פסק דין תקדימי ומפתיע ניתן ביום שישי האחרון בבית הדין האזורי לעבודה בת"א  בידי אב בית הדין דורי ספיבק, בו אישר בית הדין תובענה ייצוגית שעניינה בהחלטת חברת ביפר להפסיק לשלם לנציגי שירות (מוקד טלפוני) עבור הפסקות ריענון בזמן העבודה שזמנן פחות מ-30 דקות וקבע כי הפסקות אלו מחוייבות בתשלום כחלק משעות העבודה.
משמעות פסק הדין הזה היא החזר של כעשרה מיליון שקלים שתאלץ החברה להחזיר ֹלעובדיה מהם קיזזה את דקות ההפסקה שניתנו להם לצורכי ריענון בעת עבודתם במוקדי השירות של החברה.
את התובענה הגיש עורך הדין אבי מור יוסף, מתמחה בתחום דיני העבודה והתובענות הייצוגיות בשמה של עובדת ביפר לשעבר, רז צח, שפנתה אל עורך הדין ב אמצעות דף הפייסבוק הקרוי: "תלושי" ובו מגיבים עורכי דין רואי חשבון ומשפטנים לשאלות הגולשים בנוגע לזכויותיהם הנוגעות לשכרם.

לעובדי חברות המענה הטלפוני בישראל וביניהן חברת "תקשוב" (לשעבר call center)  המעידה על עצמה כי היא החברה הגדולה בישראל למענה טלפוני ומעסיקה כ 5500 עובדים על פי פרסומיה, פסק דין זה מהווה בשורה משמחת מאוד והם יצפו לקבל החזרים של מאות עד אלפי שקלים לעובד אם תתקבל התובענה במלואה ולא ייחתם הסכם פשרה בין הנתבעת לביפר.
מפסק הדין עולה כי לחברות המענה הקולי תהווה החלטה זו עלות נוספת שעד כה הן הצליחו "לחסוך" על גב העובדים. אם חברת ביפר שמעסיקה כ 250 עובדים תאלץ לשלם כעשרה מילוני קלים, הקרי שחברת תקשוב הגדולה מכלל החברות בישראל בנושא זה, תיאלץ להיפרד מכמה עשרות מילוני שקלים ולהחזירם לעובדיה.

ביפר תקשורת ישראל הינה חברה ותיקה המפעילה בין היתר מוקדים טלפוניים להעברת הודעות, שבהם מועסקים כ- 250 נציגי שירות. משך המשמרות של הנציגים הינו מארבע ועד תשע שעות. במהלכן, זכאים הנציגים לצאת ל"הפסקות מתוכננות", שאורכן בין 10 ל- 20 דקות, שמספרן כמו גם אורכן נקבע על פי אורך המשמרת. שיטת עבודה זו נהוגה כאמור בכלל חברות התקשורת שעוסקות בתחום בישראל.

במשך למעלה מ- 20 שנה נהגה ביפר להביא בחשבון זמן העבודה של נציגי השירות שלה גם את ההפסקות המתוכננות האלה, אך בתחילת ינואר 2014 הפסיקה את התשלום, בטענה כי "היא הפסידה במכרזים בשל פערי מחיר, בין היתר, בגלל שהיא שילמה לנציגיה בגין הפסקות מתוכננות בעוד שרוב מתחריה לא שילמו בגינן". בהחלטתה זו הסתמכה ביפר על היתרים כלליים שניתנו על ידי שר העבודה, עוד בשנות ה- 70 וה- 80, לפיהם ניתן להעסיק עובד, שאינו מועסק בעבודה כפיים, עד תשע שעות ללא מתן הפסקה. זאת, למעט הפסקות קצרות ומוסכמות בתשלום, הניתנות לעובד להחלפת כוח ואוויר, וכן הפסקות בתשלום לצורך שימוש בחדר השירותים.

בית הדין דחה את טענות ביפר וקבע שמדובר בהפסקות שבמהותן, ומעצם טיבן וטבען, הן הפסקות קצרות ומוסכמות "להחלפת כוח ואוויר" ולשימוש בשירותים, וכי במהלכן עומדים העובדים "לרשות העבודה". בית-הדין ביסס החלטתו זו, בין היתר, על ראיות שהוצגו לו לפיהן עבודת המוקד הטלפוני הינה עבודה רצופה המצריכה ריכוז גבוה, שבמהלכה שיחה רודפת שיחה, ומצופה מהעובדים לספק "זמינות מקסימלית", כשביפר עוקבת באמצעים טכנולוגיים כל העת אחר העבודה ויודעת האם העובד משיב לשיחות, או נמצא בהפסקה, אפילו קצרצרה. נקבע כי ביפר עצמה היא שקבעה, משיקולים עסקיים, את זמני ההפסקות ואורכן, על מנת למנוע מצב דברים שבו עובד נאלץ להשיב ברציפות לשיחות טלפון במשך שעתיים וחצי ויותר.

על כן, ונוכח הגדרת התפקיד ומכלול הנסיבות, וגם לנוכח ממצאים לפיהם מופעל על נציגי השירות קבוע לחץ לקצר במידת הניתן את זמני ההפסקות, לרבות אלה הנלקחות לצורך החלפת אוויר ושימוש בשירותים, נקבע שיש לסווג את ההפסקות שבהן מדובר כהפסקות בתשלום.

במסגרת החלטתו ציין עוד בית-הדין, כי בשנים האחרונות נכנסו לשימוש בשוק העבודה טכנולוגיות מעקב חדשות – דוגמת אלה שמפעילה ביפר – המאפשרות למעסיקים לעקוב אחרי רבים מעובדיהם כמעט בכל דקה נתונה, ולדעת האם הם עובדים או נמצאים בהפסקה. במצב דברים זה, כך נקבע, נדרש בית הדין לעבודה להקפיד הקפדה יתירה על זכותם החוקית של עובדים לקבלת הפסקות קצרות בתשלום להחלפת כוח ואוויר, ולצורך שימוש בשירותים. נקבע כי במקרים גבוליים, שבהם קיים ספק בשאלה האם לסווג הפסקה קצרה מסוימת כהפסקה להחלפת כוח ואוויר, או כהפסקה "לפנים משורת הדין" שאינה חייבת בתשלום שכר עבודה, הנכון הוא לפרש את הדין בפרשנות מרחיבה, לטובת העובד.

אשר לטענות ביפר כי נאלצה להפסיק לשלם עבור אותן הפסקות שכן גם  מתחרותיה אינן משלמות עבור הפסקות שכאלה, נקבע שככל שזה מצב הדברים, התרופה לכך תהא בחיובן גם של המתחרות בתשלומים החסרים, ולא בקביעה לפיה העובדים כולם יימצאו חסרים.

עוד במסגרת ההחלטה, נדחתה בקשת העובדת לאישור תובענה כייצוגית בעילה נוספת, שעניינה באופן חיוב נציגי השירות בגין פריטי מזון שהם רוכשים באמצעות מכונת מזון אוטומטית המוצבת באחד המוקדם שמפעילה ביפר. בית הדין מצא כי בקשה זו דינה להידחות מכיוון שהנה בחזקת הטבה שנתנה לעובדים ותו לא.
בית הדין האזורי לעבודה קבע ישיבת דיון ראשוני בתביעה הייצוגית ל29 בחודש מרץ הקרוב. עד אז יפרסם עורך דינה של התובעת עורך הדין אבי מור יוסף פרסום מודעה בשלושה עיתונים על חשבון חברת ביפר ובה תתפרסם ההחלטה וחברת ביפר נדרשה כמו כן להודיע תוך כך על החלטה זו לכלל עובדיה באמצעות פרסום על פני לוחות המודעות בחברה ובהודעה אישית לכל עובד.

עו"ד מור יוסף הגיב להחלטת בית הדין לעבודה ואמר כי "החלטת בית הדין הינה החלטה תקדימית חשובה שכן עד עתה לא הייתה פסיקה משמעותית שהתייחסה לשאלה האם מעסיק צריך לשלם לעובדים על זמן הפסקות קצרות מ-30 דקות גם כאשר סך ההפסקות הינו גדול מ-30 דקות וגם כאשר המעסיק אינו חייב לתת לעובדים הפסקות על פי הדין. לאור ההחלטה תהיה חשופה כעת ביפר לנהל תובענה ייצוגית נגדה שבסופה היא עלולה להידרש להחזיר לעובדים מיליוני שקלים של שעות העבודה שהופחתו להם".

עו"ד מור יוסף הוסיף: "למרבה הצער אי תשלום שכר עבור הפסקות הקצרות מ-30 דקות הוא תופעה רווחת בעיקר במוקדי שירות ומכירה שונים והוא מקווה שאישור התובענה ייצוגית יסייע על מנת להרתיע מעסיקים מפני הפרת הדין בעניין זה".

אביעד הומינר, אחד מהמייסדים של המיזם החברתי תלושי מסר כי "נמשיך לעזור לעובדים לקבל את המגיע להם בזכות ולא בחסד. הטכנולוגיות החדשות ומהפכת המידע מאפשרים ליותר עובדים להתוודע לזכויותיהם, ותפקידנו הוא לעזור ליצור כלים חדשניים שיעזור להם בכך".
מחברת ביפר נמסר בתגובה: " אין המדובר בפס"ד אלא בהחלטת ראשונית של בית הדין לדון בתביעה. בית הדין דחה, בצדק, אחד משני ראשי התביעה. לגבי ראש התביעה השני, לגביו ניתן, בשלב זה אישור הדיינות, ביפר מוצאת כי נפלו בהחלטה טעויות מהותיות. לטעויות מהותיות אלה יש השלכות קשות על מעסיקים ועובדים רבים. בכוונת החברה לערער על ההחלטה. על כן, אין כל החלטה לשלם תשלום כלשהוא בשלב זה".
בחברת תקשוב בחרו שלא להגיב עד למועד פרסום הכתבה.