הצ'לן סטיבן איסרליס מנגן עם תזמורת הקאמרטה את הקונצ'רטו בדו מז'ור של היידן, מנצח: פאול דניאל, אולם הנרי קראון, תיאטרון ירושלים, 2.5.2024 את פרק המודראטו הפותח את הקונצ'רטו של היידן ניגן הצ'לן סטיבן איסרליס באינטנסיביות מעודנת ומלאת הבעה. הוא בנה דינמיקה של מדרגות והקישוטים שלו הרשימו ביופיים – לצד קלילות של מחול שמעו בנגינתו את […]
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
הצ'לן סטיבן איסרליס מנגן עם תזמורת הקאמרטה את הקונצ'רטו בדו מז'ור של היידן, מנצח: פאול דניאל, אולם הנרי קראון, תיאטרון ירושלים, 2.5.2024
את פרק המודראטו הפותח את הקונצ'רטו של היידן ניגן הצ'לן סטיבן איסרליס באינטנסיביות מעודנת ומלאת הבעה. הוא בנה דינמיקה של מדרגות והקישוטים שלו הרשימו ביופיים – לצד קלילות של מחול שמעו בנגינתו את שני הקולות על אותו מיתר. היה הרבה פאתוס דרמטי בנגינתו – הניגודים בדינמיקה נהדרים. הייתה הרבה תשוקה בנגינתו. הוא הפגין שליטה בכל מנעד הצ'לו ומאידך היה מאד מעודן. ניגודי הפתע בדינמיקה וההאטות היו במקומן ודווקא הבליטו את האקצ'לרנדו – זה לא היה 'קיטצ'י' אלא מלא הבעה. הניגודים בין הנושאים במנעד הגבוה והנמוך של הצ'לו היו יפים. האדג'יו בכלי הקשת היה לירי – החיקוי בצ'לו יפה. היה קול רודף אחרי קול מרשים. הליריות שלו הייתה שובת לב ומדובבת ובלטה ביתר שאת בקצב האיטי. הוא החזיק צליל דרון שעליו היה הפיתוח. ומאידך הייתה תחושה של חוסר כיווניות – מופשטת מדי – כבדה. חסרה דינמיקה. נינתו התאפיינה בווירטואוזיות מרשימה. פרק ה"אלגרו מולטו" עוצב בניגודים נהדרים בדינמיקה שהניעו הכול קדימה. הוא ניגן בניקיון ובמהירות מסחררת. ובעיקר בעידון מרחף. הוא שלט על כל המנעד של הצ'לו. המשוב התזמורתי היה רתמי ועליז וגם אגר מתח. איסרליס ניגן בנגיעות צליל יותר מאשר בצ'לו. התזמורת "סיכמה" אותו וחידדה את העליצות. הכול היה חינני אבל טכני מדי.
את "זיכרון נצחי" פרי עטו של ג'ון טאבנר ניגן איסרליס בהבליטו את המסתורין והכרומטיות של היצירה. מרשימה במיוחד הייתה הסערה שברא גם בצלילים הגבוהים. לנגינתו הייתה איכות קטיפתית. ההתאדות שלו לפיאנו הייתה מופלאה. הייתה כאן צפיפות יפה של מצלול. הפרמאטות שלו בסיומי הפראזות היו במקומן.
את האדג'ו הפותח את הסימפוניה השישית של שוברט בדו מז'ור (ד' 589) ניגנה החלילנית אסתי רפא בליריות מדובבת ועיצוב ניגודי דינמיקה מרשים אפיין גם את נגינת האלגרו. גם המשוב של האבוב הרשים ביופיו.. הכול היה אביבי זורם ומלא חדווה. ההבלטה של הפעמה הנגדית תרמה לאווירת העליצות. הסיומת של הפרסטו באקצ'לרנדו עם ניגודי דינמיקה הייתה יפה.
פרק הלנטו – היה עדיין בהיר ולא "התפרק", בעיקר בזכות החלילנית. פרק ה"אלגרו מודרטו" היה עדין וקפיצי עם הבלטת הפעמה הראשונה – חינני מאד. שוברט היה מאד "היידני" אבל חסרה בניית דינמיקה. הם ניגנו נקי אבל בהעדר לכידות. מלא חדווה היה פרק האלגרו אותו ניגנו בהבלטת הפעמה הנגדית בצליל רועם קמעא.
המנואט היה חינני – גם המעבר של המנגינה מקול לקול. התזמורת ניגנה בקלילות חדה ולחליפין רועמת. הייתה להם קלילות וזרימה. הדרמה בבסים הרשימה ביופייה. ובעיקר בלט קצב של מחול. מרש היידני מאד כבד.