האופרה הישראלית מעלה גרסה מחודשת ל"נשף המסכות" מאת ורדי, לפי העלילה של אנטוניו סומה על פי הליברית מאת יז'ין סקריב לאופרה של אובר; בימוי – מיכאל זנאנייצקי; מנצח דניאל אורן, המשכן לאמנויות הבמה, 7.2.2019

ורדי לוחם החירות והליברל כתב את האופרה "נשף המסכות" נגד הכיבוש של איטליה.  הוא לא האמין באלוהים ולכן יש  באופרה נוכחות רק לשטן המגולם בדמותה של אולריקה ה"מכשפה". ורדי היה אנטי מלוכני – ולכן, גם לאחר שהעלה את "ריגולטו", –   הצנזורה הייתה נגדו. גם לכיבוש אפריקה התנגד, כמוהו כדרווין.  בתמונות הרקע לאופרה – בה יוצא ורדי למלחמה ברודנים – נראים, בהפקה זו,  דיקטטורים נוסח לנין ושר המלחמה של לינקולן.

בסוף האופרה לא היה רצח באקדח, והפסל של הדיקטטור (יוליוס קיסר) שנגרר על הבמה – היה מגוחך. המלך העניק חנינה לכל המתנקשים. האופרה נפתחה בגרירת הגופות של המורדים על הבמה. ההתקוממות נגד העריצות לבשה לעתים ממדים אינפנטיליים. לעומת המוזיקה שחידדה את הסרקזם והאירוניה של ורדי בסינקופות – הבימוי של מיכאל זנאנייצקי היה כבד ונטה לגמד את הדרמה של האופרה.

דניאל אורן הוא מנצח מיוחד במינו לא רק בדרך בה הוא חי בכל רמ"ח אבריו כל תו ותג באופרה, אלא בעיקר באהבה המידבקת לורדי. את האופרה בחר אורן לפתוח בקצב מדוד, כשהעיטור של נגינת כלי הנשיפה הוסיף לוויית חן לביצוע. הוא בנה את המתח באמצעות הקפדה על הלייטמוטיב הריתמי של הנשף במקהלת הגברים וגם את ניגודו בחליל ובכינור שהיה מדובב. האטות הפתע הוסיפו לדרמה והיו במקומן. מיד אחריהן באה השירה של כלי הנשיפה והסולנים. הקלילות של המחול המנוגדת לעומק המצמרר של המתח הנבנה בתזמורת – היוותה רקע תומך לאריה של מגדת העתידות. אמיליה, זמרת המצו אירה ברטמן, הייתה מצוינת למרות ששרה טיפה כלפי פנימה. היה לה קול מרשים בעיקר בגוונים הכהים, וכישרון דרמטי כובש. בשירתה הבליטה את הכרומטיות המופלאה של ורדי. זמרת המצו הרוסיה אוגנדה קולאבה שזו לה הופעתה הראשונה באופרה הישראלית, שרה את תפקיד אולריקה מגדת העתידות בנחישות. למרות שלקולה חסרו עומק וגוונים והוא נשמע קצת נוקשה – היא הייתה מאד דרמטית. במיטבה הייתה ברדתה לפיאנו לירי.

כבר בפתיחה היה דו שיח ער בתזמורת בין כלי הנשיפה לכינורות. אפילו החצוצרות ניגנו את הלייטמוטיב בריתמיות מדויקת ובניקיון זוהר. לכל האטה קדם אקצ'לרנדו כ"קדמה" – בעיקר של הכינורות. גם הרובאטו שחתם כל פסקה היה יפה.

רנאטו, הבריטון יונוץ פאסקו לא אינפף, אבל שר על הנאמנות למולדת כשהוא "מתבכיין" קמעא. ריקרדו –  הבריטון האוקראיני ולנטין דיטיוק – שר "על יד". הכניסה של הילה בג'יו, שהיטיבה לשחק את תפקיד אוסקר המשרת, הייתה  ריתמית, חדה ונקייה.

אורן נקט בקצב מסחרר שלא תמיד עמדה בו התזמורת. הקפיציות של אורן הוסיפה מתח מחשמל וכך גם דרדור התופים.

האבוב והקלרינט היו ליריים והעניקו קדמה לריקרדו ששר בניקיון מרשים גם את הסולו הריתמי. אמיליה הרשימה בדרמטיות שלה למרות שהיה לה קול קטן שחסרו בו גוונים של עומק. לטוטי התזמורתי היה צליל חם ותלת ממדי. למגינת הלב המקהלה לא שרה ביחד עם התזמורת שניגנה בקצב מסחרר.

החיקוי של השירה בכלי הנשיפה היה ורדי במיטבו! אצל דניאל אורן אין ליווי מרוח ושומעים את כל הכלים: כך למשל, הנבל והחלילים מוסיפים לאירוניה גוון בהירות מלאת עליצות – גוון המנוגד למזימות הרצח.

הקושרים היו מופלאים בשירתם – גם קרלו סטריולי (סמואל)  וגם איבו סטנצ'ב (טום). המנצח הבליט את ההאטות בכלי הנשיפה שהיוו קדמה לסערת האריות. אורן הקפיד אפילו על הפסקות פתע לפני האריות של הבס למשל – שהגבירו את המתח.

הקצביות בנגינת התזמורת העניקה תמיכה לאירה ברטמן ולהילה בג'יו. הילה הייתה ריתמית מדויקת ונקייה בשירתה והיוותה ניגוד נפלא לבס ולחמישייה של הקושרים.

לטוטי התזמורתי היה צליל חם ותלת ממדי  והתזמורת "חיבקה" את האופרה. למגינת הלב המקהלה לא שרה ביחד עם התזמורת שניגנה בקצב מסחרר.

הילה בג'יו הייתה מאד נקייה – ונהדרת יחד עם הליווי התזמורתי הקליל. הליווי של הכינורות הבליט את הבהירות של הסופרן הצלול שלה. אמליה וריקרדו היו מתואמים בקולותיהם בעיקר כשהיא הזהירה אותו שירצחו אותו. את האריה שלה שרה בליריות מדובבת . רצח ברכות מלטפת ולצלילי ולס רתמי.

אולריקה "מגדת העתידות" – הייתה עם צמות מתולתלות – שיער חבל. הפורטה שלה לא היה מזרה אימים אלא נוקשה. אמיליה שרה בקול קטן.

הסערה בתזמורת הייתה נהדרת כקדמה – הכינור ליווה את ריקרדו  כיאות. הניגוד בליווי של הכינורות למזימת הרצח המתכונן – הוסיפה מתח. האבוב וכלי הנשיפה ניגנו בניקיון מרשים.

 הבימוי היה כבד ומעורר גיחוך וגימד את הדרמה של האופרה. ולעומת זאת – המוזיקה חידדה את הסרקזם והאירוניה של ורדי בסינקופות.  גיבורי הנשף לא עטו מסכות אבל המנצח דאג להבליט את קצב הוואלס של המחול ולהעלות נשף מסכות כהלכתו.