שמעון פרס ודוד ד'אור, למי למי יש יותר כבוד

דוד ד'אור לא יכול היה לצפות ליותר: מופע השקה חגיגי, אלבום חדש, ספר שירים, תערוכת ציורים ואפילו אזרחות כבוד של דרום קוריאה; אורח כבוד וכוכב על: הנשיא שמעון פרס. גם יובל אראל עושה כבוד

Print Friendly

"קולו מתחיל במעמקים ומגיע לגבהים, עד השמים." ד'אור וידיד. צילום: יובל אראל

בהזמנה נכתב – ארבע סיבות לחגיגה אחת: השקת המופע החדש, השקת תערוכת ציורים, השקת ספר השירים והציורים "הקול בצבע", השקת אלבום אוסף המסכם 25 שנות קריירה מוזיקלית.

האמת, הרבה כבוד היה בסופ"ש במרכז סוזן דלל בתל-אביב. ד'אור, הנער הצעיר מבת ים, גדל והפך לאחד הזמרים הישראלים הכי בינלאומיים, הכי ווקלים והכי מכובדים שצמחו כאן בשנים האחרונות. ד'אור מוזמן לאירועים רבים ברחבי הגלובוס, בזכות קולו המצויין, קונטרה טנור בעל ארבעת האוקטבות, בזכות שיריו המבקשים להעביר חוט של מסורת עם איכויות ונשמה יהודית.

אבל באמת מה היה לנו שם? קהל ואורחים מכובדים, שהתכבדו בקבלת פנים חגיגית, ערכו סיור באולמות התצוגה בהם הוצבו שלל תמונות צבע שצייר דוד ד'אור. מסתבר, שהוא מעביר שעות לא מעטות מול כן הציור, בסטודיו שאותו פתח בפלורנטין במקום בו הייתה בעבר הנגרייה של אביו, ויטוריו. דוד  מצייר ציורי ענק, סגנון מעורב בין קוביזם לאמנות מופשטת, לכל ציור יש סיפור, שורשים משפחתיים, קשר לאירועים שהיו, סוג של תיעוד בצבע במקום במילים.

מסורת ונשמה. ד'אור. צילום: יובל אראל

אבל הכבוד הגדול שהוענק לדוד ד'אור היה מטעמו של נשיא המדינה, שמעון פרס, שהגיע מלווה בפמליה, הצטרף לקהל הרב שכבר מילא את האולם ואף עלה לבמה כדי לברך את הזמר, שלשכת פרס אוהבת להזמין לאירועים המתקיימים במשכן. "קולו מתחיל במעמקים ומגיע  לגבהים, עד שמים", אמר פרס.

האמת, אני כבר לא יודע מה יותר נכון, האיכויות הקוליות של ד'אור, או כבוד המלכים שהוא מקבל. כי אחרי נשיא המדינה גם שגריר קוריאה הדרומית עלה לבמה וכיבד את הזמר בברכות רבות ואף העניק לו אזרחות כבוד של ארצו. לכל אלו אפשר לאמר – Respect.

והמופע? ד'אור סיים לאחרונה את החזרות האחרונות למופע חדש המבוסס על מיטב להיטיו בעיבודים חדשים  ועדכניים.  זה היה מופע מלהיב ומרגש, שבו שולבו להיטים גדולים לצד שירים חדשים, שירים מהמקורות וקלאסיקה עולמית. וכל זאת בהפקה מרשימה הכוללת שמונה נגנים וכלי נגינה מיוחדים ומפתיעים, שליוו את קולו השמימי של ד'אור.

"זה היה אחד המופעים המרגשים בחיי." ד'אור. צילום: יובל אראל

והאלבום החדש? זהו אלבום אוסף הכולל את מיטב הלהיטים, עשרה מתוכם הם דואטים עם מוזיקאים אחרים: קול מהשמיים, תשמור על העולם ילד (עם קובי אפללו), כל הכוכבים, נוסע צפונה (עם ארקדי דוכין), זמן אהבה (עם אהוד בנאי), הלב יודע (עם שלומי שבת), יד ענוגה (עם מירי מסיקה), אהבנו כאן (עם אריק איינשטיין), העולם שאני מצייר, לחזור (עם הג'יפסי קינגס), בכפר טודרה (עם שלמה בר) בים הגדול, אני עף, להאמין (עם יסמין לוי), שיר לבת (עם אתי אנקרי)  ומקום לאהבה – שיר חדש. האלבום מצורף לספר הציורים "הקול בצבע",  שכולל 150 ציורים ולצידם שירים וטקסטים של ד'אור.

במהלך המופע ד'אור מארח על הבמה את יסמין לוי ואחריה את שלמה בר. הקהל עומד על רגליו למנגינת "ילדים זה שמחה" ולאחריו ההדרן, שמסתיים ב"אדון הסליחות", אחד מפיוטי הסליחות העתיקים ביותר שנכתבו לימים אלו, ימי הסליחות. פותח בנוסח ספרדי ומסיים בנוסח אשכנז.

אין טעם שאתחיל לספר על הקריירה המרשימה של ד'אור, אתמקד רק בתחושות שד'אור העביר לקהל: שמחה, איכות קולית אדירה, נקודה יהודית חמה וכבוד רב הזורם בשני הכיוונים.

ד'אור כתב בעמוד שלו בפייסבוק, כמה שעות לאחר המופע,  כשהאדרנלין עדיין מבעבע: "לא מזמן סיימנו מופע בסוזן דלל, זה היה אחד המופעים המרגשים בחיי, הנשיא היקר שלנו כיבד אותנו בנוכחותו ואף עלה לבמה ונשא נאום מרגש מאד, אני עמדתי לצידו עיני נצצו מהתרגשות לשמע דבריו, והקהל קיבל אותו בתשואות רמות ובאהבה ענקית. יסמין לוי המדהימה שרה איתי את 'להאמין' והרגשנו שתקרת האולם עפה, שלמה בר עלה לשיר וכשהתחלנו את 'ילדים זה שמחה' הקהל נעמד על רגליו ורקד בהתלהבות. וכאילו שלא די בכך, שגריר קוריאה הדרומית הגיע למופע והפתיע אותי בתואר שגריר כבוד של קוריאה. אני מודה לקב״ה על ערב בלתי נשכח, ומאחל לכולכם שנה מופלאה".

האמת שלד'אור זו הייתה רק תחנה אחת בדרך. בחודש הבא הוא ממריא למספר הופעות בניו יורק, אחר כך הוא ממשיך לטייוואן ואינדונזיה. לא רק זמר. איש העולם הגדול.

Print Friendly

על אודות יובל אראל

הייתי שם - כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם - בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון (למעט מקהלת הצבא האדום). כיום אני מתעסק בצילום תמונות סטילס וקטעי ווידיאו בהופעות, מופעים, במיוחד בסצנת האינדי בגוש דן, במועדונים – בארבי, לבונטין 7, סאבליים, תאטרון תמונע, אוזן בר ואחרים. לעתים אני גם כותב, מנסה לתת ביקורת נכונה, תמציתית וראויה למופעים שאני מבקר בהם. כתבות נוספות מתפרסמות בבלוג של יובל אראל - http://yuvalerel.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה אירוע, ד, מוזיקה, תרבות, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.