בריאיון שנתן שר האוצר לשעבר יובל שטייניץ הוא האשים את מפגיני המחאה החברתית של 2011 בתקציב הגזירות שהוגש. "הכלכלה והתקציב זה לא אותו הדבר. התקציב הוא קשה משום שהוחלט על תוספת מאוד משמעותית בעקבות המחאה החברתית, על צהרונים חינם בכל המדינה, וכשמחליטים לתת יותר שירותים, צריך גם לממן את זה. אין ארוחות חינם", נכתב בריאיון שנתן ל"גלובס". אני לתומי חשבתי שהמלצות ועדת טרכטנברג ניתנו על בסיס שיקולים כלכליים וחברתיים ראויים ומקצועיים. מתברר שהן היו בזבוז מיותר, שנגרם עקב צעקות המחאה החברתית.

ראוי שאלו המנסים להחיות את המחאה החברתית יבינו כי תוצאתה הסבירה ביותר, זמן כה קצר לאחר הבחירות, תהיה שהם אלו שיואשמו במצוקה הנוכחית ובזו שתהיה בעתיד. בסופו של דבר העיתונות, ובייחוד העיתונות הכלכלית, היא ימנית ואינה אוהדת את המחאה החברתית, אם כי פה ושם מנצלת אותה לצרכים פוליטיים כמו כולם.

שר האוצר לפיד מבטיח לנו שבתוך שנה נחוש בשיפור ממשי במצב הכלכלי. בעיני, מי שמבטיח הבטחות מסוג זה הוא בהגדרה לא-אמין, וראוי שלא יכהן בשום תפקיד פוליטי. איש אינו יכול לצפות את פני הכלכלה שלנו בעוד שנה, ומי שרוצה להשמיע תחזיות כלכליות חסרות שחר מוזמן לעבור ולכתוב ב"גלובס", שם התמחו בנושא. אמנם ליאיר לפיד יש יתרון בתחזיותיו, מאחר שאינו כלכלן, אבל יתרון זה עדיין אינו מקנה לו כוחות נבואיים. לטעמי גם מי שחושב בטווח של שנה-שנתיים מעיד על עצמו שהוא פוליטיקאי השואף לראשות הממשלה, אבל בשום אופן לא מדינאי רציני. מילא, אף פעם לא טענתי שיאיר לפיד הוא מדינאי רציני.

גם מי שאינו כלכלן, כמוני, יודע שגירעון בתקציב צריך לסגור על ידי קיצוץ הוצאות, או הגדלת הכנסות ולקיחת אשראי, או שני הדברים גם יחד. מה ההשפעה של הקטנת הגירעון על המצב הכלכלי הצפוי ומתי צפויה השפעה זו להתממש? מה השפעתם של קיצוצים מסוימים ומהם מנועי צמיחה? – אין לי מושג! אבל גם מי שאינו כלכלן הקורא בתשומת לב התבטאויות של כלכלנים יודע שזה נושא לוויכוח נצחי בין הכלכלנים, ושאין מודל כלכלי או תורה כלכלית אחת המקובלת כמוכחת. אם יש לממשלת ישראל משנה כלכלית סדורה, היא מתבקשת לספר לנו על כך, שנדע!

היעדר קונספציה חברתית-כלכלית 

הבעיה האמיתית של המחאה החברתית היא היעדרה של קונספציה חברתית-כלכלית שתציג משנה סדורה אחרת, אלטרנטיבית, ותבסס משנה זו כמתאימה לרפא את תחלואי המשק הישראלי ותחלואי החברה. הביקורת על המצב הקיים היא באמת מקיר לקיר. היא מאחדת בעלי השקפות אולטרה-קפיטליסטיות ליברליות עם בעלי השקפות סוציאליסטיות מובהקות, והציבור המעונה לא יכול להבין את ההבדלים הבסיסיים בין מקהלות המוחים הקולניות ואת הסתירות ביניהן, וכך נחרץ דינה של המחאה החברתית לגווע.

אדגים את הבעיה. כאשר מוחים על מחירי הדיור הגבוהים, יש מי שמצביע על עלויות הבנייה, וכדוגמה את מונופול המלט. כאשר שוברים מונופול ומקלים מאוד את תנאי הייבוא, מיד נשמעת צווחה שהדבר יוביל לפיטורים ולאבטלה, ואז פוליטיקאים חברתיים נזעקים להגן על המונופול, אך לא יעלו בדעתם לפקח על המחירים שהמונופול גובה, כי פיקוח כזה הוא התערבות בוטה בכלכלה. הבלבול והמבוכה שוררים בכל צעד שמנסים לנקוט, והתוצאה שדבר באמת לא זז לשום כיוון.

האם הגנה על תעשיות מונופוליסטיות היא קידמה חברתית או שחיתות? האם ביטול הריכוזיות והגברת התחרויות הם משהו שישראל באמת זקוקה לו, או שמא היא נזקקת רק להחזרת הפיקוח הדוק מאוד על המחירים? האם ובאיזה שיעור אפשר להעלות את מס ההכנסה ואת מס החברות, לרבות מס על רווחים כלואים? האם פטורים ממסים על בסיס חוק עידוד השקעות הון הם מוצדקים ומועילים?

בהיעדר קונספציה כלכלית-חברתית מגובשת, לא רק שאי אפשר לעצב מחאה חברתית יעילה, אלא גם אי אפשר לגבש מדיניות ממשלתית ראויה. הבעיה האמיתית של הקיצוצים הכאובים היא שהם אינם מבטאים מדיניות כלשהי. צריך לקצץ, ולכן מקצצים היכן שההתנגדות הפוליטית לקיצוץ תהיה החלשה ביותר, וכך לא מסתכסכים עם גורמים חזקים מבחינה פוליטית או כלכלית.

האם אי אפשר היה להעלות מס שולי על הכנסות גבוהות ל-60-55 אחוז ולצמצם פגיעה בקצבאות ילדים? האם אי אפשר להעלות מס חברות ולראות ברווחים שלא חולקו כהכנסה מדיבידנד ולמסות אותם? למה במדינות רבות מצליחים להטיל מס עיזבון ולגבות אותו, ואילו אצלנו זו נחשבת משימה בלתי אפשרית?

במובן אחד אני מסכים עם השר שטייניץ : הציבור שמחה בהמוניו נגד המדיניות הכלכלית-חברתית אשם בגורלו. מכל המחאה הזאת, מה שקיבלנו הוא יפיוף תקשורתי שרוצה להיות ראש ממשלה, ושאם יש לו השקפות כלכליות-חברתיות הן בהחלט השקפות המעמד החברתי שלו, שנמנה עם המאיון העליון. הציבור הסיק מהמחאה החברתית שידוען ריק מתוכן ממשי, שיודע לא לריב ולהתעמת, הוא התשובה לכל בעיותיו ובחר בו בהמוניו. זה בהחלט מלמד אותנו על רדידותה של המחאה. גם אם בבחירות הבאות יאיר לפיד יתאדה, הציבור יבחר במפזר אשליות אחר.

>>> לקט מאמרים בנושא מחאת 2013

_______________________________________________________________________________

• משה גולדבלט הוא עו"ד עצמאי העוסק בתחום נזקי גוף, רשלנות רפואית, זכויות חולים ונפגעים. ציוני, סוציאל-דמוקרט תושב נהריה.