Brian Eno – 2016/2017

בריאן אינו הוא אמן ומפיק מוזיקה אלקטרונית בריטי כמו גם תאורטיקן מוזיקלי. כאמן סולו הוא מפורסם ביותר כאבי מוזיקת האמביינט. הפיק עשרות אלבומים ללהקות רבות ביניהן U2 וקולדפליי וניגן קלידים בהרכב רוקסי מיוזיק. במקביל לקריירה המוזיקלית עוסק אינו באמנות ויזואלית, וכתיבה שימושיות בנושאי אסטרטגיה ותיאוריה של המוזיקה.

Print Friendly

פורסם בדף הפייסבוק של בריאן אינו

בריאן אינו

בריאן אינו

תרגום מאנגלית: רפי מיכאלי

הקונצנזוס בין חברי הוא ששנת 2016 הייתה שנה נוראית, ותחילתה של שקיעה ארוכה לתוך מצב שאיננו יכולים אפילו לדמיין. שנת 2016 אכן היתה שנה קשה, אך אינני יכול שלא לחשוב שהיא דווקא היתה הסוף, ולא ההתחלה של השקיעה, או לכל הפחות תחילת הסוף של השקיעה, מפני שאני חושב שהשקיעה התחילה לפני כ 40 שנה בתהליך ארוך של דה-ציוויליזציה שלא הרגשנו בו עד עכשיו. מזכיר לי את משל הצפרדע בסיר המים המתחממים לאיטם…

השקיעה כללה את המעבר מתעסוקה בטוחה ויציבה לתעסוקה בלתי יציבה, את הפירוק של איגודי עובדים והכרסום החמור בזכויות עובדים, העסקת "פרילאנסים", הפגיעה בשלטון המקומי, מערכת בריאות מתפוררת, קיצוצים חוזרים במערכת חינוך אשר סוגדת לציונים ומבחני מיצ"ב, הקלון המוצמד למהגרים מכל סוג, לאומנות גסה ומתלהמת, והריכוז של דעות קדומות שמתאפשר בעזרת מדיה חברתית.

הדה-ציוויליזציה נולדה מאידיאולוגיה צדקנית ואגואיסטית אשר בזה לנדיבות חברתית. (תאצ'ר:" עוני הוא פגם אישיותי". איין ראנד:"נתינה היא רוע"). הדגש על אינדיבידואליזם בלתי מרוסן גרם לשני אפקטים: יצירה של כמות עושר גדולה, ותיעולו של העושר הזה לידי מספר הולך וקטן של כיסים.

62 האנשים העשירים בעולם כרגע מחזיקים בעושר השווה בערכו לעושר שבידי המחצית התחתונה של כל תושבי כדור הארץ גם יחד.

הפנטזיה התאצ'ריסטית/רייגניסטית שדמיינה שהעושר הזה יטפטף למטה ויעשיר את כל שאר האוכלוסיה פשוט לא התגשמה להלכה. למעשה בדיוק ההפוך קרה: המשכורת האמיתית של הרוב המוחלט של האנשים ירדה משמעותית בשני העשורים האחרונים, והסיכוי לשינוי נראה עמום ורחוק מאי פעם. אם כך, מה הפלא שאנשים כועסים ומפנים את גבם לממשל של עסקים כרגיל כדי לחפש פתרונות.

כשממשלות נותנות את מירב תשומת הלב לבעלי ההון הרב ביותר חוסר השוויון העצום מגחיך בעיני האזרחים את הרעיון של דמוקרטיה. כפי שציין ג'ורג' מונביוט: "העט אולי חזקה מהחרב אבל ארנק חזק ממנה".

בשנה שעברה אנשים החלו להתעורר ולהבין זאת. רבים מהם, בזעמם, תפסו כל אובייקט דמוי טראמפ שנקרה בדרכם כדי להחטיף כאפה לממסד. אבל אלה היו רק התופעות המתוקשרות יותר ואלה אשר זכו לסיקור הנרחב ביותר.

בינתיים, בשקט ומתחת לפני השטח, מבעבעים כוחות חזקים באותה המידה: אזרחים חושבים מחדש על מהותה של הדמוקרטיה, מהי משמעותה של "חברה אזרחית" ומה נדרש מאתנו כדי לגרום להן לעבוד שוב לטובתנו.

הם חושבים חזק חזק, ובקול, ביחד. אני חושב שעברנו תהליך התפכחות המוני בשנת 2016 והבנו שהגיע הזמן לקפוץ מחוץ לסיר.

זוהי התחלה של משהו גדול. הוא ידרוש מעורבות ומחויבות, לא רק הודעות טוויטר, לייקים וסווייפים אלא פעולה חברתית יצירתית, רחבה ומלאת מחשבה. הפעולה תדרוש הבנה שמה שאנחנו לוקחים כמובן מאליו – אפילו מראית העין של אמת בדיווח חדשותי לדוגמא – אינה יכולה להיות בחינם. אם אנחנו רוצים דיווח ופרשנות נאמנים למציאות ואמינים נצטרך לשלם על כך. בכסף. כלומר – תמיכה כספית ישירה בעיתונים, אתרי חדשות באינטרנט וגופים אחרים אשר נלחמים לספר את הצד הלא ממסדי והלא תאגידי של הסיפור.

אם אנו רוצים ילדים שמחים ויצירתיים עלינו לקחת אחריות על חינוכם, במקום להשאירם לבינוניות ולאידיאולוגית השורה התחתונה. באותו האופן, אם נרצה נדיבות חברתית עלינו לשלם על כך. עלינו לשלם מס חברתי זה ולהיפטר ממקלטי המס הרבים הקיימים כרגע. כמו כן, עלינו להפסיק לתמוך רק בפוליטיקאים כריזמטיים, אם אנו רוצים פוליטיקאים מתחשבים וחברתיים.

חוסר שוויון אוכל כל חלקה טובה בליבה של החברה האזרחית. הוא מעודד בוז, טינה, קנאה, חשדנות, בריונות, יהירות וחוסר רגישות לזולת.

אם נרצה איזשהו סוג של עתיד מכובד ומהוגן עלינו להתרחק ככל שנוכל מחוסר שוויון זה. אני חושב שכבר התחלנו.

יש כל כך הרבה מה לעשות וכל כך הרבה אפשרויות פתוחות בפנינו. 2017 צריכה להיות שנה מפתיעה.

-בריאן

Print Friendly

על אודות רפי מיכאלי

מצלם, מבשל, מגדל (3 בנות), מבלה, רוכב (על קטנוע), משרת (במילואים), משלם (מזונות), מסתכל, מחפש, שם לב ולפעמים גם מוצא.
פוסט זה פורסם בקטגוריה מאמרי עמדה, מדיה, תקשורת-הון-שלטון, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.