האש עוד לא שככה בדרום, ורה"מ מדבר על איראן. סיכום ביניים בדרום: ניצחנו, בנקודות. הסיבוב הבא יתרחש בקרוב, ויהיה קשה יותר. הוא עלול להתחיל עקב חטיפה של חייל. מה אפשר ללמוד מדברי אקרמן על אלביט? והאם העסקים בקוריאה הדרומית חזרו למסלולם?

מאת עמיר רפפורט

סיבוב ההסלמה האחרון ברצועת עזה עוד לא באמת שכך לגמרי, וראש הממשלה כבר חזר לעסוק בכנסת בדבר האמיתי: האיום האיראני. שבוע אחרי הפגישה החשובה עם נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, שבה נתניהו קיבל רק "רק" כרטיס צהוב ולא אדום בקשר לאפשרות של תקיפה ישראלית באיראן, והנה ראש הממשלה כבר התחיל לעבוד בנאום בכנסת על דעת הקהל (הישראלית וגם האיראנית).

האם זה אומר שתהיה בהכרח תקיפה? לא. ספק, אם נתניהו עצמו יודע. ההחלטה עוד לא נפלה, בעד או נגד. מה שבטוח זה, שאם נתניהו ושר הביטחון, אהוד ברק, יחליטו לתקוף, הם יוכלו להעביר את ההחלטה בקבינט ללא קושי משמעותי. למעט השרים בני בגין ודן מרידור, לא צפויה התנגדות עיקשת לתקיפה ישראלית באיראן.

ניצחנו, בנקודות

עד שתתקבל ההחלטה, אפשר לשאול: מי ניצח בסבב הלחימה האחרון? והתשובה: ישראל, אבל רק בנקודות. ישראל ניצחה בסיבוב הזה כיוון שקבעה את כללי המשחק ואפילו את מזג האוויר (זה לא מקרי שהחיסול של מזכ"ל ועדות ההתנגדות העממית, שהביא לפרוץ הירי ביום שישי שעבר, התרחש בתחילתו של חלון זמן בהיר בחורף קר ומעונן למדי). ישראל ניצלה גם את העובדה שהחמאס במצוקה – העיתוי מבחינתו לצאת למלחמה מול ישראל היה רחוק מלהיות אידיאלי.

הג'יהאד האיסלאמי הפלשתיני מנסה לצייר את עצמו כמנצח של השבוע האחרון, אבל זהו שקר גס. בשורה התחתונה, הארגון ניסה לכפות על ישראל התחייבות שלא לבצע חיסולים נוספים בתמורה להפסקת הירי, אבל לא קיבל התחייבות כזאת. מי שעוד יצאו לא רע השבוע, אלה ראשי הצבא המצרי, שהוכיחו כי היכולת שלהם לכפות מהלכים על החמאס ועל שאר הארגונים ברצועת עזה היא גבוהה למדי.

השאלה היא מתי יתרחש סיבוב הלחימה הבא? והתשובה: בקרוב, יחסית. הפסקת האש שהושגה באמצע השבוע הזה רחוקה מלשקף מצב של שיווי משקל או מכה ניצחת שהונחתה על הצד השני (עובדה, היא הופרה בירי גראד בודד לעבר נתיבות כבר בלילה שלאחר כניסתה לתוקף) ובירי לעבר באר שבע ביום רביעי בערב. ילדי הדרום שוב לא הלכו לבתי הספר. צה"ל כבר חזר לתקוף ברצועה (הפעם במזג אוויר פחות טוב).

סיבוב הלחימה הבא (אם הוא לא התחיל כבר) לא יהיה דומה לזה של השבוע. בתרחישים קיצוניים הוא עלול להתחיל עקב חטיפה של חייל או אזרח ישראלי, שיחליף את מקומו של גלעד שליט בשבי (לפלשתינים יש סיבות רבות לשחזר את הצלחת החטיפה של שליט, והם מנסים לעשות זאת ללא הרף). ישראל, מצד שני, יכולה גם להיכנס לרצועת עזה בפעם הבאה, אפילו מתוך מטרה למוטט את שלטון החמאס. עובדה: צה"ל ביצע בהצלחה את מבצע "חומת מגן" ביהודה ושומרון בדיוק לפני עשור. גם האופציה הזאת נמצאת בארגז הכלים של הדרג המדיני והצבאי.

כיפת ברזל: ניצול הזדמנות 

הגיבורה התקשורתית הגדולה של השבוע האחרון הייתה מערכת כיפת ברזל. במערכת הביטחון מקווים למנף את האהדה הציבורית כדי "לנצל הזדמנות" ולגייס מנתניהו עוד משאבים מחוץ לתקציב הביטחון השוטף לטובת המערכת. למרבה הפרדוקס, ישראל השקיעה ממשאביה העצמיים עד כה רק 900 מיליון שקל למימון המחקר והפיתוח של המערכת ולהצטיידות בשתי סוללות ראשונות.

חמש סוללות נוספות (ארבע סוללות רגילות ועוד סוללת אימונים שיכולה לשמש גם לצרכים מבצעיים) ממומנות כולן על ידי משלם המסים האמריקאי, בעלות של 205 מיליון דולר. ישראל לא מקצה תקציבים למימון סוללות נוספות, למרות שהצרכים מדברים על 13 סוללות לטובת תרחיש של מלחמה במספר גזרות. ספק גדול קיים גם סביב השאלה אם התקציבים הקיימים מספיקים כדי לייצר מיירטים בכמות משמעותית. בכל מקרה, דבר אחד כבר מובטח למערכת כיפת ברזל: פרס ביטחון ישראל לפני יום העצמאות הקרוב. אי אפשר לדמיין מצב שבו מפתחי המערכת לא יזכו בפרס, למרות ששמות הזוכים טרם פורסמו.

וכמה מילים על הגיבורות האלמוניות של השבוע, מערכות הנשק החשובות בלחימה בעזה שלא זכו לביקורים של רה"מ ולאינספור כתבות בעיתונים: מדובר במערכת המכ"מ הרב זרועי (רז) שפותחה על ידי התעשייה האווירית, אשר מסוגלת לתת בכל רגע נתון תמונה מדוייקת של שיגורי הרקטות, כדי לתקוף אותן, וגם במטוס ללא טייס מתוצרת אלביט מערכות, "הרמס 450", שעבד שעות נוספות.

אלביט

ביום רביעי, בפגישה עם אנליסטים לרגל פרסום הדוח השנתי של אלביט מערכות לשנת 2011 אמר נשיא אלביט, יוסי אקרמן, כי הוא מצטער על כך שאין לאלביט מעורבות בפרויקט היוקרתי. אלא שאז תיקן אותו אחד ממהנדסי החברה והזכיר כי החברה מפתחת סנסור כלשהו בתוך המערכת. גם בלי מעורבות של ממש ב"כיפת ברזל", ידיה של אלביט מערכות נמצאות כמעט בכל גזרות הלחימה בצה"ל. אקרמן ציין כי עברה על אלביט שנה לא קלה, אך הוא צופה גידול במכירות בשנת 2012.

נקודה מעוניינת מדבריו של אקרמן: לטענתו, אין ספק כי העבודה על פרויקט המרכבה ונגמ"ש המרכבה (נמ"ר) תתחדש במלוא הקצב לאחר שתסתיים בדיקת הנושא על ידי משרד הביטחון ומשרד האוצר (כפי שנחשף בראשונה באתר ישראל דיפנס, חלק ניכר מן ההזמנות בפרויקט עוכבו בתקופה האחרונה).

ועוד משהו: אלביט מערכות עדיין לא מרגישה בשוק החשוב של קוריאה הדרומית את השפעות ההחלטה של מערכת הביטחון להעדיף את מטוס האימונים האיטלקי על פני מטוס האימונים מתוצרת קוריאה הדרומית – כמטוס האימונים הבא של חיל האוויר. גם גורמים בתעשיות ביטחוניות נוספות מציינים כי שבועיים אחרי ההחלטה אנשי מערכת הביטחון בקוריאה הדרומית ממשיכים אתם ביחסים התקינים. האם זה אומר שיימשכו הזמנות רכש בישראל מצידה של סיאול? לא בטוח.

לטובת תעשיות הביטחון הישראלית משחקת העובדה שכוחות צבא אמריקאיים אמורים לעזוב את קוריאה הדרומית בשת 2015. אנשי הצבא המקומי חייבים להיערך למצב החדש, והם בוחנים את מערכות הנשק הישראליות בצורה עניינית.

ראש אג"ת חדש

וגם זה קרה השבוע: תא"ל נמרוד שפר, ראש מטה חיל האוויר, נבחר, כצפוי, להיות ראש אגף התכנון הבא במקום האלוף אמיר אשל, שעומד להתמנות בחודש מאי למפקד חיל האוויר הבא. בניגוד לאשל ולמח"א הנוכחי, אלוף עידו נחושתן, שהיו מועמדים כמעט בטוחים לתפקיד מפקד חיל האוויר כאשר שימשו כראשי אג"ת, הדרך של שפר ללשכת מח"א אחרי אשל איננה מובטחת. תהיה לו תחרות קשה, לפחות מול תא"ל עמיקם נורקין, שמונה בשבוע שעבר לראש להק אוויר (רל"א).

עד להתמודדות על תפקיד מח"א שאחרי אמיר אשל, עוד צפויה לשפר משימה קשה במיוחד: להכין תוכנית חומש חדשה לצה"ל. התוכנית שעליה עבד אמיר אשל במרבית תקופת כהונתו, "חלמיש", הייתה אמורה להיכנס לתוקף בשנת 2012, אלא שהביצוע שלה נדחה בשנה עקב הקיצוצים בתקציב הביטחון והשינויים הדרמטיים במזרח התיכון. המשימה של שפר , להוביל את "חלמיש" כך שתהיה בתוקף בין 2013-2018, קשה במיוחד, משום שבניגוד לתקופות קודמות, בהן צה"ל היה יכול לקבוע סדרי עדיפויות בבניין הכוח, הפעם צריך להיערך למלחמה קרובה בכל חזית אפשרית: בצפון מול סוריה וחיזבאללה, מול איראן וגם מול החמאס ברצועת עזה.

מעל לכל, צריך לחזק את הכוח בדרום לאור ההתראה האסטרטגית על האפשרות שהסכם השלום עם מצרים יקרוס, לנוכח המהפיכה שהתחוללה שם. ויפה שעה אחת קודם (האמת, שצה"ל כבר התחיל לחזק את כוחותיו המיועדים לחזית הדרום).

•  עמיר רפפורט הוא עורך ראשי ומו"ל של "ישראל דיפנס"

לכל הטורים של עמיר רפפורט