דם הנרצחים לא שונה בצבעו בגלל אורח חייהם

הפיגוע בבר נוער היה מעשה של טרור, וטרור לא צריך הגדרות נוספות, הוא כבר מעוגן בחוק. הטרור הרי לא מבחין בין הנרצחים, רק הרוצחים והפוליטיקאים המבחילים שמרוויחים הון פוליטי מבחינים ומבדילים בין הפיגועים השונים. המדינה שמנהלת את ההגדרות והגבולות בחיינו, משתמשת בהגדרות האלו לקיים את עצמה, כי ההגדרות שוות כסף, וכסף זה תקציבים

דם הנרצחים לא שונה בצבעו בגלל אורח חייהם

הפיגוע בבר נוער היה מעשה של טרור, וטרור לא צריך הגדרות נוספות, הוא כבר מעוגן בחוק. הטרור הרי לא מבחין בין הנרצחים, רק הרוצחים והפוליטיקאים המבחילים שמרוויחים הון פוליטי מבחינים ומבדילים בין הפיגועים השונים. המדינה שמנהלת את ההגדרות והגבולות בחיינו, משתמשת בהגדרות האלו לקיים את עצמה, כי ההגדרות שוות כסף, וכסף זה תקציבים

הרצח בבר נוער היה רצח כמו כל רצח אחר. העובדה שהרצח פנה נגד "הקהילה הגאה" שקולה לרצח של בעל נזעם נגד אשתו וילדיו, או רצח פוליטי. דם הנרצחים לא שונה בצבעו בגלל אורח חייהם, מינם או אמונתם. יחסי הציבור של הרצח הזה הביאו את המשטרה להשקיע עשרות מיליוני שקלים בפענוח, על פי מקורות מוסמכים, וטוב שכך. סופסוף המשטרה ממש עושה את עבודתה, ללא קשר לתקציבים, מה שבהכרח יגרור השלכות בתקציב הנוכחי, כי זו יזראל, והרי לא יעלה על הדעת שיהיה סטנדרט חדש לחקירות רצח.

המשטרה התאמצה למצוא רוצחים, אבל נראה שזה בזכות יחסי הציבור של הקהילה, שהיו גורם מכריע. לא זכורה לי מוטיבציית יתר של המשטרה לפענח מקרי רצח אחרים ארבע שנים לאחר שקרו. לא פעם המקרים הישנים מפוענחים בטעות, בגלל עצור מקרי.

רוני מיילי, טינופת אנושית מהפח הגדול, לבש את מדי כהנא-ש"ס המעודכנים בצבעי הגזע הטהור והעביר את טהוניה סדרת טרור שלא מביישת את אלי ישי. מה ההבדל בין הבהמה מיילי לבהמה ניסים זאב מש"ס בטרור המילולי נגד הקהילה הגאה, או לעלובי החיים מירי רגב-אקוניס בגזענות מרוממת נפש נגד מסתננים ופליטים מאפריקה? מה באמת מונע מכל אותם תופסי-כותרות לרצוח מילולית קהילה זו או אחרת בגלל צבע עור כהה, או העדפות מין או כיפה בצבע לא נכון או אלוהים שעונה לשם אחר?

נהפוך הוא, ההתבטאויות הגזעניות שלהם מתוכננות ומהונדסות היטב, בין אם הם יכולים להתנסח ברהיטות או בעילגות, העיקר שיקבלו את תשומת הלב הציבורית, לפי הכלל ש"שאין פרסום רע". לאן זה מוביל אותנו? לנאנסות שנהנות מהאונס, כך אמר בית המשפט בישראל.

הגדרת הרצח הזה כנגד הקהילה אולי פוגעת היטב במניעים של הרוצחים, אבל משמרת את הבידול והשוני שאנחנו חייבים להעניק לאחרים, בשביל שיהיה לנו קל יותר לזהות ולהזדהות. ממש לא להבדיל, זה בדיוק פיגוע טרוריסטי אחר, שמיד מקוטלג אצלנו בכל מדיה אפשרית, ובתת המודע הקולקטיבי, רק כפגיעה של ערבים נגד יהודים. אבל כשיהודים פוגעים בערבים או יהודים אחרים על רק לאומני או פוליטי, מכל סוג של פגיעה, ע"ע "תג מחיר", זה לא מוגדר כטרור.

תקציבים זה כוח, וכוח זה פוליטיקה. חוק שימור הרצח

הפיגוע בבר נוער היה מעשה של טרור, וטרור לא צריך הגדרות נוספות, הוא כבר מעוגן בחוק. הטרור הרי לא מבחין בין הנרצחים, רק הרוצחים והפוליטיקאים המבחילים שמרוויחים הון פוליטי מבחינים ומבדילים בין הפיגועים השונים. המדינה שמנהלת את ההגדרות והגבולות בחיינו, משתמשת בהגדרות האלו לקיים את עצמה, כי ההגדרות שוות כסף, וכסף זה תקציבים, ותקציבים זה כוח, וכוח זה פוליטיקה. חוק שימור הרצח.

אבל זה לא רק רצח מגואל בדם, ולא רק רוני מיילי ברצח מילולי נגד אתיופית גאה שאף אחד לא טרח להקשיב לדבריה המבריקים. היא לא אתיופית, היא ישראלית כמו כל אחד אחר, עם ידע ישראלי, ותרבות ישראלית, ואופי ישראלי משלה, ורצונות שלה, ואישיות שלה שלא קשורים לצבע העור שלה, היא רק במקרה ממוצא אתיופי, שגרה בישראל, ישראלית. תתעלו מעבר למוצא, תהיו עיוורים לתמיד. את המסר הזה שכחנו להזכיר,  כאילו התקשורת לא ממש טרחה להזכיר.

שאלתם את עצמכם למה הומואים ולסביות מפחדים לצאת מהארון? למה אנחנו עדיים מתייחסים להעדפות המיניות של אדם כמהות הבלעדית של אותו אדם?  למה עושים סיפור אימה מוכה תדהמה מספורטאים שיוצאים מהארון? אני מניח שלזה מנסה לכוון בבריונות גסה גל אוחובסקי, שאונס אותם לצאת מהארון, תוך כוונה שיפסיקו לפחד ויהיו גאים במה שהם, בני אדם רגילים. כוונות טובות.

למי יש את החזון לצמיחה חברתית? זה כבר לא חשוב לנו?

לא שמעתי בבחירות האחרונת ובטח לא באלו שלפניהן איזושהי מנהיגות ישראלית שיש לה את החזון ואפילו את המניעים הקלאסיים לקיים את המדינה כחברה אחת הוגנת וצודקת, ולא רק כעסק פוליטי-קפיטליסטי "עם צמיחה כלכלית". אף אחד לא מדבר על החברה, אלא רק כחלק ממשוואה פיננסית שנעה בתוך ממד המס  הקפיטליסטי-סוציאליסטי בלבד. למי יש את החזון לצמיחה חברתית? זה כבר לא חשוב לנו? כולם פופוליסטים רגע לפני הבחירות וסטטוסים מהממים בספין התקשורתי שבפייסבוק, אבל מה עם חזון החברה שלנו, לאן נרצה להגיע? איפה האידיאות החברתיות המעודכנות שבן אדם לאדם? מתי יגיע הרגע שנתייחס לאנשים כמו שהם, אנשים בלבד, ונשפוט אותם על פי מעשיהם בלבד, ולא אם הם חברי קהילה הגאה של ההומואים והלסביות, או כל סיבה מפגרת אחרת?

לדאבוני הפילוסופי בגרוש והירוק מעושן טבעי מדי, אני לא רואה איך נצליח לגדול ולהתפתח כחברה בתקופת ארבעים שנות המדבר הפוליטי שהליכוד וש"ס מובילות אותנו עמוק בתוכו. וכשיש עתיד של יאיר לפיד-שלח-גרמן נמנעת מלהכניס פמיניסטיות כמרב מיכאלי לוועדה לבחירת רבנים כי זה פשוט רע להם פוליטית (בניגוד גמור לכל העקרונות שמי שהצביע להם חשב שיש להם), ומצביעים בוועדה בעד אלי ישי, אולטרה-גזען שחור משחור, שהיה הנגטיב של לפיד והיום הוא אח) נראה שש"ס עדיין בממשלה, עדיין מנהלת את חיינו.

נידונו לכישלון ולאובדן דרך, עד שיקום המנהיג החדש שיוביל אותנו לחוף מבטחים, אם יקום ומתי.

אנחנו שונאים חרדים, ושונאים שמאלנים, ושונאים ערבים ושונאים שחורים, ושונאים מתנחלים, ושונאים פוליטיקאים, ושונאים תל אביבים, ושונאים את בית"ר-הפועל-שמעון מזרחי, ושונאים ערסים, ושונאים שמפירים לנו הבטחות של בחירות. הרצח הבא כבר קרה, נחכה לתקשורת שתעדכן אותנו.

[related-posts title="מאמרים נוספים מאת זיו טרנר"]

הרצח בבר נוער היה רצח כמו כל רצח אחר. העובדה שהרצח פנה נגד "הקהילה הגאה" שקולה לרצח של בעל נזעם נגד אשתו וילדיו, או רצח פוליטי. דם הנרצחים לא שונה בצבעו בגלל אורח חייהם, מינם או אמונתם. יחסי הציבור של הרצח הזה הביאו את המשטרה להשקיע עשרות מיליוני שקלים בפענוח, על פי מקורות מוסמכים, וטוב שכך. סופסוף המשטרה ממש עושה את עבודתה, ללא קשר לתקציבים, מה שבהכרח יגרור השלכות בתקציב הנוכחי, כי זו יזראל, והרי לא יעלה על הדעת שיהיה סטנדרט חדש לחקירות רצח.

המשטרה התאמצה למצוא רוצחים, אבל נראה שזה בזכות יחסי הציבור של הקהילה, שהיו גורם מכריע. לא זכורה לי מוטיבציית יתר של המשטרה לפענח מקרי רצח אחרים ארבע שנים לאחר שקרו. לא פעם המקרים הישנים מפוענחים בטעות, בגלל עצור מקרי.

רוני מיילי, טינופת אנושית מהפח הגדול, לבש את מדי כהנא-ש"ס המעודכנים בצבעי הגזע הטהור והעביר את טהוניה סדרת טרור שלא מביישת את אלי ישי. מה ההבדל בין הבהמה מיילי לבהמה ניסים זאב מש"ס בטרור המילולי נגד הקהילה הגאה, או לעלובי החיים מירי רגב-אקוניס בגזענות מרוממת נפש נגד מסתננים ופליטים מאפריקה? מה באמת מונע מכל אותם תופסי-כותרות לרצוח מילולית קהילה זו או אחרת בגלל צבע עור כהה, או העדפות מין או כיפה בצבע לא נכון או אלוהים שעונה לשם אחר?

נהפוך הוא, ההתבטאויות הגזעניות שלהם מתוכננות ומהונדסות היטב, בין אם הם יכולים להתנסח ברהיטות או בעילגות, העיקר שיקבלו את תשומת הלב הציבורית, לפי הכלל ש"שאין פרסום רע". לאן זה מוביל אותנו? לנאנסות שנהנות מהאונס, כך אמר בית המשפט בישראל.

הגדרת הרצח הזה כנגד הקהילה אולי פוגעת היטב במניעים של הרוצחים, אבל משמרת את הבידול והשוני שאנחנו חייבים להעניק לאחרים, בשביל שיהיה לנו קל יותר לזהות ולהזדהות. ממש לא להבדיל, זה בדיוק פיגוע טרוריסטי אחר, שמיד מקוטלג אצלנו בכל מדיה אפשרית, ובתת המודע הקולקטיבי, רק כפגיעה של ערבים נגד יהודים. אבל כשיהודים פוגעים בערבים או יהודים אחרים על רק לאומני או פוליטי, מכל סוג של פגיעה, ע"ע "תג מחיר", זה לא מוגדר כטרור.

תקציבים זה כוח, וכוח זה פוליטיקה. חוק שימור הרצח

הפיגוע בבר נוער היה מעשה של טרור, וטרור לא צריך הגדרות נוספות, הוא כבר מעוגן בחוק. הטרור הרי לא מבחין בין הנרצחים, רק הרוצחים והפוליטיקאים המבחילים שמרוויחים הון פוליטי מבחינים ומבדילים בין הפיגועים השונים. המדינה שמנהלת את ההגדרות והגבולות בחיינו, משתמשת בהגדרות האלו לקיים את עצמה, כי ההגדרות שוות כסף, וכסף זה תקציבים, ותקציבים זה כוח, וכוח זה פוליטיקה. חוק שימור הרצח.

אבל זה לא רק רצח מגואל בדם, ולא רק רוני מיילי ברצח מילולי נגד אתיופית גאה שאף אחד לא טרח להקשיב לדבריה המבריקים. היא לא אתיופית, היא ישראלית כמו כל אחד אחר, עם ידע ישראלי, ותרבות ישראלית, ואופי ישראלי משלה, ורצונות שלה, ואישיות שלה שלא קשורים לצבע העור שלה, היא רק במקרה ממוצא אתיופי, שגרה בישראל, ישראלית. תתעלו מעבר למוצא, תהיו עיוורים לתמיד. את המסר הזה שכחנו להזכיר,  כאילו התקשורת לא ממש טרחה להזכיר.

שאלתם את עצמכם למה הומואים ולסביות מפחדים לצאת מהארון? למה אנחנו עדיים מתייחסים להעדפות המיניות של אדם כמהות הבלעדית של אותו אדם?  למה עושים סיפור אימה מוכה תדהמה מספורטאים שיוצאים מהארון? אני מניח שלזה מנסה לכוון בבריונות גסה גל אוחובסקי, שאונס אותם לצאת מהארון, תוך כוונה שיפסיקו לפחד ויהיו גאים במה שהם, בני אדם רגילים. כוונות טובות.

למי יש את החזון לצמיחה חברתית? זה כבר לא חשוב לנו?

לא שמעתי בבחירות האחרונת ובטח לא באלו שלפניהן איזושהי מנהיגות ישראלית שיש לה את החזון ואפילו את המניעים הקלאסיים לקיים את המדינה כחברה אחת הוגנת וצודקת, ולא רק כעסק פוליטי-קפיטליסטי "עם צמיחה כלכלית". אף אחד לא מדבר על החברה, אלא רק כחלק ממשוואה פיננסית שנעה בתוך ממד המס  הקפיטליסטי-סוציאליסטי בלבד. למי יש את החזון לצמיחה חברתית? זה כבר לא חשוב לנו? כולם פופוליסטים רגע לפני הבחירות וסטטוסים מהממים בספין התקשורתי שבפייסבוק, אבל מה עם חזון החברה שלנו, לאן נרצה להגיע? איפה האידיאות החברתיות המעודכנות שבן אדם לאדם? מתי יגיע הרגע שנתייחס לאנשים כמו שהם, אנשים בלבד, ונשפוט אותם על פי מעשיהם בלבד, ולא אם הם חברי קהילה הגאה של ההומואים והלסביות, או כל סיבה מפגרת אחרת?

לדאבוני הפילוסופי בגרוש והירוק מעושן טבעי מדי, אני לא רואה איך נצליח לגדול ולהתפתח כחברה בתקופת ארבעים שנות המדבר הפוליטי שהליכוד וש"ס מובילות אותנו עמוק בתוכו. וכשיש עתיד של יאיר לפיד-שלח-גרמן נמנעת מלהכניס פמיניסטיות כמרב מיכאלי לוועדה לבחירת רבנים כי זה פשוט רע להם פוליטית (בניגוד גמור לכל העקרונות שמי שהצביע להם חשב שיש להם), ומצביעים בוועדה בעד אלי ישי, אולטרה-גזען שחור משחור, שהיה הנגטיב של לפיד והיום הוא אח) נראה שש"ס עדיין בממשלה, עדיין מנהלת את חיינו.

נידונו לכישלון ולאובדן דרך, עד שיקום המנהיג החדש שיוביל אותנו לחוף מבטחים, אם יקום ומתי.

אנחנו שונאים חרדים, ושונאים שמאלנים, ושונאים ערבים ושונאים שחורים, ושונאים מתנחלים, ושונאים פוליטיקאים, ושונאים תל אביבים, ושונאים את בית"ר-הפועל-שמעון מזרחי, ושונאים ערסים, ושונאים שמפירים לנו הבטחות של בחירות. הרצח הבא כבר קרה, נחכה לתקשורת שתעדכן אותנו.

[related-posts title="מאמרים נוספים מאת זיו טרנר"]

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן