פול גודווין מנצח על תזמורת הקאמרטה בביצוע הסימפוניה בסי במול מז'ור – סימפונית "התוף" של היידן והסימפוניה בסול מז'ור (Wq.180) מאת קרל פיליפ עמנואל באך, ורוברט לוין מנגן את הקונצ'רטו בדו מז'ור (ק' 491) והרונדו ברה מז'ור (ק' 382) מאת מוצרט, אולם הנרי קראון, 9.3.20223

את הערב פתחה תזמורת הקאמרטה בביצוע ריתמי לסימפוניה בסול מז'ור של  קרל פיליפ עמנואל באך כשהמנצח פאול גודווין מבליט ניגודים מאד יפים ובונה דינמיקה "באכית" של מדרגות. האתנחתות תרמו לאווירת השובבות – זה היה באך מאד מוצארטי, אך חסרה לכידות. הצ'לו הרשים ביפי נגינתו אך הכינורות לא היו נקיים. ועדיין היה זה ביצוע מלא חן "עגול" ועדין. המנצח הבליט את הפעמה של המחול,  אך האתנחתות היו מעט מוגזמות. דווקא הקרנות ניגנו בניקיון מרשים.

את האלגרו הפותח את הקונצ'רטו בדו מז'ור של מוצרט ניגנה התזמורת בלכידות ויפה במיוחד הייתה נגינת כלי הנשיפה מתוכם בלט החליל. הכניסה של רוברט לוין הייתה מדויקת והוא ניגן בשקיפות ופיסוק מרשים ו'מוצארטי'. הריחוף העדין היה מלא קסם והדיאלוג שלו עם כלי הנשיפה הרשים ביופיו. בנגינתו הייתה סימפוניה שלמה על הפסנתר הכול היה בגלים. הריחוף המופלא שלו היה עדין ומלא הומור וחף מכל שביב יומרה וירטואוזיות. השקיפות המעודנת, האיפוק והזרימה המתרפקת כבשו ביופיים. רוברט לוין ניגן עם "עמוד שדרה", גם ההפסקות שלו היו בטוב טעם וברוח סגנון מוצארט. הדרמטיות שלו בעיקר ביד שמאל הייתה סוחפת.

המעבר לפרק השני היה אינהרנטי – קליל ומלא חן. הכול נוגן במתינות מדודה  והקישוטים היו מלאי ברק. כלי הנשיפה הרשימו בניקיונם וכלי הקשת ניגנו בריתמיות של קשתות קצרות. מעל הכול כבש את הקהל בעידון המאופק של נגינתו ובפשטות הנהדרת שלו. הכול היה טהור ונטול התחכמויות.

האלגרטו היה קליל – לוין כבש את הקהל בקסם הריחוף שלו ובדייקנות שלו. הוא ניגן בווירטואוזיות טהורה נטולת התחכמויות – בקלילות שובת לב והבליט את הפעמה כשהוא 'דוהר' ומנגן לעתים בצליל רועם קמעא. הניצוח על מוצרט היה מרשים והם ניגנו בלכידות ובניקיון. ההאטות שלו היו במקומן, הפיסוק של לוין והחן בו ניגן היה מלא קסם מוצארטי. הדיאלוג שלו עם התזמורת היה מרשים. הוא ניגן כווירטואוז בלי להיות וירטואוז – בפשטות כובשת.  המענה התזמורתי קצת מיהר אך הוא השכיל "למשטר" את התזמורת.

את הווריאציה האחרונה ניגן בניקיון ובחן מוצארטי והיא הייתה סוחפת בפרסטו שלה. הכול בנגינתו היה נטול יומרות ושקוף. מלאת הבעה ונקייה הייתה היד השמאלית שלו אך האקצ'לרנדו היה קצת סר טעם. מעל הכול כבש ביפי הפשטות והחן המוצרטי שבנגינתו.

חדווה היידנית

את פרק הרונדו פתחה התזמור, ברעם סתמי ובהבלטת הפעמה האחרונה. הכניסה של לוין הייתה מלאת קסם בעידונה המרחף. הוא הבליט את הפעמה המתרפקת,  אך המענה התזמורתי היה רועם. הניגודים בדינמיקה של המדרגות היו בנויים כהלכה.  והוא "נארג" לחיק התזמורת. ההאטות שלו היו מקומן והוא ניגן בליריות מדובבת כשהוא פורט על הפסנתר משלך היה נבל. המענה התזמורתי היה מלא חן.  דווקא האתנחתות שלו העצימו את התנופה  של הנגינה. רבת קסם הייתה ההתאדות שלו בתום הקונצ'רטו. סוחף היה ההדרן אותו ניגן ביד שמאל מרשימה וימין מרחפת.

את הסימפונייה במי במול מז'ור של היידן – סימפוניית התוף הרועמת – פתחה התזמורת בדרמטיות ובשאלות ותשובות – האתנחתות היו נהדרות. הדרדור של התוף והקונטרבס הרשימו בפאתוס של נגינתם. המענה התזמורתי היה מלא אש תזזיתית.

את פרק האנדנטה ניגנה התזמורת בריתמיות מלאת חן,  בזרימה ובתנועה מתמדת. הייתה כאן הזמנה למחול. המשוב של הכינורות היה מאד עדין אך הטוטי היה כבד לכאורה אבל החליל חילץ את הסימפוניה מה"כובד" שלה. מלא חן וקלילות מרחפת היה הסולו של הכינור.

הבלטת הפעמה במשוב התזמורתי הייתה במקומה – ותרמה לתחושת החדווה של המחול ההיידני. הירידה לפיאנו שממנה המשיכו מיד לפורטה רועם והעידון של כלי הנשיפה בעיקר של החליל הייתה רבת קסם.

הסיומת הייתה קצת רועמת מדי  אבל הירידה לפיאנו פתאומי הייתה יפה. היה חן  בנגינת כלי הנשיפה בעיקר החליל. שמעו בעיקר את הבלטת הפעמה אבל גם האתנחתות שתרמו להעצמת המתח.

הפינאלה היה קצת "מרוח" בראשיתו אך בהמשך שמעו מדרגות "באכיות" בדינמיקה והסיומת המנוקדת והריתמית של המנצח הפיחה אש קצב.

היה זה היידן מלא חן וחדווה