"וואג'דה": סרט פשוט, נאיבי ומתוק עם זעקה גדולה

הסרט הראשון, שנוצר בערב הסעודית, ועוד על ידי במאית, הוא קריאת תיגר על האסלאם ועל האיסורים המשפילים שמוטלים על הנשים בערב הסעודית. אבל לא צריך להרחיק עד שם. תופעות רבות בסרט מוכרות גם בחברה שלנו: ערב הסעודית זה כאן

Print Friendly

[rating=4]

עבור סרט כזה עם סיפור פשוט, נאיבי ומתוק – "וואג'דה" הוא סרט מהפכני, ויש אף המכנים אותו חתרני. הוא לא רק נחשב כסרט הראשון שנעשה בערב הסעודית, אלא גם מזעזע את סעיפי האסלאם, בכך שבוים על ידי אישה, הייפה אל מנצור. זה בהחלט הישג במדינה שאין בה בתי קולנוע כלל והפרדה בין המינים היא דבר שבשגרה. "וואג'דה" העפיל לעשרות פסטיבלים, ויש אף המנחשים כי הוא עשוי להגיע לפסגת האוסקר ולזכות בפרס הסרט הזר.

אולם כל זה לא היה קורה אילולא הסרט באמת היה טוב. "וואג'דה" ראוי למעמדו כחלוץ קולנועי, כיוון שהוא מציץ לעומק התרבות במדינה זו, תוך נגיעה בחיי היום יום של אנשים צנועים, במקום שישראלים בפרט והתרבות המערבית בכלל – לא מכירים. הסרט הוא בעצם קריאת קול או אף צווחה, מאזור שבו עולם הקולנוע הושתק.

 סיפור חתרני ופורץ גבולות. באדיבות קולנוע לב

סיפור חתרני ופורץ גבולות. באדיבות קולנוע לב

וואג'דה (וואעד מוחמד, בתפקיד בכורה) היא ילדה בת 10 המתגוררת בריאד, וכבר בגילה הצעיר מרגישה חנוקה מהמסורתיות הדתית של מדינתה. חברתה לכיתה כבר הספיקה להתחתן עם בחור בן 21. לתדהמת המורה שלה היא לובשת מתחת לבורקה נעלי ספורט, ואף מפחידה את אמה, כשהיא משמיעה מוזיקת פופ מערבית מהרדיו שלה.

הגרוע מכל, אולי אף יותר מכל דבר אחר, היא רוצה לקנות אופניים כדי שתוכל לנצח ילד מהשכונה, עבדאללה (עבדול רחמן אל גוחאני). מטרה כזו בלתי אפשרית, כיוון שלבנות אסור לרכוב על אופניים (או לנהוג בכלי רכב בכלל – אם כי לאחרונה המדינה ריככה במקצת איסור זה). כל זה עושה אותה עוד יותר נחושה, והיא נרשמת לתחרות חידון הקוראן – ולו בשביל הפרס הכספי.

וואג'דה זוממת לרכוש את האופניים, וברקע מוצף הייאוש השקט של החיים בביתה, שבו אמה (ראאם עבדאללה) מתייסרת בשאלה האם אביה של וואג'דה (סולטן אל אסף), ייקח לעצמו אישה שנייה. בינתיים, בבית הספר, המנהלת השמרנית גב' חוסה (אהד) קובעת לוואג'דה נתיב פחות חילוני.

סגנון כתיבת התסריט והבימוי של הייפה אל מנצור מלא ברגישות טובת לב, כיוון שהיא שלא מציירת את הגברים הסעודיים כמפלצות, ומציעה מגוון נקודות הזדהות עם וואג'דה, ואולי אף עתיד עבורה.

אם "וואג'דה" הוא בעצם מדריך לתרבות האסלאם השמרני, הוא חובק בתוכו גם את המציאות שבו חיות הנשים בקרב החברה הסעודית. יחד עם זאת, אם מביטים לכל המגבלות של הנשים בתרבות זו: צניעות מקסימאלית בכל הקשור לבוש, איסור שירה בקרב גברים או השכלה בסיסית האוסרת לקרוא דבר מלבד ספרי קודש – נשכיל ונבין, שלא צריך להרחיק עד ערב הסעודית. יש לנו את זה גם בבני ברק.

Print Friendly

על אודות שי שגב

שי שגב משמש כמבקר הקולנוע והטלוויזיה של מגפון. בעבר הרחוק למד קולנוע ותקשורת, ואף גמע קילומטראז' מכובד כבמאי ותסריטאי טלוויזיה. בשנים האחרונות משמש ככתב היין האלכוהול של Ynet, עורך מגזין יין וגורמה, מגזיני תעופה, תיירות ומלונאות מובילים. בעבר שימש כעורך הכלכלה והמזון של מגפון, עורך ראשי של מגזין הנדסת מים, כתב מסעדות ומבקר היין של ידיעות אחרונות, גלובס, מגזין Timeout ודרך האוכל. שגב כבר הספיק לכתוב ולערוך חלק מאתרי המזון, ביקורת המסעדות והיין המובילים בישראל, תוך היותו שופט יין ומזון בתחרויות בכל רחבי העולם. בזמנו הפנוי, מכהן כיו"ר ועדת היין של האקדמיה העברית ללשון. בזמנו הלא פנוי, משמש ככותב נאומים לבכירי ממשל ולראשי חברות בארץ ובעולם.
פוסט זה פורסם בקטגוריה ד, סרטים, תרבות, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על "וואג'דה": סרט פשוט, נאיבי ומתוק עם זעקה גדולה

  1. מאת רפh‏:

    ביקורת יפה ומעניינת. אבל למה להוסיף בסוף את המילים "יש לנו את זה גם בבני ברק" איך זה קשור לביקורת הסרט?
    בנוסף ממש לא זה המצב בחברה החרדית למרות המגבלות והאפליה עדין נשים נוהגות ולומדות ומשכילות.

  2. מאת ענת, אלטנוילנד‏:

    וואלה. אני מכירה את החברה החרדית טוב ואף פעם לא שמתי לב לעניין של אופניים. מעניין עד איזה גיל, אם בכלל מותר לילדות חרדיות לרכוב על אופניים.

  3. מאת Faruk‏:

    סתם סרט אמריקאי שהלבישו עליו מדינה ערבית. דברים כאלה בחיים לא קורים. במציאות לילדים שם יש שפם

  4. מאת טווילי‏:

    אחלה סרט