לגעת בחומר לרקוד ברוח: מיהו קטאוקה סוגרת מעגל ביפן

לאחר שעברה מסע שלם כרקדנית הודית קלאסית, מיהו קטאוקה-ארליך סוגרת מעגל עם השרשים היפניים שלה. לאחרונה היא הציגה בגלריה מינאקה בקיוטו את יצירות הקירמיקה הנדירות שלה. בתערוכה שלה היו טקסי תה, ניתנו הרצאות, וכן, היצירות שלה נחטפו על ידי היפנים. קצת לפני כן, לאחר שהיא מפתחת את הסגנון האישי שלה באמנות הקירמיקה והקדרות היפנית, יצירותיה מוצגות בתערוכת טקס התה היפני במוזאון טיקוטין בחיפה. שם היא גם חושפת את הקהל הישראלי לאסתטיקה ולפילוסופיה היפנית בטקס התה שהיא ערכה באחת הגלריות בחלל המוזאון על רקע הדפסי עץ יפניים.

סיגל גליל מבקרת התרבות של מגפון, נפגשת עם האשה הקטנה הזאת הגדולה מן החיים, לשיחה אישית על ארוחה יפנית, תה מאצ'ה, סאקה, ועוגיות וואגשי, בביתה הקסום, שמתחתיו נמצא הסטודיו שלה.

Print Friendly

tb-mk

קערות התה המוזהבות שיוצרת מיהו קטאוקה בטכניקת ראקו. יצירות אקזוטיות שמשלבות מסורת יפנית עם יצירתיות מקורית שפיתחה

כשמיהו קטאוקה ארליך, סיימה את לימודי הקירמיקה והקדרות באוניברסיטה היוקרתית לאמנויות באוניברסיטת קיוטו, היא לא דמיינה אפילו שהיא אי פעם תחזור לעסוק בקירמיקה. היא המשיכה להודו והתמחתה בריקוד הודי קלאסי. כיום היא נשואה לזאב ארליך, המורה לאייקידו, ומתגוררת ברחובות שבה היא יוצרת כאמנית רב-תחומית. בארץ היא גם כותבת מחקר אקדמי לתואר מאסטר על הקשר בין אמנויות במה ודתות ביפן.  

מיהו גם מכינה בעצמה את עוגיות הוואגשי, הממתקים היפניים הנפלאים לטקסי התה שהיא עורכת, במקביל היא מרצה לשפה היפנית באוניברסיטת בר-אילן, ומופיעה ומלמדת ריקוד הודי קלאסי… ובדרך היא גם מצטרפת ללהקת מחול יפנית שאיתה היא רוקדת ומנגנת בארץ. כן, והיא גם מתאמנת באמנות הלחימה אייקידו יחד עם בעלה זאב ארליך ובנה קזוקי. 

מיהו לא רק אמנית טקס תה, ולא רק אמנית קירמיקה יפנית. גם לוחמת אייקידו. אמנות לחימה יפנית בדוג'ו של זאב ארליך בעלה

את מיהו קטאוקה-ארליך אני פוגשת בביתה הטובל בלב הטבע, בין עצים מוריקים, ואדניות פורחות בשכונה שקטה ברחובות. לראשונה הכרתי אותה בסדנת קוקוג'י, אמנות קליגרפיה מגולפת בעץ, שהעביר המאסטר טאיגן אוסודה באוניברסיטה העברית בירושלים. מיהו לא זאת בלבד שיצרה בעצמה כמה יצירות יפהפיות, אלא התנדבה להיות המתרגמת החיננית שקישרה בין הנזיר היפני לבין משתתפי הסדנה, התלמידים המעריצים שלו בירושלים.

יצירת קירמיקה של מיהו קטאוקה שהוצגה בתערוכה בגלריה מינאקה בקיוטו

מאז דרכינו הצטלבו כמה וכמה פעמים. אם בטקסי תה קסומים במקומות שונים שהיא עורכת, שבהן אני ונכדתי נהנות מן הפילוסופיה, מן הזן, מן התה הירוק שמוכן מול עינינו בסדרת תנועות קבועה כאילו היה ריקוד, והעוגיות שמיהו מכינה מאבקת שעועית. פגשתי אותה שוב בכנס על יפן באוניברסיטה העברית. במופע מרתק שבו היא רקדה והסבירה על המשמעות הסימבולית של התנועות במסורת הריקוד ההודי הקלאסי,  שבו התמחתה בהודו. פעם אחרת היה מפגש בשגרירות יפן שבו היא השיקה את ספרה  "ידיים יפניות לב יפני" על תרבות, מסורת ויצירה יפנית. ועוד פעם הגעתי לביתה כשבחרתי לקנות מתנות לחתונה של זוגות אוהבי יפן, כלי קירמיקה יפניים יפהפיים שהיא יצרה בידיה. זכיתי גם לראות אותה גם במופע להקת המחול היפנית נאנאקה באירוע הפתיחה של תערוכת העפיפונים במוזאון טיקוטין בחיפה. 

מיהו במסיבת יום ההולדת לפרופסור בן עמי שילוני, הופיעה בריקוד הודי מסורתי. צילום: סיגל גליל

לאחרונה פגשתי אותה במסיבת יום ההולדת 80 של המומחה ליפן פרופסור בן-עמי שילוני, שבו היא הופיעה בקטע ריקוד הודי מסורתי.  ואז קבענו שאנחנו חייבות לעצמנו מפגש חברות, וזמן איכות רק לשתינו.

"תבואי, אני אכין לנו ארוחה יפנית…"

ואיך אפשר לסרב לכזאת הצעה? כשאני זוכרת את הטעם הנפלא של עוגיות הוואגשי שהיא מכינה בטקסי התה שהיא עורכת, ואני מתה מסקרנות לשמוע על התערוכה שלה בקיוטו, ועל סיפור לידתה של להקת המחול היפנית החדשה בישראל.

עוגיית וואגאשי שמיהו מכינה ומגישה בטקס התה שהיא עורכת. העוגייה עשויה ממוצ'י, ממרח מאבקת שעועית אזוקי במתיקות מעודנת, שמוגשת יחד עם תה המאצ'ה המריר. טעם גן עדן.

כמו בכניסה לכל בית יפני צריך לחלוץ נעליים כשנכנסים לבית של מיהו וזאב ארליך. לאחר שעולים גרם מדרגות ממתכת שפונה אל גינה שהיא בעצם ג'ונגל…  ברגע שעוברים את המפתן העולם כאילו הופך להיות פיסה קטנה של יפן. הדלת תמיד פתוחה לחוץ. מזכירה במשהו את החלל הפתוח, והחוץ שחודר אל הפנים בבית היפני המסורתי.

 מיהו מגישה את הארוחה היפנית שהכינה בכלים שהיא יוצרת… ולאוכל יש טעם אחר כשהוא מוגש על ידי האמנית עצמה שיוצרת גם את האוכל וגם את הכלי שבהם הוא מוגש…

מיהו בסטודיו שלה. יוצרת כלים לטקס תה יפני.

"אני אוהבת להכין דברים שאני רוצה להעשיר בהם את החיים שלי. כשאני מבשלת, אני חושבת קודם כל על הקערה שאני אגיש בה את האוכל. ההיפך מאנשים שחושבים קודם כל על האוכל… אני נהנית לחשוב שאנשים שקונים את הקערות שלי משתמשים כל יום במה שאני יצרתי. זה מאוד משמח אותי לדעת שעבודות שלי נכנסות לחיים של אנשים, ליום יום שלהם" – אומרת מיהו.

כבר בהתחלה היא מציעה לשטוף את הגרון עם כמה כוסיות של סאקה. שיכר אורז יפני שמלווה את כל הארוחה.  המנות הקטנות, בטעמים יפניים אותנטיים, מוגשים בכלי קירמיקה מכמירי לב שהיא יוצרת מן האדמה.

ארוחה יפנית. האוכל והכלים מעשי ידיה של מיהו קטאוקה

דומה שהכל בא למיהו בקלילות . היא כמו פיה… כמו קוסמת כזאת… שעושה את הדברים מבלי להתאמץ כלל. והכל יוצא מושלם ויפה. 

עוגיות יפניות לקינוח, סאקה ותה מאצ'ה לקינוח על השולחן של מיהו קטאוקה

אנחנו משוחחות שיחה אישית על החיים. על הילדים. על ההורים. על הנכדה שלי נטע שמאוד אוהבת את תרבות יפן, ונהנית תמיד מן המפגשים מלאי הקסם עם מיהו.

היא מספרת לי על החוויות האחרונות שלה ביפן, אליה נסעה להציג בתערוכה את יצירות הקירמיקה שלה, שזכתה לתגובות נלהבות של המבקרים היפניים.

בסוף הארוחה והשיחה מלב אל לב. אני מוציאה את הפנקס שלי, ואומרת לה:

"מיהו אני רוצה לכתוב עלייך כתבה".

 ומתחילה לשאול אותה על הנושאים שמסקרנים אותי על הדרך והמסע שעושה האשה המופלאה הזאת בין יפן לכאן ובחזרה…

מיהו ספרי לי על תערוכת הקירמיקה שלך בקיוטו. איך הגעת לשם?

התערוכה היתה בגלריה מינאקה שביום היא גלריה ובלילה הופכת לבר. מישהי שאירגנה את התערוכה שם היתה במקרה בפתיחת התערוכה במוזאון טיקוטין מאוסף השונגה (הדפסי עץ אירוטיים מיפן) של עופר שגן, שבה גם הוצגו עבודות הקירמיקה שלי בתערוכת טקס התה היפני. היא מאוד התרשמה מן הספלים והכלים שאני יוצרת, וכך העניין התגלגל. היא יצרה איתי קשר. המורה שלה איאמוטו – הראש של האסכולה שהיא לומדת אצלו .

מיהו קטאוקה וד"ר אילנה זינגר האוצרת הראשית במוזואן טיקוטין בחיפה ליד יצירותיה של מיהו בתערוכת טקס התה

מאצי'יקאווה סאן נתנה לי במתנה את הקימונו שלה. ואני נתתי לה במחוות הוקרה קערה שלי. והיא לקחה את הקערה שיצרתי לטקס התה למפגש עם המאסטר שלה לטקס תה. המורה שלה איאמוטו – הראש של האסכולה שהיא לומדת אצלו,  מאוד התלהב. וכך זה התגלגל שהחליטו לעשות לי תערוכה שם.

מיהו עורכת טקס תה עם הכלים שיצרה בגלריה במוזאון טיקוטין בחיפה, על רקע תערוכת הדפסי עץ המוצגת במוזאון. צילום: סיגל גליל

האם הכרת את המקום קודם?

לא, זה מקום די חדש.

איך זה להעביר מישראל חפצי קירמיקה שבירים בטיסה הארוכה ליפן?

זה היה מלחיץ נורא…  זאב שלא היה מתוכנן להגיע איתי ליפן, פתאום קנה כרטיס יחד עם קאזוקי והגיע איתי לתערוכה. הם עזרו לי הרבה. זה היה ממש מפחיד וכאב ראש גדול לארגן את האריזה של הכלים היפים שלא יישברו בדרך עוד לפני התערוכה.

nke-zeev-kazuki- eikido

מיהו קטאוקה ארליך ומשפחתה מתאמנים באייקידו. זאב בעלה וקאזוקי בנה, התגייסו לעזור לשנע את היצירות שלה לתערוכה בקיוטו

 זאב וקאזוקי עשו מאמצים גדולים שהכל יעבור בשלום.

ארזנו את הכלים בכמה שכבות והכנסנו לטרולי שהיו איתנו בתוך המטוס.

כמה יצירות שלך הוצגו בתערוכה?

איזה 65 פריטים

ואוו… זה המון!!! איך היו תגובות האנשים לעבודות שלך?

אנשים מאוד אהבו. קודם כל בגלל שיש כאן משהו ששומר על המסורת היפנית של קערות של טקס תה. גם שימושי וגם נעים להשתמש. אבל יש גם משהו אקזוטי ומודרני בכלים שלי.  משהו מקורי כמו זהב. שזה לא יכול להיות בקערות התה המסורתיות.

חלק מן התמוגה בתערוכה של כלי טקס התה מיצירות הקירמיקה של מיהו קטאוקה בגלריה מינאקה בקיוטו

קערות התה של מיהו בתצוגה בתערוכת טקס התה במוזאון טיקוטין בחיפה

בדרך כלל משתמשים בזהב ביפן כדי להדביק כלי קירמיקה שנשברו. אומרים שבאסתטיקה היפנית, כלי שרואים עליו את שיני הזמן, וכמה גלגולים שהוא עבר בחייו, כך הוא יותר יפה. ולכן מדביקים את השברים בזהב.

קוראים לזה קינצרי – הדבקת זהב, של שברי ספל תה.  ומה שהתפתח מזה קערות של תה.  מה שאני עושה עשוי מקירמיקה ושרף. קוראים לזה אורושי. שרף של עצים.

באיזו טכניקה את משתמשת כשאת יוצרת את הכלים היפים שלך?

הטכניקה שלי היא שריפת ראקו יפנית מסורתית, ושילוב בשריפת הראקו את האורושי ועלי זהב. זה משהו מאוד מיוחד ונדיר.  זה הרבה עבודה.

ספל התה פוג'י סאן בטכניקת ראקו. אוצר לאומי ביפן . נוצר על ידי הונאמי קואטסו, במאה ה-17 לטקסי תה. הצילום באדיבות ויקיפדיה והספריה הלאומית של הדיאט ביפן.

מסורת קירמיקת הראקו התחילה כבר במאה ה-16, ליצרת הכלים לטקס התה של סן נו ריקיו, אבי טקס התה ביפן. והאסתטיקה הזאת היא אסתטיקה של ואבי סאבי. של פשטות, של אהבת הטבע. של חוסר שלימות… אפשר קצת פרטים על הטכניקה הזאת של שריפת הראקו?

זוהי שריפה מסורתית שהתפתחה ביפן במיוחד ליצירת כלים של טקס תה. הספלים או הקערות מעוצבים כולם בעבודת יד, מוכנסים לאש בתוך תנור מאוד קטן שאני בניתי. כשהכלים עדיין בטמפרטורה מאוד גבוהה אני מוציאה אותם וזורקת אותם לתוך הנסורת, ואחר כך אני זורקת אותם לתוך מים קרים.

איזה אפקטים זה עושה לכלי?

זה עושה סדקים מאוד יפים.

קערה מוזהבת לטקס תה יצירתה של מיהו בגלריה מינאקה בקיוטו

כמה זמן הוצגה התערוכה שלך בקיוטו?

התערוכה הוצגה שבועיים

מה עשתה לך התערוכה בקיוטו?

זאת הייתה חווייה. אחרי הלימודים שלי לא חשבתי שאני קירמיקאית. אני מציגה את עצמי בדברים אחרים שאני עושה. ואני ממש לא מחשיבה את עצמי כקירמיקאית. אבל בשנים האחרונות אני נהייתי קירמיקאית. זה נורא מצחיק, וזה נורא מרגש להציג.

אסתיטיקה יפנית מעודנת ביצירות הקירמיקה היפנית של מיהו קטאוקה בתערוכה בקיוטו

הרגשתי שעכשיו בגיל הזה שלי,  שבכלל לא חשבתי שאהיה קירמיקאית. פתאום  20 אחרי האוניברסיטה, יש לי פתאום שאיפה לחזור לקירמיקה… הרגשתי נורא מצחיק.  אבל מצד שני, זה התגלגל. הדברים גם. שום דבר לא ברור…  מאוד שמחתי.

ואיך הקהל היפני הגיב לכלים המיוחדים שלך?

הרבה כלים נמכרו. ראיתי שאנשים מאוד אהבו והתפעלו. הגיעו גם חברים שלי שלמדו איתי קירמיקה ביחד באוניברסיטה.  שלא ידעו מה אני עושה מאז שסיימנו את הלימודים. 20 שנה שלא נפגשנו, ולא היינו בקשר. ומאוד התפלאו שאני עדיין ממשיכה בקירמיקה. אולי פעם ראשונה ראו את העבודות שלי.

איפה למדת את אמנות הקדרות ויצירת הקירמיקה?

למדתי לתואר ראשון באוניברסיטת העיר קיוטו לאמנויות. זה מוסד כמו בבצלאל, זו אוניברסיטה לאמנות בקיוטו, והתמחתי בקירמיקה וקדרות.

מיהו, זה כמו לסגור מעגל?…

"מעגל מאוד מאוד גדול".

מיהו אומרת ועושה בידה הפשוטה לרווחה תנועה של מעגל ענק.

"הלכתי לריקוד. עזבתי את הקירמיקה ולא חשבתי שאהיה קירמיקאית. וממש לא עניין אותי. הגעתי לזה בחזרה בלי לחץ יותר מדי. בלי מחשבה של קירמיקה. ממש כיף…. כנראה שלא הייתי צריכה את זה עד לא מזמן… אבל מעניין שזה התגלגל".

לא חשבתי שאני קירמיקאית. מיהו קטאוקה בריקוד הודי קלאסי.

ואיך נולדה התערוכה בחיפה במוזאון טיקוטין, שנחשב למוזאון משובח לאמנות יפנית?

ד"ר אילנה זינגר, האוצרת הראשית של המוזאון ידעה שאני עושה קירמיקה. היא אמרה לי שהיא עושה עוד שנה תערוכה על טקס תה. ואני, שכחתי מזה בכלל.  הייתי מכינה כלים של טקס תה בשביל עצמי, ובשביל המורה שלי. וכך התפתחה השיטה שלי, והפכה להיות עבודות שאפשר להציג. אילנה כתבה לי באימייל שאם זה מתאים לי "אנחנו רוצים לראות עבודות שלך" בדיוק חזרתי מיפן, ואז היא כתבה לי את צריכה למהר. את צריכה לשלוח לי תמונה של העבודות שלך. היום יש לנו ישיבה על התערוכה.  צילמתי מהר ושלחתי לה. ואז היא הודיעה לי שבישיבת המוזאון הוחלט שהתקבלתי לתערוכה.

התערוכה היתה מאוד יפה, והיופי של הכלים שלך פשוט זרח מן הוויטרינות בגלריה. כמה כלים שלך הוצגו בתערוכה של טקס התה במוזאון טיקוטין?

11 כלים שלי הוצגו בתערוכה.

כלי טקס תה יצירת קירמיקה יפנית של מיהו קטאוקה בתערוכת טקס התה במוזאון טוקוטין לאמנות יפנית בחיפה צילום סיגל גליל

חוץ מן הכלים שאת יוצרת עד עכשיו האם יש לך תוכניות ליצור כלים חדשים?

"כן, אני עכשיו חושבת להתחיל ליצור כלים עבור פרחים. מן אגרטלים. שאפשר יהיה להנות מן הטבע בתוך הכלים שאני יוצרת. להכניס את הטבע לבית. כדי לתת לאנשים להנות ממשהו בחיים היומיומיים."

אומרת מיהו.

ואני כבר מדמיינת בראשי יצירות של שזירת פרחים יפנית , אמנות האיקבנה, שהיא אמנות בפני עצמה ביפן, בתוך הכלים המיוחדים שמיהו תיצור.  ומצפה בקוצר רוח לראות את היצירות הראשונות שלה שיכילו פרחים וסידורי פרחים בתוכן.

ומי שרוצה לראות את הכלים שאת יוצרת, או אולי אפילו לרכוש, איפה אפשר להשיג בארץ?

קודם כל בחנות של מוזאון טיקוטין לאמנות יפנית בחיפה. בתל אביב יש כלים שלי בחנות היפנית נוק. ואפשר גם אצלי בסטודיו. לבוא ולראות את המבחר הכי גדול. כאן ברחובות.

מיהו, ראיתי אותך רוקדת בפתיחת התערוכה במוזאון טיקטין בחיפה בלהקת נאנאקה, להקת המחול היפנית, ספרי לי איך התחילה הלהקה?

מיהו: היה פסטיבל טאנאבטה (חג האוהבים והכוכבים היפני שנערך ב-7/7 מדי שנה – סג), ואגודת הידידות ישראל יפן חיפשה לשלב מחול יפני בין האירועים של חגיגות הטאנאבטה בישראל. מירי גולן מנהלת המרכז הישראלי לאוריגמי, הציגה תערוכה גדולה בנמל יפו, והזמינו אותנו לרקוד על במה גדולה שהיתה בחוץ.

איך היה המופע הראשון?

היה לנו היי. המקום היה יפה ופתוח, והשמיים צלולים כל כך שרואים כוכבים. אלפי אנשים הגיעו למופע. בתל אביב כנראה פרסמו והגיעו המון אנשים. וזה היה בתל אביב בשנת 2015.

מי הן חברות הלהקה?

יש כאן חמש בנות שהגיעו מקוצ'י, בדרום יפן. שם כל קיץ רוקדים את הריקודים העממיים המיוחדים למקום. הצעירים שם אוהבים לרקוד. אלה הם ריקודים אנרגטיים ועממיים.

בנות להקת המחול היפנית -ישראלית נאנקה מופיעות בפתיחה של תערוכה במוזאון טיקוטין בחיפה

מיהו אבל את מקיוטו, איך התחברת לריקוד מקוצ'י?

סבתא שלי היתה מאיזור קוצ'י. וכשהייתי קטנה, רקדתי את הריקוד הזה. למדתי אותו כשהייתי באה לבקר אותה.

איך התחברתן בארץ?

את יודעת, יש פיקניק יפני, שבו נפגשים היפנים שחיים בישראל. וכך נוצרת לה קהילה יפנית בישראל. פוגשים אחד את השני , מדברים יחד יפנית… ואז חברה אחת התקשרה אלי וביקשה שגם אני אשתתף בהופעות של הלהקה. היה לנו רק חודש להתכונן לקראת ההופעה… אבל היו לכולנו את היסודות של הריקוד, ונפגשנו והתחלנו לעשות חזרות.

מאיזה מקומות אתן בארץ? ואיפה נפגשתן לערוך את החזרות?

כל חברות הלהקה הן יפניות שגרות עם משפחותיהן בישראל. מאמי קרן מגיעה ממצפה אביב שבצפון, מאסאקו עמיאל מגיע מפרדס חנה, איה היראמאצו מגיעה ממושב ליד באר שבע, אמי אוטצוקה מגיעה מירושלים, מאיקו אדרי מגיע מפרדס חנה, מאסאיו נישימה מגיעה מפתח תקוה, מאיו זאדוף גם מפרדס חנה, ואני מרחובות. לכל אחת מאיתנו יש עבודה שממנה היא מתפרנסת. ודי קשה לנו להיפגש. ולכן אנחנו נפגשות אחת לכמה חודשים.  ואנחנו נפגשות כאן אצלנו בדוג'ו. אולם האימונים לתלמידי האייקידו של זאב. כאן אצלנו בבית.

איך מתבצעת חלוקת העבודה ביניכן כשאתן עובדות על ריקוד.

מאיקו, למדה אופנה. היא יודעת לתפור בגדים. והיא עושה לנו את כל התלבושות, היא גם תפרה לנו את התלבושות החדשות בכחול והאדום.  אני כרקדנית לימדתי אותן ריקוד, ואני עושה את הכוריאוגרפיה של הריקודים. למאסאקו יש סלון של קוסמטיקה ואיפור, אז היא מאפרת את כולנו. ויש אחת, מאסאיו שמבשלת ממש טוב. אז היא מבשלת ומביאה אוכל… אמי אחראית על האביזרים.  אז ככה יש תפקידים לחברות הלהקה. וככה התחלנו.

מריקוד הודי קלאסי למחול יפני עממי. מיהו קטאוקה חוזרת לשורשים היפניים וסוגרת מעגל

איך המפגשים ביניכן?

אנחנו בעיקר מדברות, צוחקות ואוכלות. אנחנו מתאמנות באופן מאוד רציני. לפני הופעות. אנחנו ממש משקיעות. וזה ממש עושה לי טוב לפגוש את החברות היפנייות האלה שרוקדות איתי בלהקה.

איפה אתן מופיעות?

מאז מזמינים אותנו לאירועים יפניים בכל מיני מקומות בארץ.

איך מגיבים לריקודים שלכן?

אנשים אף פעם לא ראו מן ריקוד כזה. זה לא ריקוד של גיישות. האנשים מתפלאים ושמחים על החידוש. זה משהו אחר לגמרי. אלה ריקודים עממיים עליזים.

איך קוראים לסגנון הריקוד הזה?

לריקוד הזה קוראים יוסאקוי. והוא מאוד מפורסם באיזור קוצ'י. רוקדים אותו בקיץ. כל להקה של רקדנים מאוד מפורסמת במחוז קוצ'י. וכל להקה מציגה כוריאוגרפיה אחרת, ומתאמנת מאוד קשה כדי לנצח בתחרות שנערכת מדי שנה. הכביש הראשי מפונה מכל כלי התחבורה, והרקדנים רוקדים ברחוב בתהלוכה ססגונית ועליזה. מיליונים של אנשים מגיעים מכל יפן לראות את פסטיבל הריקוד הזה.

מתי מתרחש הפסטיבל הזה?

"זהו פסטיבל וריקוד שנקרא בון אודורי ביפן. רוקדים אותו בחדשי הקיץ, ביולי אוגוסט. ואז מזמינים את הנשמות של המתים."

ואכן פעם בשנה בחגיגות האו-בון מזמינים את נשמות המתים לבקר בעולם החיים, מקריבים מנחות לכבודם ומעלים קטורת לכבודם. מבקרים בבתי הקברות, ומספרים לנשמות המתים מה חדש בנולם החיים. ולאחר תום החג, משלחים אותם בחזרה לעולם המתים. לנוח בשלום על משכבם.

"ובקיץ מסתבר יש פסטיבלים שבהם בכל יפן הקהילות מתאחדות לתהלוכות של שירים וריקודים עממיים ברחובות. בתהלוכות מנגנים גם בתופי טאיקו, בחליל, וכן בפעמונים יפניים."

אני אומרת למיהו שזה מזכיר לי את האפיזודה האחרונה שנקראת "כפר תחנות המים" בסרט  של הבמאי היפני אקירה קורוסאווה "חלומות".  ובה תהלוכה עליזה שמחה והצוהלת ששרה, רוקדת ומנגנת בתהלוכת לווייה של אחד מזקני הכפר.

מיהו מוסיפה:

"לכל שנה יש תחרות של הריקודים והתהלוכות הכי יפות. לכל איזור ביפן יש ריקוד שמיוחד למקום שלו. ואנחנו משלבים במסורת גם משהו מודרני".

להקת נאנקה היפנית ישראלית במופע של הריקוד העממי בון אודורי שנערך בפסטיבל הריקודים במחוז קוצ'י ביפן בחודשי הקיץ. צילום: נעמה עמית

מה משמעות שם הלהקה נאנאקה?

נאנה ביפנית זה שבע. ויולי זה החודש השביעי. ונאנאקה זה שבע פרחים. והשם נקבע בהשראת חגיגות הטאנאבטה ביפן שחוגגים בשביעי לחודש השביעי חודש יולי. היינו 7 בנות כשהתחלנו. אז לכן גם קראנו ללהקה להקת שבע הפרחים.

מתי תהיה ההופעה הבאה שלכן?

כנראה באביב. לקראת השנה החדשה. כשהכל פורח. וכנראה שוב בחודש יולי. לקראת הטאנאבטה.

Print Friendly

על אודות סיגל גליל

סיגל גליל היא חוקרת פילוסופיה, אמנות ותרבות, מומחית לואן גוך ולברוך שפינוזה, תרבות יפן, והציירים האימפרסיוניסטים. בין מסעותיה בזמן וברוח בדגש אמנות ופילוסופיה, היא חיפשה את ואן גוך ביפן, יזמה והדריכה טיול שורשים בהולנד בעקבותיו, וביקרה והדריכה במוזאונים הגדולים והחשובים בהולנד בתערוכות הקשורות בו. גליל, היא יוצרת רב-תחומית, שמצלמת וכותבת על ספרות ועל מחול, על אדריכלות ותיירות. היא חובבת טיולים נלהבת. היא לימדה כמעט בכל האוניברסיטאות בארץ תקשורת, אמנות ותרבות יפן. בהרצאותיה, במאמרים ובתוכניות הרדיו הדוקומנטריות שלה היא מנסה לחשוף חוטים סמויים המחברים בין אמנות, תרבות, תקשורת, פילוסופיה וחוויות הקיום האנושי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה אוכל, אופנה ועיצוב, אלטרנטיבי, אמנות, גוף רוח ונפש, סיפורים אישיים, פנאי, שופינג, תרבות, עם התגים , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>