאוקטובר 2019.

מה את יכולה לספר לנו על רוסיני המלחין של "האיטלקיה מאלג'יר"?

ג'ואקינו רוסיני (1868-1792) הוא מלחין מצחיק. מבחינה סגנונית, האופרות שלו שייכות לזרם ה"בל – קנטו" האופייני לאופרות האיטלקיות במחצית הראשונה של המאה ה-19. בסגנון זה האידאל הוא השירה הוירטואוזית ומלאת הקישוטים, המפגינה את יופי הקול והשירה (בל = יפה, קנטו = שירה), אך בניגוד לשירה הדרמתית/טרגית באופרות הדרמתיות (למשל ב"לוצ'יה די למרמור" מאת דוניצטי, אשר מוקרנת אף היא במסגרת הסדרה "רואים משם – שומעים מכאן"), רוסיני מלחין בל קנטו מצחיק.

המוזיקה של רוסיני ידועה בזכות שמחת החיים שבה, הקלילות. היא תזזיתית, עירנית, שופעת אנרגיה, שמחה, אושר ותחושת ספונטניות. רוסיני מתזמר נפלא. הוא יוצר "דיאלוגים" בין כלי התזמורת, וה"שיחה" שביניהם הולכת ומתפתחת בהדרגה הן בעוצמה והן בתאוצה. התוצאה היא "אפקט הקרשנדו" הנודע של רוסיני, שגם הוא משעשע ומהנה.

מה הרציונאל של עריכת הסידרה?  איזה שיקולים עמדו לנגד עינייך כאשר בחרת באופרות שיוקרנו בארץ?

בעריכת הסדרה ניסיתי לראות כיצד מתוך המיגוון העצום של הביצועים ניתן לבנות תמהיל שיהיה בו קצת מכל דבר. זוהי בחירה בין טוב לטוב. ניסיתי פשוט לגוון: תפיסה של מודרני מול מסורתי. דרמות מול קומדיות. מגוון של מלחינים, תקופות וז'אנרים.

מהן האופרות הבאות בסידרה?

לפנינו שתי הפקות מעולות לאופרות של ג'וזפה ורדי, שעם "אאידה" שלו פתחנו את הסדרה. ההפקות שתיהן מגיעות מענקיות האופרה באיטליה: "שני הפוסקרים" מבית האופרה לה סקאלה מילאנו ו"הטרובדור" מפסטיבל הארנה בוורונה. מדובר ברמה הכי גבוהה בעולם ובזמרים הכי נחשבים. וזה לדעתי סוד ההצלחה. התגובות להקרנות פשוט נפלאות. אנשים נהנים  מאד מהפורמט. פתאום אירופה יכולה להיות מצרך נגיש וקרוב וההפקות הכי שוות בעולם מגיעות לא רק למרכז אלא גם לפריפריה.

סינמטק ירושלים מקרין אופרות בשידור חי מהמטרופוליטן, מה ההבדל בין הפורמטים? במה הפרוייקט שלכם שונה?

ראשית, ההקרנות בשידור חי מהמטרופוליטן בירושלים הן ללא תרגום לעברית. אנחנו חלוצים בפרויייקט שלנו עם התרגום, ומאפשרים לחווייה להיות שלמה יותר, כאשר הטקסט מובן בעברית ולא בשפת השירה של האופרה, שנית, הכרטיס לאופרה בשידור חי בסינמטק יקר יותר משמעותית. מדובר ב-170 שקל לכרטיס, בהקרנות שלנו המחיר לכרטיס הוא פחות ממחצית. שלישית, אנחנו, כאמור מגיעים לכל הארץ. ההקרנות שלנו בפריסה ארצית, כיום ב-13 בתי קולנוע ממעלות ועד באר שבע, והביקוש הולך ועולה.

מה תביאו בעונה הבאה בסידרה?

נתחיל את העונה עם טורנדוט. זוהי אופרה של פוצ'יני מבית האופרה של טורינו. בהפקה עוצרת נשימה של סטפנו פודה והמנצח ג'יאן אנדריאה נוזאדה.

אחרי שצפית בכל כך הרבה אופרות, איזו אופרה שראית הכי ריגשה אותך והטביעה בך חותם בלתי נמחק?

"ריגולטו" של ורדי, שראיתי באמסטרדם. בבימוי של דאמיאנו מיקלייאטו ההפקה נוספת שטלטלה אותי היא ההפקה של "בטבעת החנק" של בריטן, בבימוי של קלאוס גוט מבית האופרה של ברלין. וגם אהבתי מאוד את "חליל הקסם" של הקומישה אופרה בברלין בבימוי בארי קוסקי.

מהו לדעתך היום היחס בין הבימוי לבין הניצוח ואיך מתחלק המשקל ביניהם באופרות המופקות עכשיו?

זוהי שאלת מיליון הדולר. היופי והקושי באופרה זה שכל אמן (מנצח, במאי, זמר או מעצב) מנקודת מבטו, בטוח שהחלק שהוא אחראי עליו הוא החשוב ביותר באופרה. הבמאי חושב שהמשחק, והעבודה של שילוב הסצינות זה הכי חשוב. לעומתו, מעצבי התפאורה והתלבושות חושבים שהחלק שלהם באופרה הוא הכי חשוב. וכמובן שהזמרים חושבים שהקול שלהם הכי חשוב באופרה.

לפעמים הדברים מתנגשים, צריך לקבל החלטות כשיש קונפליקטים בין הגורמים השונים בהפקה שאינם מתיישבים.

לדוגמא זמר מסויים התנגד לחבוש כובע על ראשו כי טען שהקול לא יהדהד בגלל שהכובע יפריע. ואילו מעצב התלבושות חשב שהכובע הוא מפתח חיוני ביותר לעיצוב הדמות. וזה היה ויכוח של מלחמת עולמות. לפעמים יהיה זה המפיק שיכריע או ינסה לפשר בין הצדדים. במיוחד היום, כשמרכיבי המוסיקה והתיאטרון שווים באופרה (או כמעט שווים) זה מאתגר במיוחד.

רואים משם שומעים מכאן

סדרת מופעי אופרה מצולמים בביצוע הגדולים והטובים שבמוסיקאי האופרה הפועלים היום, זמרים, מנצחים במאים ומעצבים. יצירות שצולמו על הבמות הנחשבות בעולם, באיכות הקרנה וסאונד מהמעלה הראשונה, עם תמונה באיכות K4, אשר גורמת להרגיש ממש מול הבמה. תרגום וכתוביות בעברית ואנגלית: ישראל אובל.  עורכת הסדרה: מרב ברק

הסדרה נפתחה בהקרנה של הפקת האופרה "אאידה" מאת ורדי מפסטיבל זלצבורג והמשיכה עם הקרנות של האופרות "כרמן" מאת ביזה מפסטיבל ברגנץ, "מקבת" מאת ורדי מבית האופרה הממלכתי – ברלין, "חליל הקסם" מאת מוצרט מפסטיבל זלצבורג. בהמשך יוקרנו הפקות אופרה נוספות, בהן: "האיטלקיה באלג'יר" מאת רוסיני, "שני הפוסקרים" ו"הטרובדור" מאת ורדי.

לצפייה בטריילר של הסדרה: https://youtu.be/UPbDsMg38iI