בריונות לשמה היא הסיבה לדקירתם של שני צעירים. הדוקר נידון למאסר בפועל ויפצה אחד מקורבנותיו. השופט ציין כי מדובר ב"אדם שיצר בעצמו פרובוקציה וגרר את עצמו למעשה אלימות, בלא שהופעלה כלפיו אלימות, או התגרות" ורק במזל לא עוסקים כאן בתיק רצח

מאת אבירם זינו

בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר היום (א) על סתיו הרוש 4 שנות מאסר בפועל על צעיר שדקר שני צעירים בתחנת דלק הטייסים בתל אביב, וזאת ללא כל התגרות מצדם. הרוש חייל בשירות חובה, היה נתון לדבריו להשפעת אלכוהול. השופט כתב כי מדובר בבריונות לשמה, וציין כי התיק היה קרוב להפוך לתיק רצח או הריגה. נוסף על ארבע שנות מאסר בפועל ושלוש שנים על תנאי, נגזר על הרוש לפצות בסכום של 25,000 את רן שנפצע בידו.

על פי כתב האישום, בתאריך 26.10.11 בשעה 02.10, שהו רן שוורצברד, לירן ארביב ועוד שלושה חברים נוספים בתחנת דלק ברח' הטייסים בת"א, כדי לתדלק את רכבם. באותה עת היו במקום הרוש ושניים מחבריו. ללא כל סיבה פנה הרוש לרן וכן לנהג הרכב, והחל להתגרות בהם מילולית תוך שהוא מזהיר את הנהג כי אם יזיז את הרכב לכיוון המשאבה, יפגע בו. רן לא התייחס לאיומים, וביקש מהנהג לקרב את הרכב למשאבת התדלוק.

בתגובה לכך, רץ הרוש אל הקיוסק הממוקם בתחנת הדלק, לקח בקבוק שתייה, ניפץ אותו על אחד מפחי האשפה במקום ופנה לעבר רן ולירן כשהוא אוחז בידו את הבקבוק השבור. אז העיף את הבקבוק לעבר הצוואר של לירן ובמזל חברו רן חסם את צווארו של לירן באמצעות ידו הימנית. כתוצאה מכך דקר הרוש את ידו של רן וגרם לו חתכים עמוקים בכף ידו.בעקבות הדקירה נזקק הצעיר לניתוח לאיחוי הקרעים, תוך שקיימת אפשרות לגרימת נזק קבוע בתנועות האצבעות.

 מתסקיר המבחן שהוגש עולה כי הרוש היה בעת מעצרו חייל בשרות חובה, תחילה כלוחם ואח"כ בתפקיד מנהלה, עקב קשיים כלכליים בבית. מפקדיו העריכו אותו כחייל המגלה מוטיבציה לשירות, קיבל את סמכות הממונים עליו וביקש להמשיך בשרותו. בגיל 17, היה מעורב בעבירת אלימות, אך לא הורשע. הרוש עצמו טען כי בזמן הארוע היה נתון להשפעת אלכוהול. הוא ביטא חרטה על מעשיו, והדגיש כי אינו תוקפן בדרך כלל.

השופט צבי גורפינקל כתב בהחלטתו כי, "המעשים בהם היה הנאשם מעורב חמורים מאין כמותם. אלמלא חברו של לירן, רן הושיט את ידו ובלם את הדקירה, לא מן הנמנע שלא היינו דנים כאן בתיק של גרימת חבלה חמורה, אלא חלילה בתיק רצח או הריגה".

השופט הוסיף עוד, "המעשה שביצע הנאשם לא יכול להתפרש אחרת, אלא כבריונות לשמה. אין כאן מקרה של אדם שהגיב למעשה שבוצע כלפיו, שגם אז אין הצדקה לאלימות, אלא אדם שיצר בעצמו פרובוקציה וגרר את עצמו למעשה אלימות בלא שהופעלה כלפיו אלימות, או התגרות".