הסופראן דניאלה סקורקה בליווי הגיטריסט אייל לבר מזמינים את הקהל לסיור להיטים דרום אמריקאיים, האולם עגול,16.00  פסטיבל אבו-גוש תל אביב

את הסיור של מיטב השירים האהובים מדרום אמריקה פתחה דניאלה סקורקה בקול פעמונים נפלא כשעל הגיטרה מלווה אותה אייל לבר ב"בוקר בקרנבל" למילים של אנטוניו מריה הברזילאי, אותו בצעו בשמחה עצורה.

את שיר הערש הארגנטיני האינדיאני הנודע שהרבתה לשיר מרצדס סוסה "שן שחרחר/ ואם לא יבוא השטן הלבן ויאכל לו את רגל" שרה דניאלה סקורקה בריתמיות – בהבליטה את תחושת הסכנה והפחד של האנדיאנים מהספרדים – שמעו את מקצבי האפרו בעליל והירידה שלה לפיאנו הייתה מרשימה.

בשיר של ז'יל קסקסטה ולאונל אסברו "שפתיים שנישקתי"  – שמעו את הטראגיות של תכנו "…ידיים שליטפתי בליל ירח כשזה עברתי לזרועות אהוב אחר"…בבלדה נוגה זו היטיבה סקורקה להעפיל לקולרטורה נקיה.

מרשים היה הגיטריסט אייל לבר בווירטואוזיות המעודנת בה ניגן את "דיוקן ברזילאי" של באדן פאול. הוא פרט את הקישוטים והעיטורים בניקיון מרשים והקפיד גם על ההאטות. הירידה לפיאנו הייתה מלאת קסם – הוא הצליח להעלות בנגינתו ציור נוף של בַּהִיָיה בגיטרה עם פריטה עדינה ושקטה בהקפידו על כל צליל כתו של ציור מכחול.

קולה העדין של דניאלה סקורקה הלם דווקא את ההגברה של האולם העגול בשיר הדרמטי של ויולטה פארה הצ'יליאנית "לחזור לגיל 17" – היא שרה אותו בשבריריות ובדרמטיות כשיר "מישורי" מעין "קטע מאינסוף" כשעל הגיטרה מלווה אותה בסערה אייל לבר, אך חסרה שמחה מביצוע זה.

סוער ודרמטי היה ביצוע השיר של פיירו דה סנדיקטיס:"אני לחם אני שלום אני יותר" למילים של לואיז רמון איגרזבאל – "כשהנשמה שלך לבדה היא בוכה / צריך לדבר ולהביט זה לזה בעיניים כדי שבפנים יתחדשו דברים" כאן היטיבה דניאלה סקורקה להבליט את  תכן המילים הרומנטי.

את שיר המחאה הפוליטי הברזילאי "השיכור והלוליאנית" של אלאדיר בלאן למילים של ז'ואאו בוסקו – ניגן אייל לבר בברק כשדניאלה סקורקה הבליטה את התוכן הסוער והריתמי של השיר שנשמע להלכה כשיר סמבה שמח וקצבי כשמתחתיו הסוותה את המחאה בשיר. את השיר פתחה סקורקה בפסטורליות לירית ובהמשך הפך השיר הברזילאי לסוער וסאטירי. סקורקה חקתה את סגנונה  של הזמרת הידועה אליס רג'ינה.

Dexia – Let it be או בתרגום לעברית "שחרר" "תישאר" היה שיר אותו עיבדו לגיטרה ואייל לבר ניגן אותו בקלילות ווירטואוזית מרשימה כשהוא ריחף על כל המיתרים.

את השיר הנודע של ויולטה פארה "תודה לחיים" שרה סקורקה בצניעות מרשימה.

יפה במיוחד היה ביצוע השיר הנודע של דוריבל קאימי "הטוב שבים"  אותו שרה דניאלה סקורקסה בדרמטיות וליריות כשהגיטריסט מעבה את הדרמה. כאן בלטו הגוונים הכהים היפים שבקולה, אך חסר קרשצ'נדו הוכול היה בקו אחד למעט הירידה הפתאומית לפיאנו.

נוגע ללב היה ביצוע השיר הנודע של אריאל רמירז הארגנטינאי "אלפונסינה והים"  – המתאר את התאבדותה של אלפונסינה – כאן השתקפה המורכבות המופלאה של השיר. "תחלישי לי את האור תני לי שאשן ואם הוא מתקשר שאני לא כאן שאלפונסינה לא תחזור"– שרה במתקתקות – בהבלטת הגוונים הכהים של קולה – הקו האחיד שלה קצת הפריע אך היו  ניגודים בדינמיקה.

בקלילות ריתמית ופריטה מעודנת ניגן אייל לבר את "מנגינת ירח מלא" של סימון דיאס הבוליביאני על wayalocho – יוקללי אינדיאני שהתכווץ בגודלו לכלי פריטה זעיר ומרשים. דניאלה סקורקה שרה את הגרסה העברית של אהוד מנור לשיר הקומי.

ב- "אפילו דקה" – שירו הססגוני של אנדונירן ברבוסה או בשמו המקורי  – "רכבת של שעה 11" הקישה סקורקה בפעמוני האורז שלה – התוף הבריזלאי הפרטי שלה בחדווה ריתמית מעודנת והצהילה את לב המאזינים בקולה הערב. כהדרן שרה סקורקה שיר געגועים לבאיאה בו בלט שוב הסופרן הגבוה הנפלא שלה.

היה זה מפגש עם שלל החיוּת והחדווה של סגנונות השירה הדרום-אמריקאיים שזכו לביצוע מרהיב ביופיו בקול הפעמונים של דניאלה סקורקה בליוויו המקצועי של אייל לבר.