בג"ץ הורה לממשלה ורשויות המים לנמק מדוע לא יבוטלו העלאות מחירי המים מהשנתיים האחרונות, שנעשו ללא אישור הכנסת. לדעת נציג העותרים לבג"ץ, הקביעה הסופית יכולה להיות בעלת השלכה גם על מחיר החשמל וכן צרכים בסיסיים אחרים
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
|
בג"ץ הורה לממשלה ורשויות המים לנמק מדוע לא יבוטלו העלאות מחירי המים מהשנתיים האחרונות, שנעשו ללא אישור הממשלה. שאלת הסיווג של תעריפי המים כמשאב טהור עקרונית. ייתכן כי העלאת המחיר פירושה מס, וזה יכול להיות מועלה רק בהחלטת ממשלה מאת טובה אבן חן
בג"צ הוציא צו על תנאי המורה לממשלת ישראל, שרי האוצר והתשתיות ורשות המים והביוב לנמק מדוע לא יבוטלו העלאות מחירי המים שנעשו בשנים 2010 ו-2011, בהיעדר כל אישור פרלמנטרי הנדרש כדי לתת תוקף חוקי להעלאות מחירי המים.
קביעת בג"ץ באה במסגרת עתירה רחבה יותר שביקשה להחריג את האוכלוסיות המוחלשות במדינה מהתייקרות המים שהתקיימה בחודש ינואר 2010. בג"ץ, כאמור, דחה חלקים נוספים מן העתירה והוציא צו על תנאי בעניין תעריפי המים. (בג"צ 10/ 1878). העתירה הוגשה על ידי איגוד העובדים הסוציאליים, הפורום הישראלי לאחריות חברתית ועמותת "ידיד". העותרים טענו כי העלאת מחירי המים, מבלי ליצור מנגנון הנחות לשכבות החלשות, הינה פגיעה בכבוד האדם ובזכותו לחיות בכבוד. "העלאת מחירי המים מביאה לפגיעה בלתי מידתית בזכותם הבסיסית והיסודית של חלק מתושבי המדינה למים, זכות שהינה חלק מכבוד האדם ומהזכות לחיים". ב"כ העותרים, עו"ד גלעד ברנע, טען כי המים, שהינם קניין הציבור, הם משאב חיוני לקיום האדם והחברה, שאין לו תחליף. "העלאת מחירי המים למשקי הבית חצתה את גבול האסור והינה פגיעה בלתי מידתית ובלתי סבירה בחלק מתושבי המדינה", עוד הוסיף, בשם העותרים, כי "אדם שימנעו ממנו מים באופן מוחלט או שכמות המים שתיקצב לו תהא קטנה מזו החיונית לקיומו – יקפח את חייו". העותרים טוענים כי אי שקילת הפגיעה הקשה הגלומה בהעלאת מחירי המים, כלפי האוכלוסיות המוחלשות, ואי מתן ביטוי לפגיעה זו, על-ידי יצירת מנגנון הנחות או התחשבות במצב הסוציו-אקונומי של צרכני המים, ממחישה את חוסר הסבירות הקיצונית הגלומה בהעלאה הנוכחית של מחירי המים. השופט סלים ג'ובראן כתב את פסק הדין המרכזי וקבע כי "סוגיה נוספת העולה משלוש העתירות היא שאלת סיווגם של תעריפי המים – האם הם בגדר "מחיר טהור" או שניתן לראות בהם כ"תשלום חובה" מסוג כלשהו. לשאלה זו לא נמצא מענה מספק בתשובת המדינה וזאת על אף חשיבות הנושא והשלכתו על דרך קבלת ההחלטה בדבר תעריפי המים." עו"ד ברנע חידד ואמר כי בית המשפט מצא לנכון להעמיד סוגיה חוקתית עקרונית ובעלת חשיבות כללית ומרכזית – לאמור: האם המחיר שרשויות המים מעלות מכילים גם מס או אגרה – ואם אכן כך – הרי שאין רשות המים רשאית לעשותה ללא אישור של הכנסת או ועדה מוועדותיה. קביעה כזו יכולה להיות בעלת השלכה גם על מחיר החשמל וכן צרכים בסיסיים אחרים (למשל תרופות).  בהצטרפו לעמדתם של השופטים גו'בראן ואליעזר רבלין, כתב השופט אליקים רובינשטיין כי הוא מסכים לדעתו המנומקת של השופט ג'ובראן, והוסיף: "מחד גיסא, מים הם אולי המוצר הנחוץ ביותר – לאחר אויר לנשימה, שאותו על פי רוב מספק הטבע בלא מחיר – כך מאז ומעולם וכך כיום," ומאידך גיסא, אומר השופט "הצרכים מרובים אל מול ההיצע, משרבה האוכלוסיה ורבו שימושי המים בכל התחומים. אין חולק כי המחוקק הפקיד בידי הרשות המבצעת לענפיה את ניהול משק המים הלאומי והמוניציפלי, והרפורמה הנתקפת בעתירות הוכנה בתהליכים ממושכים לאורך כחמש שנים". השופט רובינשטיין ציין כי העותרים ביקשו מבית המשפט לשים עצמו "במישור מקצועי תחת הרשויות, מה שכמובן אינו ביכולתנו". הדילמה שברקע הדברים היא האם הקביעה בדבר תשלום על צריכת המים של האזרחים טעונה אישור פרלמנטרי, גם אם כמויות הצריכה של כל פרט הן משתנות ונתונות לשיקול דעתו של האזרח. אותו אישור שהיה והוסר ב-2006, בחוק ההסדרים. זאת, מול חוק יסוד משק המדינה, ובהקשר דמוקרטי-פרלמנטרי. כאמור, רובינשטיין הצטרף לדעת חבריו, ועתה הם ממתינים לנימוקי המדינה. תשובתה תוגש במהלך החודש. בהתאם לנימוקים שיוגשו במענה לצו על תנאי שניתן, לא תוכלנה רשויות המים להחליט על גובה התשלומים ללא אישור מפורש של הכנסת.
|
