לשתות כוס מים ולהירגע או: איך מצליחים הבכירים האיראנים להוציא אותנו מדעתנו?

בישראל ובמערב נשמעו בימים האחרונים קולות רבים של תקווה לנוכח מה שנראה כקולות של שינוי מצידם של בכירים איראנים ובראשם נשיאה החדש של הרפובליקה האסלאמית, חסן רוחאני. תקווה זו הפכה עד מהרה לאכזבה גדולה עם פרסומן של הכחשות לדברים. האם ניתן לראות בהתבטאויות מסוג זה של בכירים ביטוי לשינוי כלשהובמדיניותה של הרפובליקה האסלאמית או שמא מדובר בחלק מתוך המורכבות שבה מתנהלת המערכת הפוליטית האיראנית?

Print Friendly

בימים האחרונים עוררו מספר הצהרות, שיוחסו לבכירים איראנים, סערה תקשורתית בישראל ובמערב. בשבוע שעבר סערו הרוחות לאחר שכמה אתרי חדשות איראנים דיווחו כי הנשיא לשעבר ויו"ר "המועצה לקביעת האינטרס של המשטר", עלי-אכבר האשמי רפסנג'אני, האשים את המשטר הסורי בשימוש בנשק כימי נגד אזרחי ארצו. הצהרת רפסנג'אני התפרשה במידה רבה של צדק כסטייה מעמדתה הרשמית של איראן, שהטילה את האחריות לשימוש בנשק כימי על המורדים והמשיכה לבטא תמיכה בלתי מסויגת במשטר הנשיא אסד. סוכנות הידיעות "אילנ"א", שפרסמה את דברי רפסנג'אני, הסירה את הדיווח שעות ספורות לאחר פרסומו. הסערה התקשורתית נמשכה, עם זאת, ואף גברה לאחר שכמה אתרים איראנים פרסמו קובץ שמע בו נשמע, לכאורה, רפסנג'אני במהלך נאומו מעורר המחלוקת. דברי רפסנג'אני חיזקו את ההערכות במערב בנוגע לחילוקי דעות בצמרת המשטר האיראני סביב המעורבות האיראנית בסוריה ואף יצרו ציפייה לשינוי במדיניות איראן כלפי משטרו של הנשיא אסד.

עוד בטרם חלפה הסערה סביב הצהרת רפסנג'אני התעוררו במערב תקוות חדשות לשינוי במדיניות החוץ האיראנית בעקבות כמה "ציוצים" מפתיעים, שבקעו מחשבונות הטוויטר של הנשיא רוחאני ושל שר החוץ שלו, מוחמד ג'ואד זריף. ערב ראש השנה הופצה ברכת שנה טובה מהטוויטר המשמש את הנשיא רוחאני. שעות ספורות לאחר מכן התפרסמה ברכת שנה טובה גם בטוויטר המשמש את שר החוץ זריף. שר החוץ לא הסתפק בברכת ראש השנה ובתגובה לציוץ של כריסטין פלוסי, בתה של יו"ר בית הנבחרים האמריקאי, ננסי פלוסי, אף טען כי איראן מעולם לא הכחישה את השואה וכי האיש שעשה זאת, כלומר מחמוד אחמדינז'אד, עזב את תפקידו.

בין תקווה לאכזבה

האופטימיות ביחס להתמתנות איראנית אפשרית בהובלת הממשל החדש בטהראן פינתה עד מהרה את מקומה לאכזבה ולהתפכחות. בעקבות הסערה, שעוררו דבריו גם באיראן, נאלץ רפסנג'אני ליישר קו עם העמדה הרשמית של ארצו. בהודעה שפרסם בסוף השבוע הבהיר הנשיא לשעבר, כי דבריו סולפו על-ידי אמצעי התקשורת וגינה תקיפה צבאית אמריקאית אפשרית בסוריה. הוא שב והדגיש, עם זאת, את התנגדותו לשימוש בנשק כימי בסוריה על-ידי כלל הגורמים במדינה.

ההתפעלות מברכת ראש השנה של הנשיא רוחאני התחלפה, אף היא, עד מהרה בקולות אכזבה לאחר שאחד מיועציו של רוחאני הבהיר שהנשיא אינו מחזיק באופן רשמי בחשבון טוויטר. גם הצהרת שר החוץ זריף בעניין הכחשת השואה זכתה עד מהרה לכוס מים צוננים מצד אלה שהזכירו (גם בקרב חוגים בימין הרדיקלי באיראן, שלא שבעו נחת מהצהרה זו) כי המנהיג העליון עצמו, עלי ח'אמנאי, כינה את השואה "אגדה".

בחירתו המפתיעה של חסן רוחאני לנשיאות איראן התקבלה במערב ובישראל בתגובות מעורבות. שני מחנות של מדינאים ופרשנים ניצבים זה לצד זה בשבועות שחלפו מאז כניסתו של רוחאני לתפקיד: האופטימיסטים, המתבססים על מידה רבה של wishful thinking, והסקפטים העקשנים. הראשונים סבורים, שהממשל האיראני החדש צפוי להוביל שינויים משמעותיים, שיאפשרו לארצו לקדם את קשריה עם מדינות המערב והאזור במאמץ לשפר את מעמדה ולקדם את הסרת הסנקציות הכלכליות המשתקות את כלכלתה. האחרונים מטילים ספק בעצם נכונותו של רוחאני לחולל שינוי כלשהו במדיניות איראן או לכל הפחות טוענים שגם אם הוא עצמו מעוניין בשינוי כזה, הרי שאין לו כל יכולת לקדמו בשל התנגדות המנהיג העליון, עלי ח'אמנאי, הפוסק האחרון בענייני ארצו.

הדוגלים בשתי הגישות הללו יכולים למצוא בקלות תימוכין לעמדתם בזכות ההצהרות המגוונות, העמומות, הבלתי-מחייבות והרב-משמעיות הנשמעות בטהראן. "האופטימיסטים" הזדרזו להיאחז בהצהרת רפסנג'אני ביחס לסוריה, בברכת ראש השנה של רוחאני ובהתנערותו של זריף מהכחשת השואה כדי לבסס את טענתם ביחס לתהליך ההתמתנות המתחולל באיראן. הם העדיפו להתעלם, למשל, מן העובדה שמעורבות איראן בסוריה מובלת על-ידי משמרות המהפכה יותר מאשר על-ידי ממשלת רוחאני. הדבר ניכר היטב בכינוסה האחרון של "מועצת המומחים" בטהראן בשבוע שעבר. המועצה האחראית על מינוי המנהיג העליון ומפקחת על פעילותו ביקשה לקבל סקירה על מעורבות איראן בסוריה. לשם כך לא הסתפקו חברי המועצה בנאום, שנשא בפניהם הנשיא רוחאני, אלא זימנו את מפקד "כוח קודס" של משמרות המהפכה, קאסם סולימאני.

"הסקפטים", לעומת זאת, העדיפו להתמקד בהצהרת יועצו של רוחאני לפיה לנשיא כלל אין חשבון טוויטר ובהכחשת רפסנג'אני את דבריו ביחס לסוריה כדי לבסס את טענתם, לפיה "אין חדש תחת השמש". הם התעלמו מן העובדה, שחשבון הטוויטר המשמש את רוחאני מייצג באופן ברור את עמדותיו (אף כי מובן מאליו שלא הוא עצמו מצייץ), ומהבדלי הגישות הברורים ביחס למעורבות האיראנית בסוריה בין נציגי המחנה הפרגמטי, ובראשם רוחאני ורפסנג'אני, לבין נציגי הזרם הנצי בימין השמרני ובקרב בכירי משמרות המהפכה. לדידם של הסקפטים, האיראנים הם אותם איראנים והמפרץ הפרסי הוא אותו מפרץ פרסי בפרפרזה על דבריו של ראש הממשלה לשעבר, יצחק שמיר.

מלכודת הפשטנות בהבנת המורכבות האיראנית

אלה גם אלה נוקטים גישה פשטנית המתעלמת מהמורכבות הרבה המאפיינת את המדיניות האיראנית ומיחסי הגומלין המורכבים בצמרת השלטון. מדיניות החוץ האיראנית מתאפיינת במתח בין תפיסות אידיאולוגיות מהפכניות לאינטרסים פוליטיים מדינתיים ובכפילויות מבניות-ארגוניות. כמו כן ניכר בה מתח קבוע בין מרכיביה השונים של הזהות הלאומית האיראנית: מרכיב תרבותי-לאומי פרסי, אסלאם ושיעה. בכיר איראני עשוי לבטא את מחויבותו לסולידריות כלל-אסלאמית ולתמיכה איראנית במוסלמים ברחבי העולם וכעבור זמן קצר לטעון שאיראן צריכה להעדיף את יחסיה האסטרטגיים עם רוסיה וסין על פני תמיכתה במיעוט המוסלמי הצ'צ'ני או במיעוט המוסלמי האויגורי במערב-סין במאבקם נגד השלטון המרכזי בארצם. אגודת "אהל אל-בית" הפועלת בלשכת המנהיג העליון להפצת השיעה בעולם המוסלמי מעודדת חתרנות שיעית במצרים בעוד ש"האגודה לקירוב בין האסכולות באסלאם" הפועלת, אף היא, בפיקוח המשטר האיראני, מקדמת דיאלוג בין אנשי הדת השיעים באיראן לבכירי מוסד "אל-אזהר" הסוני בקהיר. יש הרואים בכך ביטוי לצביעות איראנית או לעקרון ה"תקייה" הנהוג באסלאם השיעי והמאפשר למאמינים להסתיר את אמונתם האמיתית. אני סבור, שמדובר בביטוי למדיניות מושכלת המאפשרת למשטר האיראני לממש בצורה מיטבית את האינטרסים הלאומיים שלו תוך ניצול הזדמנויות. מדיניות העמימות וה"גם וגם" היא שמאפשרת לאיראן להתאים עצמה לנסיבות המשתנות והמורכבות.

ראוי שמורכבות זו תעמוד לנגד עינינו בבואנו להעריך את מדיניות איראן גם בעתיד. אין טעם להתלהב מכל ברכת שנה טובה וירטואלית כשם שאין טעם להתרשם יתר על המידה מכל הכחשה פורמליסטית של יועץ איראני המנסה לחלץ את נשיאו ממבוכה פוליטית פנימית. אין צורך להסיק מסקנות מרחיקות לכת ביחס לשינוי אסטרטגי במדיניות החוץ האיראנית מהתייחסות מרומזת של רפסנג'אני בנוגע לשימוש בנשק כימי על-ידי המשטר הסורי כשם שאין להתעלם מחילוקי הדעות הפנימיים בצמרת האיראנית רק בעקבות פרסום הבהרה מאולצת מלשכתו. הבכירים האיראנים ימשיכו, ככל הנראה, לספק גם בחודשים הקרובים הצהרות מגוונות ואף סותרות בסוגיות כבדות משקל בתחומי מדיניות הפנים והחוץ. טוב יעשו הפרשנים ובעיקר המדינאים אם לא יזדרזו לנצל כל הצהרה, כל ציוץ וכל פוסט בפייסבוק על מנת לבסס באמצעותם את תפישת עולמם ביחס לאיראן, תהא אשר תהא.

[related-posts title="מאמרי פרשנות אחרונים של ד''ר רז צימט"]

Print Friendly

על אודות רז צימט

ד"ר רז צימט הוא חוקר במרכז "אליאנס" ללימודים איראנים באוניברסיטת תל-אביב ועורך הפרסום השבועי "זרקור לאיראן" המופץ מטעם מרכז המידע למודיעין ולטרור ע"ש אלוף מאיר עמית.
פוסט זה פורסם בקטגוריה מאמרי עמדה, מזרח תיכון. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על לשתות כוס מים ולהירגע או: איך מצליחים הבכירים האיראנים להוציא אותנו מדעתנו?

  1. מאת אביב המבין‏:

    שטויות.
    אנחנו מדברים על טריטוריה הנשלטת ע"י כנופיה.
    כרגיל הכל כסף.
    המנהיגים הדתיים הם רק הכיסוי של משמרות המהפכה שמנהלים את הכל מחוץ לכל ביקורת.
    ברגע שמנהיגי משמרות המהפכה חשים בעיה המנהיגים הדתיים זזים לכיוון החדש.
    אז אין שום אמבוולנטיות.
    בסך הכל קפד את ראש משמרות המהפכה ודרג אחד למטה ותגלה שאפשר לקיים גם שם דמוקרטיה אחרי רצח של מיליון אירנים.

    שנה טובה

  2. מאת צדוק התקוה‏:

    מה לעשות אני אף פעם לא האמנתי לאויבים שלי אולי זה הציל את חיי