איטליה נחשבת למדינה פורצת דרך בכל הקשור לצד הוויזואלי בקולנוע. אנטוניוני, פליני, רוסליני, דה סיקה ואפילו סרג'ו לאונה הם רק קצת מגאוני אמנות הקולנוע שנולדו בארץ המגף. הזרקור הקולנועי חלף מזמן מאיטליה, והאיר מדינות כמו דנמרק, רומניה ואף קוריאה הדרומית.

"נעורים": קייטל וקיין בבריכה של ויזואליות עוצרת נשימה

אולם בשנים האחרונות, במאי קולנוע אחד פורץ את הדרך, תוך מחווה וכבוד לכל אלו שבאו לפני. זהו הבמאי פאולו סורנטינו, אחד מן הבמאים החשובים והדגולים בתקופתנו, זוכה לכבוד מלכים בפסטיבלים המובילים בעולם ואף זה שהצליח להחזיר את איטליה לאוסקר, לאחר שזכה לפני כשנתיים בפרס הסרט הזר הטוב ביותר עם "יפה לנצח".

בימים אלו חוזר סורנטינו עם סרטו החדש, הדובר אנגלית. "נעורים" היה מועמד לדקל הזהב בפסטיבל קאן, וגרף את הפרס הראשי בפרסי הקולנוע האירופאיים. לפרס האוסקר הסרט לא העפיל השנה, עם זאת, היה מועמד לפרס השיר המקורי הטוב ביותר.

ישנו מכנה משותף רחב בסרטיו של סורנטינו: גבר מבוגר (לפחות לא צעיר) שעושה חשבון נפש עם עברו, חבריו וקרובי משפחתו, עובר בין סצנות סוריאליסטיות, שלא תמיד ברור אם הן מציאותיות או שהן בדמיונו של הגיבור. בסרטיו של סורנטינו אפשר היה לפגוש את השחקן טוני סרווילו כראש ממשלה ("האלוהי") וכעיתונאי ("יפה לנצח"), וכן את שון פן ככוכב רוק בדימוס ("זה בוודאי המקום"). בסרט "נעורים" מגלם מייקל קיין מנצח ומלחין מצליח מאוד המבלה את ימיו המוזהבים בבית מרגוע בשוויצריה הקסומה. את מרבית זמנו הוא חולק עם חברו הטוב, במאי קולנוע המנסה לכתוב תסריט, בגילומו של הארווי קייטל. בשהותם בסביבה הכפרית הם פוגשים שלל טיפוסים מוזרים, יפים, מכוערים, אך בעיקר מיוחדים.

קיין חוזר לימיו הטובים ונראה כי אמנם דמותו לא תהיה הזכורה ביותר, אך תפקידו בהחלט מן הטובים שגילם עד היום. גם השחקנים בתפקידי משנה מוסיפים נופך: רייצ'ל וויז, פול דאנו, ג'יין פונדה ועוד.

העולם הוויזואלי ב-"נעורים" עוצר נשימה, כל שוט יפה יותר מזה שלפניו. סורנטינו משתמש בצלמו הקבוע, לוקה ביגאצי, ומביא את הצופה לעמוד דום מן הפאר המצולם: כל תמונה מחושבת, מרהיבה ומוארת באופן מדהים, הזווית ייחודית ואפילו הרזולוציה הרגשית של הצופה סוחטת דמעות. גם המוזיקה חשובה ביותר בסרט בזכותו של דיוויד לאנג, שיחד עם הסינמטוגרפיה, יוצרים את אחד הסרטים הראויים ביותר למסך הקולנועי כיום.

XXXXX

צופים שפחות אהבו את הסרט "יפה לנצח", בוודאי לא ימצאו עניין או עלילה בסרט זה. ל"נעורים" יש להגיע בגישה של היסחפות, כאילו אתם עומדים להיכנס לחיזיון קולנועי, ולאו דווקא לצפות לעלילה שתסחוף אותכם פנימה. אבל מי שנשאב, בוודאי לא ישכח.