המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש), החליטה היום (חמישי) לסגור את תיק החקירה  בגין תלונת ילד בן 9 מעיסאוויה שאבד את עינו בחודש פברואר השנה לאחר שנפגע בעינו מכדור ספוג שנורה על ידי כוחות משטרה שהיו במקום ולהעביר את התיק לידי המשטרה שתבחן את התיק בהבטים ל משמעת. מח"ש הודיעה כי הגיעה להחלטה מכיוון שאין מספיק ראיות להעמדה לדין פלילי את מי מהשוטרים המעורבים בירי ולהעביר את התיק לבחינה גורמי המשטרה באשר להתנהלות המבצעית באירוע, לרבות בנוגע לנהלי השימוש ברובה ספוג במהלך פעילות מבצעית בקרבת  אוכלוסייה אזרחית.
לטענת מח"ש בוצעה חקירה מעמיקה שכללה, בין היתר, חקירת החשודים באזהרה, חקירת עדים לאירוע, ביקור בזירה ואיתור מצלמות, וקבלת חוות דעת מקצועיות, " ולאחר בחינת מכלול הראיות, הגיעה מח"ש למסקנה שלא נמצאה תשתית ראייתית מספקת להעמדה לדין פלילי", כך נמסר.

עוד נמסר כי "מדובר באירוע קשה ומצער שאירע במסגרת פעילות מבצעית. מחומר הראיות עולה כי הכוח המשטרתי הגיע למקום כדי לבצע מעצר ונתקל בהתנגדות שכללה, בין היתר, יידוי אבנים לעבר הכוח. במהלך הפעילות נורה כדור ספוג לעבר חומה שהייתה במקום, שאינה סמוכה למקום עמידתו של הילד בעת הירי. וכי הסרטון שפורסם ברשתות החברתיות משקף באופן חלקי את שארע בשטח ואת ממצאי החקירה". במח"ש גם טוענים שבמסגרת החקירה המקיפה שנערכה, "התקבלה חוות דעת מהמכון לרפואה משפטית אשר לא שללה את האפשרות כי החבלה נגרמה מאבן ולא מכדור ספוג".

מתחקיר שערכה עמותת "בצלם", עולה תמונה שונה. התחקירה העלה כי ביום שבת, 15.2.20, בסביבות השעה 15:00, נכנסו לשכונת אל-עיסאוויה שבמזרח ירושלים כמה כלי רכב של משמר הגבול ושל המשטרה, בהם שוטרי יס"מ ומג"ב. כמה שוטרים ניגשו לבית ברחוב הסמוך לבתי הספר היסודיים בשכונה, בכוונה לעצור בני זוג הגרים בו. לאחר דין ודברים, הסכימו השוטרים כי בני הזוג יגיעו בעצמם לחקירה בתחנת המשטרה. השוטרים החלו לצאת מהשכונה. באותו זמן נוצרו ברחובות שבאזור עומסי תנועה, בעיקר כתוצאה מנוכחות השוטרים וכלי הרכב המשטרתיים.
בסביבות השעה 15:45 יצא מאלכ עיסא, אז בן שמונה, ממכולת הסמוכה לביתו. הוא רץ בחזרה הביתה אך לאחר שחצה את הרחוב פגע בראשו כדור ספוג שירה שוטר מג"ב שעמד במרחק של כ-15 מטרים ממנו. עיסא פונה במכונית למרפאה בשכונה, ממנה הועבר לבית החולים הדסה הר הצופים ומשם להדסה עין כרם שם נותח בראשו ולאחר מכן גם בעין שמאל. שמונה ימים לאחר מכן הוא נותח שוב ועינו הוסרה.

עדותו של נאסר תושב השכונה

תחקירן בצלם גבה עדויות מתושבים שנכחו במקום בעת התקרית ומאמו של ילד.
דיאא נאסר, בן 19, תושב השכונה, עבד באותה עת בשיפוצים אצל קרוב משפחתו בסמוך למכולת. הוא יצא החוצה לשאוף אוויר, ועמד בסמוך למקום שבו נורה מאלכ עיסא. בעדות שמסר ב-16.2.20 סיפר:
"עמדתי מול המכולת וראיתי את מאלכ נכנס אליה, ואז ראיתי את האחיות שלו חוצות את הכביש לכיוון שלי. אחרי כמה דקות מאלכ יצא מהמכולת וחצה את הרחוב בריצה ואז שמעתי ירייה, אני חושב שזה היה כדור ספוג, וראיתי את מאלכ נופל על הרצפה. הוא היה במרחק של בערך עשרה מטרים ממני. ראיתי את אחד מאנשי כוחות הכיבוש שחגר חגורה עם כדורי ספוג, שחורים אני חושב, במרחק של בערך 20-15 מטרים ממנו. אני חושב שהוא זה שירה במאלכ.
למרות שמאלכ נפצע ונפל ואנשים התחילו לצעוק, והאחים והאחיות שלו בכו, כוחות הכיבוש נסוגו מהרחוב בלי להגיש לו עזרה. מאלכ שכב על הרצפה מדמם מהפנים, הוא בכה והתפתל מכאבים, וכמה בחורים הרימו אותו לקחו אותו למכונית פרטית ונסעו איתו משם".

עדותה של סאווסן עיסא (42), אמו של מאלכ

"בשבת אחר הצהריים התקשרה אליי הבת שלי, תאלא, בת 12, לעדכן שהיא והאחים שלה תכף יורדים מהאוטובוס, כדי שאאסוף אותם כמו בדרך כלל. אמרתי לה שמזג האוויר יפה ושילכו הביתה ברגל. אחרי חמש דקות תאלא שוב התקשרה, צורחת ובוכה, ואמרה לי שמאלכ נפגע בראש מכדור ספוג. הרגשתי שעולמי קרס. בעלי ואני יצאנו מהר למקום שבו מאלכ נפגע, אבל כשהגענו אמרו לנו שכבר פינו אותו לבית החולים הדסה הר הצופים. הגעתי לבית החולים בוכה. כשראיתי את מאלכ הפנים שלו היו מכוסות בדם, העיניים שלו היו נפוחות והוא בכה וצרח מכאבים. אמרתי לו "מאלכ, אמא, אני פה" והוא ענה "מאמא, אני לא רואה בעין שלי. הראש שלי מתפוצץ מכאב. משהו בעין שלי דוקר מאוד".
"הכניסו את מאלכ לצילום. כשהוא יצא הוא התחיל להקיא דם. הרופאים טיפלו בו ומיד העבירו אותו להדסה עין-כרם לניתוח דחוף. נסענו אתו באמבולנס, ובדרך החזקתי את היד שלו כל הזמן ועודדתי והרגעתי אותו. בכיתי בשקט וניסיתי שהוא לא יישמע. הפרמדיק יעץ לי לדבר עם מאלכ בלי הפסקה כדי שהוא לא יאבד הכרה…. אחרי הניתוח השני הרופא אמר שאי אפשר להציל את עין שמאל, שנפגעה, ושאנחנו צריכים לאשר ניתוח לעקירת עין. התחננתי לרופא שימצא פתרון אחר, כי מאלכ ילד רגיש ועקירת העין תגרום לו למשבר נפשי. הוא הבין אבל אמר שאין ברירה אחרת ונתן לנו יומיים להחליט. זו הייתה ההחלטה הכי קשה שאני ובעלי קיבלנו בחיים. אבל אישרנו את הניתוח.
אחרי הניתוח, כשסיפרתי למאלכ שנשארה לו רק עין אחת ושישימו לו עין מזכוכית, הוא מיד התחיל לצרוח ולבכות: "אני רוצה את העין שלי! מי לקח את העין שלי!?". הוא בכה בהיסטריה.
כיום מאלכ מחכה לעין תותבת והשוטרים שנחקרו מחכים, אולי, לדין משמעתי.