העיתונות נוהגת כמועדון סגור ואינה ממלאת את שליחותה

היא למעשה משרתת את הקבוצה השלטת בה ומהווה חלק ממנה. איש מישראל אשר ינסה להעלות לדיון ציבורי דרך התקשורת המסורתית חומרים איכותיים וחשובים, והוא איננו מוכר וידוע, יתקל מיד בחומה בצורה שתמנע זאת ממנו. נסו ותיווכחו

Print Friendly

העיתונות איננה עוד כלב השמירה של הדמוקרטיה שלנו והיא אף נוטלת חלק מרכזי בערעור יסודותיה בתוכנו. היא איננה ממלאת את שליחותה הציבורית לחברה, ולמעשה משרתת את הקבוצה השלטת בה ומהווה חלק ממנה. אנו מרבים לדקלם סיסמאות למיניהן ולא נותנים די את דעתנו לאמת שמאחוריהן. 

בבתי הספר לעיתונות מלמדים אותנו שלתקשורת תפקיד מאוד חשוב בחיינו והוא לשמור על הדמוקרטיה שלנו, אך בשטח שוררת מציאות שונה לחלוטין. בדיון הציבורי על התקשורת מרבים לדבר על הון-שלטון-עיתון ועל החינמון "ישראל היום" כדבר הפוגע בחופש העיתונות ומאיים על קיומה, ומוסיפים לזה את האתגר האינטרנטי. אנו נאמר כאן שהעיתונות העוסקת בפוליטיקה, בעיותיה הן פנימיות ולא חיצוניות. היא לוקה עד מאוד בדרכי עבודתה. היא סטתה מיסודותיה.

אנו מרבים בעת האחרונה לדבר על הריכוזיות במשק, על מונופולים ועל קבוצות לאינטרסים מיוחדים ולחלוקה, ומבינים עד כמה מציאות זו מזיקה למדינת ישראל. עד כמה היא רעה. אנו מצביעים על יוקר המחייה, על התרחבות הפערים החברתיים ועל חוסר יעילות ואפקטיביות, אך איננו נותנים את דעתנו למונופול שיש לתקשורת על הדעת בישראל. 

את מי היא משרתת? המפכ"ל דנינו בכנס העיתונות באילת (צילום: משטרת ישראל)

את מי היא משרתת? המפכ"ל דנינו בכנס העיתונות באילת (צילום: משטרת ישראל)

איש מישראל אשר ינסה להעלות לדיון ציבורי דרך התקשורת המסורתית חומרים איכותיים וחשובים, והוא איננו מוכר וידוע, יתקל מיד בחומה בצורה שתמנע זאת ממנו. נסו ותיווכחו. לא יספרו אתכם כלל. יתייחסו אליכם בבוז וכמטרד. כבלתי נראים. בטח שלא יבחנו את דבריכם לגופם. אתם לא משלנו, יאמרו בלבם. אין לכם זכות להביע עמדה עצמאית ומושכלת. זו פריווילגיה השמורה רק לנו ולחברי המועדון הסגור אליו אנו משתייכים. ולא נמצא עוד האדם שיערער על כך. אנו נגן בחירוף נפש על זכויות היתר שלנו. על הכוח והתגמולים שנרכשו על ידנו במהלך השנים.

התפיסה שרק אנשים מקרב הקבוצה השלטת, ודוקטורים ופרופסורים למיניהם מן האקדמיה, יש להם מקום בעיתונות, כפי שזה כיום, היא בעלת השלכות חמורות ביותר. היא מערערת את השיטה כולה ופוגעת בה. הפקדת הידע רק בידי קבוצה קטנה וקבועה של אנשים ויצירת מונופול עליו היא בעייתית כשלעצמה והיא מקור ליצירת מגמות של שקיעה והתדרדרות במדינה. בעיקר אמורים הדברים באשר למערכות חיינו הציבוריים, ובראשם המערכת הפוליטית והמערכת השלטונית. זו מציאות הבולמת כל תהליך של שינוי והתחדשות בתוכנו, ומתעלמת כליל מהשפעתו וחשיבותו הגדולה של "המעמד היצירתי החדש" הצומח בתוכנו, לקיומם של תהליכים אלה, ולחוסנה ועתידה של המדינה ועמה גם הציביליזציה היהודית כולה. 

לאקדמיה תפקיד חשוב ביותר בחיינו, אך ממתי היא מופקדת על מכלול היכולות, הידע והכישרון האנושי? איזו שטות גדולה זאת. העיתונות חייבת להיפטר מן האתוס הנורא הזה ולפתוח את עצמה לרב-גוניות של רוח האדם. האקדמיה מכשירה אותנו להיות אנשים משכילים ולעבוד כבעלי מקצוע אך היא עצמה איננה ערוכה לעסוק בשאלות מקצועיות ומעשיות מחיינו היום יומיים. התובנות הכרוכות בכך הן מתחת לקרני הרדאר שלה ולפיכך אינן מופיעות על מסכיה.   

עיתונות טובה חייבת לתת ביטוי לקולות השונים הנשמעים בחברה. כל חומר רלוונטי, העומד באמות מידה של איכות ומקצוענות ועונה לצורך ציבורי אמיתי, חייב לעלות לדיון ציבורי על ידה, ואסור ששיקולים זרים בתוכה ימנעו זאת. פגיעה בעיקרון זה משמעותה פגיעה חמורה בערכי הדמוקרטיה. 

לצערנו, לא כך הם פני הדברים. וכשמדברים על פוליטיקה, שם החגיגה גדולה עוד יותר. העיתונאים העוסקים בכך הגדילו לעשות ומיקמו עצמם מעל כולנו. הם איבדו את צניעותם ותחת שיתמקדו בעבודה העיתונאית הבסיסית, של מתן ביטוי לעושר העמדות והדעות בציבור, הם עצמם העניין. הם מקשקשים את הציבור לדעת בדעותיהם האישיות בלי שהם יודעים כלל פוליטיקה מהי. 

כך קורה שמיטב פרשנינו העיתונאים, העוסקים בפוליטיקה, כתיבתם מתאפיינת בסיפורי מעשיות, ברכילות, בספקולציות ודברי פרשנות הנשענים על לא יותר מאשר רציונליזם של חובבנים. בלי משים הם ממלאים בסופי השבוע עמודים נרחבים (טפטים) במלל תפל, מסית ומדיח. ולנוכח פני האומה, בשידורי החדשות בטלוויזיה, בעזות מצח וללא כל בושה, הם מגדילם לעשות כן. 

ולנו ברור כי האחריות לדברים מוטלת על הקודקודים העומדים בראש המערכת – המו"לים והעורכים. הם הנותנים את הטון והם המעצבים את התרבות הארגונית והערכים הלוקים כל כך שהתקבעו בעיתונות ולשיבוש הגדול בה. 

לא נוכל לסכם את הסיפור הזה בלי שנצביע על האבסורד הגדול בו העיתונות מחלקת לעצמה פרסים כמו פרס סוקולוב לעיתונות טובה, ובלי שנציין שמועצת העיתונות, אפילו היא, סגורה ונעולה בפני הציבור ואין לו כל כתובת לשטוח בפניה את טענותיו. העיתונות מבקרת את כולם והיא עצמה מעל לכל ביקורות.

 [related-posts title="מאמרים קודמים של נמרוד נוי"]

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה מאמרי עמדה, מדיה, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על העיתונות נוהגת כמועדון סגור ואינה ממלאת את שליחותה

  1. מאת רביב‏:

    הסיבה לצמיחה של עיתונות אלטרנטיבית היא בדיוק זו.
    הרשתות החברתיות והעיתונים העצמאיים עוזרים לגבור ולהתעלם ממצב זה אך לצערנו עדיין לא מגיעה אל כולם.

  2. מאת שרה‏:

    נמרוד, נגעת בנקודה כאובה, בייחוד למבוגרים שבינינו שזוכרים את דבר, הארץ, הצופה, למרחב, ועוד כולם עתוני בוקר, ידיעות ומעריב עתוני הערב, וכמובן ״דבר לילדים״ ו״הארץ שלנו״ עליהם גדלנו והם הקנו לנו את האהבה לקריאת עתונים עם מאמרים משובחים, אקטואליה (לרוב מצונזרת), הומור, וגם קטעי ספרות ושירה. חבל.

  3. מאת גידי‏:

    העיתונות היא כלב השמירה של עצמה !!!היינו שמירה על האליטה והאינטרסים שהיא שייכת אליו . לא משנה אם זה עיתון ימני שמאל קיצוני או דתי! היכן הימים של ד"ר רוזנבלום וחבריו…