את המוזיקה ל"נישואי פיגרו" הלחין מוצרט שלוש שנים לפני המהפכה הצרפתית. הטכסט המהפכני של בונמרשה – היוצא חוצץ נגד המנהג הפיאודלי שעל-פיו לאדון האחוזה יש זכות לבעול את הכלה-המשרתת ביום כלולותיה —  קסם למוצרט. באופרה זו לוחם בונמרשה על זכותן של הנשים למרוד במנהגים פאודליים אכזריים בשרירותם.

את הפתיחה לאופרה ניגנה תזמורת הקאמרטה תחת שרביטו של המנצח דניאל כהן בלכידות ובברק. יתרונה של הפקה קונצרטנטית לאופרה הוא שהדגש הוא על הסולנים שלרוב משובחים בשירתם. אלא שבהפקה זו הוחלט שהקהל האנין של הקאמרטה — שיש להניח שמע יותר מפעם אחת את  פיגרו – זקוק לקביים של הסבר של קריין לכל אחת מהסצנות. כך נפגע הרצף המוזיקלי ויותר משהיה כאן מוצרט, כיכב באופרה עודד לאופולד – המספר. הרצ'יטטיבים המוצרטיים המוסכים קונדסות לאופרה נמחקו ותחתם באו הסברים קצת אינפנטיליים. כך אי-אפשר היה ליהנות ממורכבות הניגודים המוצרטית הגאונית. רק הפן הקומי של ה"בופה" הובלט ואיש באולם לא הזיל דמעה כשהרוזנת – זמרת הסופרן המעולה גן-יה בן -גור אקסלרוד – מבכה את מר גורלה כרעייה נבגדת וזאת למרות שברדתה לפיאנו הייתה שירתה מצמררת. כך הפכה סוזנה המשרתת לגיבורה הראשית.

ואכן, הכוכבת ש"גנבה את ההצגה" הפעם הייתה הסופרן הילה בג'יו – שגילמה את תפקיד המשרתת סוזנה בכישרון משחק נפלא ובשירה נקייה. מוצרט לא הפגין חמלה כלפי זמרות הסופרן שלו – ותפקידה של סוזנה הוא תובעני ודורש העפלה לצלילים הגבוהים של הסופרן. הילה בג'יו עמדה בכל המשימות המוצרטיות ומסכה קורטוב קונדסות לביצוע בכישרון משחקה  ובשירתה הנקייה.

עזר כנגדה היה זמר הבס הנפלא דניס סדוב שגילם את תפקיד פיגארו בקול אדיר – קול שמתאים לאולם אופרה אך לא לאולם הקטן של הנרי קראון. נטייתו של סדוב לשיר "כלפי פנימה" על-פי כללי האסכולה הרוסית פגמה ביפי שירתו. לעומתו גילם זמר הבריטון עודד רייך את תפקיד הרוזן בקול נוטה לצווחנות ובשלל זיופים. זמר הבס פניני לאון גרובנר – היה מצוין בתפקיד ד"ר ברטולו, אך על כולם התעלה הטנור איתן דרורי בתפקיד דון בזיליו. יפה הייתה שירתה של ענת צ'רני ככרובינו, ועידית זמיר הייתה מצוינת בתפקיד מרצ'לינה – אך הקטיעה של הרצף המוזיקלי בדברי הסבר בעברית – ואפילו אם היו בחרוזים — לא אפשרה לקהל המבין עניין ליהנות ממורכבות הניגודים המוצרטית שב"פיגרו" משתקפת בקונדסות המוצרטית המהולה בתוגתה של הרוזנת על אבדן אהובה הרוזן.