פסטיבל הסרטים של קאן הוא האירוע הנוצץ ביותר של עולם הקולנוע, הוא גם נחשב לאירוע ה"סנובי" ביותר, שהכללים הקשיחים שלו חונקים רבים וטובים מאנשי המקצוע מסביב לתעשית הקולנוע. כל זה לא מפריע למיטב כוכבות עולם הקולנוע להתייצב בו במיטב מחלצותיהן, ואת הגברים – בתלבושת אחידה שלא היתה מביישת אף מלצר. הכללים כל כך נוקשים שצוותי הטלוויזיה וצלמי העיתונות שזכו במקום לצד השטיח האדום מחויבים גם הם בחליפת טוקסידו.
אקרדיטציה לפסטיבל אפשר להוציא עד מקסימום חודשיים לפני האירוע, כך שכל מי שלא תכנן את הביקור במקום נשאר בחוץ. קוד הלבוש הוא מחייב את כולם. גם אלו עם אקרדיטציה ימצאו שלא לכל אירוע הם יכולים להיכנס. למעשה, מספר האירועים הפתוחים מוגבל בצורה קיצונית ורק לשמנת של תעשיית הקולנוע והעיתונות המלווה אותה, וכל השאר, ומדובר ברבים וטובים בעולם העיתונות, מנסים את מזלם בחיפוש עמדה טובה לתפוס צילום אחד או שניים שאין לאיש.
אוטוטו מסתיים הפסטיבל, אז עלינו לרכבת כדי לנסות לתפוס שבריר מהנוצץ הנוצץ הזה – טקס נעילת הפסטיבל.
מסתבר שיחד עימנו התייצבו אוהדים מכל אומות העולם. בחורות צעירות לבושות כיאה וכיאות, תיירים מרחבי תבל ואוהדים שהגיעו במיוחד לאירוע,
הקהל (המנוסה כנראה) כבר ניצב לאורך מסלול תנועת הכוכבים סמוך לכביש (הסגור), שמיועד רק ללימוזינות, וכמובן ליד השטיח האדום. אפילו הקהל חולק למיוחסים ופשוטי העם. לא שלמיוחסים היה יתרון, הם רק היו קרובים יותר ומהמיקום שלהם אפשר היה לשמוע נהדר את תקתוק המצלמות אבל לא לראות משהו.
בחורות צעירות לבושות היטב וגברברים עם חליפות ניצבים בכל מקום עם שלט "בבקשה, הזמנה לטקס הנעילה". שאלנו בחור אחד מהם אם זה עובד. "לפעמים", ענה לנו. מאוחר יותר ראינו שהפעם זה לא עבד לו והוא נשאר בחוץ.
התמקמנו. זום זה אלמנט חיוני במיוחד במצב הנוכחי, כי אנחנו מפשוטי העם. אבל מיקום השמש התחיל להדאיג אותנו והתחלנו להתבשל, אבל מה לא עושים בשביל תמונה, דוחפים, מרחיקים, נלחמים ונאבקים וכשמגיע הרגע יורים כמו משוגעים. הזווית לא הכי נוחה אבל מצד אחר, אם נתפוס משהו מיוחד זה יהיה מהזווית הזו,
והם התחילו לזרום, בהתחלה המוזמנים, אך אחד מהם לא מסכן אבל מסתבר שאיש לא לוקח את הימצאותו על השטיח האדום המפורסם ביותר בעולם כמובן מאליו, וכולם מצלמים סלפי.
קצת מצחיק לראות נשים הלבושות בשמלה שעולה כמו משכורת שנתית של אדם פשוט מצלמות סלפי כמו בת טיפש עשרה. בכלל, רבות נאמר וסופר על השמלות אותן לובשות הכוכבות ובאות הטקס בכלל, אבל צריך לראות את זה כדי להאמין. אני לא מבקר אופנה גדול, אבל לפעמים היה קשה לא לפרוץ בצחוק.
מעבר לעובדה שמובן מאליו שמדובר בשמלה לערב אחד, מפתיע כמה מאמץ עושות נשות התעשיה כדי לתפוס תשומת לב, גם אם הן מפורסמות מאוד ובמיוחד אם אף אחד לא מכיר אותן. רוב הכוכבות לובשות שמלות של מיטב המעצבים, ולא ברור לי אם הן נמכרות מאוחר יותר או שהן העתק לפרסום.
אחריהם הגיע חבר המושבעים, קבוצת המאושרים שנבחרו להיות אלו שיחליטו מי יזכה במה ואיך. ביניהם: נשיאת חבר המושבעים ג'יין קמפיון (שחקנית), ויליאם דפו (שחקן), קרול בוקה (שחקנית), סופיה קופולה (במאית), לילה חתמי (שחקנית), דו יאון ז'און (שחקנית), גאל גרסיה ברנל (במאי, שחקן ומפיק), זנגקה גיאה (במאי) וניקולס וינדינג (במאי, תסריטאי ומפיק). בחירת חבר המושבעים נעשית בסוד מוחלט ומפורסמת בטקס רב רושם מספר חודשים לפני האירוע ואיש לא יעז לסרב לכבוד העצום בתפקיד.
ואחריהם מצעד כוכבים מרשים מכל קצוות תבל.
כשנבלעו כולם בתוך האולם, נעלם לו הקהל והחל לצבוא על המסעדות השונות ברחבי העיר. ככה זה בקאן, תמיד יש על מה לצבוא. מי הזוכים? למי בעצם אכפת?
עוד תמונות: