בעוד המלחמה מידפקת על דלתות מדינת ישראל ובעוד מנהגי המדינה עסוקים בהכנת היום  שלאחרי, התאספו היום (שלישי) בצהרים, כמה עשרות עד מאות בני משפחות החטופים והנעדרים שנחטפו או נעלמו ביום השבת הרצחנית בו חדרו מפלצות החמאס אל קיבוץ בארי, כפר עזה ואל מוצב צה"ל באוגדת עזה, הסמוכים לגדר הכבול עם עזה. לא נשמעו נאומים. לא נשמעו האשמות כלפי הדרג המדיני ובראשם בנימין נתניהו שכשל. כל בני המשפחות היו עטופים חרדה ויגון לגורל יקיריהם שנחטפו או עדיין מוגדרים כנעלמים. בין החטופים היו גם בני משפחת רותי ואברהם מונדר שנחטפו עם בתם קרן ובנה – נכדם, אוהד. 199 חטופים נמצאים בשעה זו בעזה. אזרחים ישראלים, נשים, גברים וילדים והמשפחות חרדות לגורלם. את דאגותיהן ואמונתן בסיום חיובי של יקיריהם סיימו המשפחות בשירה של חנה סנש   שכתבה ב-24 בנובמבר 1942 והולחן ב-1945 בידי דוד זהבי, אלי, אלי, שלא יגמר לעולם.
אלי, אלי
שלא יגמר לעולם
החול והים,
רשרוש של המים,
ברק השמיים,
תפילת האדם.
החול והים,
רשרוש של המים,
ברק השמיים,
תפילת האדם

בני משפחת מונדו (צילום: ציפי מנשה)

אלי, אלי, שלא יגמר לעולם (צילום: ציפי מנשה)