אמש יצאו אנשי קדומים למחות כנגד סגירת הכביש שהובייל אותם לעיר הגדולה שכם. הסגירה עצמה התרחשה לפני כעשרים שנה וההפגנות מתרחשות בסופי השבוע במשך כ 12 שנה. היכולת להתמיד זמן כה ארוך במאבק לא אלים היא תוצאה ישירה של לכידות התושבים תחת מנהיגות מקומית. מנהיגות  זאת מובילה למהלך הפגנה קבוע למדי בו הצעירים מתקדמים לפאתיו המזרחים של ההחלק המאוכלס בכפר שם ממתינים להם חיילי צה"ל היורים לעברם כדורי גומי ומשליכים רימוני גז לתוך הכפר המאוכלס באוכלוסיה אזרחית כולל תינוקות, זקנים וחולים. השבוע מסיבה לא ברורה לא התייצבו חיילי צה"ל בעמדה. והתושבים המשיכו בצעדה לתוך השטח החקלאי של כפרם השוכן כמאתים מטר מההתנחלות קדומים, ליתר דיוק השכונה הצפונית של ההתנחלות המכונה גבעת רש"י בה מצוי ביתה של משפחת סמוטריץ', אותה שכונה שבגינה נסגר הכביש לשכם בשנת 2003.

אנשי הכפר היו המומים מהצלחתם להיכנס לאזור זה, שבעצם שייך להם, וחששו שמדובר במלכודת והמילה הערבית "כמין" (בעברית מכמונת, מארב, ש.ק.) שוחררה לחלל. לכן, כשהתגלו גגות הרעפים של קדומים קפאו הצעירים במקומם ופעיל מבוגר נושא דגל התקרב מספר מטרים לבחון את השטח.

הצעדה קפאה והצעירים החלו לייצר תמונת ניצחון, על שיטחם מאות מטרים מההתנחלות וללא עימות אלים. אלא שאז הגיחו כוחות צה"ל שפשוט איחרו להגיע והחלו להדוף את המפגינים באמצעות ירי גז וקליעי גומי. המפגינים הקימו בריקדות מצמיגים בוערים והשיבו בזריקת אבנים לעבר החיילים.

תושבי קדומים מנסים לעכב את חיילי צה"ל (צילום שי קנדלר)

בסופו של דבר צה"ל הדף את המפגינים לכפרם, שני פעילי זכויות אדם (ה.ש. וע. י.) איחרו להתרחק ועוכבו על ידי החיילים שמצד אחד לא התירו להם להשאר במקום, שהוא חלק מאדמות קדום, ומצד שני לא הבטיחו שלא  יפגעו מירי במהלך ההתרחקות. לאחר משא ומתן בין הפעילים, יוצאי סיירת מטכ"ל אגב שעברו את גיל השבעים, התירו להם החיילים להתרחק בהבטחה של יירו בהם. לאחר התקרית צרו החיילים על הכפר והמשיכו להשליך לתוכו רימוני גז ולירות קליעי גומי, כאשר נראה כי עיתונאים מהווים עבורם מטרה חביבה. המקומיים לא נותרו חייבים וניסו "להחזיר" לחיילים את הרימונים הקולחים, מעשה אמיץ במיוחד כיוון שרימון הגז מתלהט בזמן הקילוח וחורך את ידו של האוחז בו בעודו משחרר כמויות גדולות של חומר מגרה.

צה"ל נכנס לחלקים המאוכלסים של קדום (צילום שי קנדלר)

בסופו של האירוע, כמו שרק בקדום ניתן, הכריזו המקומיים על ניצחון (פוזנה), שלא היה, וחזרו לבתיהם, עם שישה פצועים קל מקליעי גומי ועשרות אנשים משאיפת גז מדמיע, עד להפגנה הבאה.

בימים של הפגנות ענק בישראל כנגד המהפיכה המשפטית, כדאי שיזכרו המוחים כי יש ביננו אנשים חסרי זכויות קניין וחופש תנועה, אשר גם זכות המחאה ניטלת מהם באלימות תוצר של הדמוקרטיה הישראלית בהכשר מערכת המשפט שלה.