אני רצחתי את רחל הלר,  התוודה אתמול (ראשון) במשטרה גבר בשנות ה70 לחייו תושב אחד הכפרים בצפון.

אתמול הגיע לתחנת המשטרה בכרמיאל גבר בשנות ה-70 לחייו מאחד הכפרים בצפון שטען בפני השוטרים כי הוא עומד מאחורי רצח החיילת רחל הלר (19) מבת ים, שגופתה נמצאה ב-1974 ליד כביש קיט ונופש בסמוך לקיסריה כשעליה סימני אלימות קשים.

 הגבר אף הודה בפני השוטרים ברצח של אדם נוסף מכפרו בשנת 1970, שמותו סווג בזמנו על-ידי המשטרה כהתאבדות. בית משפט השלום בעכו האריך היום את מעצרו עד ליום שישי והוא נשלח להסתכלות פסיכיאטרית. בנוסף, בית המשפט הוציא צו איסור פרסום על כל פרטי החקירה.
עורך הדין סעיד חדאד, פרקליטו של הגבר מטעם הסנגוריה הציבורית, הגיב למעצרו ואמר כי מרשו הנו "אדם מבוגר שמתמודד במשך שנים עם מחלת נפש ומוכר לרשויות בריאות הנפש", "יש חשש כי מדובר בהודאת שווא ואנו מצפים ממשטרת ישראל שתחקור את גרסתו בהקדם כדי למנוע מעצר ארוך מאדם חולה", אמר הסנגור.

עמוס ברנס ז"ל, תושב עכו הורשע ב-1976, ברצח החיילת רחל הלר ונידון למאסר עולם. הוא המשיך לזעוק כי הוא חף מפשע וכי ההודאה שנגבתה ממנו חולצה ממנו בכוח וכי שחזור הרצח נעשה לאחר ספג בשטח סטירות ומכות מראש צוות החקירה המיוחד מספר 3 שהוקם לחקירת הרצח.
שמונה וחצי שנים לאחר מכך, שוחרר בברנס מבית הכלא לאחר שעונשו נקצב על ידי נשיא המדינה מבלי שהוא עצמו ביקש חנינה והסכים לה.
ברנס פנה לבית המשפט העליון פעמיים בבקשה לקיים משפט חוזר. ונדחה "אם ימצא כי אני אשם, אחזור לכלא", נהג לומר, "אבל אם לא? אני רוצה זיכוי מוחלט. אני לא רוצח".
ברנס לא התייאש, ופנה אל הסניגוריה הציבורית. עו"ד דייוויד וינר ז"ל והשופט, ד"ר עמי קובו, אז עו"ד בסנגוריה הציבורית, שהחליטו כי יש בסיס להגשת בקשה נוספת למשפט חוזר ורתמו לשם כך את צוות הסניגוריה הציבורית למשימה בברכתו של ראש הסניגוריה הציבורית פרופ' מן קנת.

לאחר שהוגשה הבקשה למשפט חוזר ובה ראיות חדשות שלא נשמעו במשפטו של ברנס, ב-14 במרץ 2002 החליטה שופטת העליון דליה דורנר להורות על משפט חוזר לברנס. דורנר הצביעה על הפגמים החמורים שנפלו בהליך הרשעתו של ברנס, והורתה לקיים משפט חוזר על אף שלא הייתה בטוחה בחפותו.

ב-11 בדצמבר 2002 החליט בית המשפט לזכות את ברנס בזיכוי אילם, כלומר, זיכוי מבלי שהושמעו ראיות והתנהל דיון, זאת לאחר שהתביעה טענה כי נעלמו ראיות מתיק החקירה (כמו בגדיה של הלר שמהם ניתן היה להפיק בדיקת DNA) והביעה רצונה שלא לנהל משפט וחזרה בה מכתב האישום.

באמצעות עורך הדין אלי זוהר ברנס תבע מהמדינה פיצוי על שנות הסבל שעבר בכלא והעינויים הרבים שעבר והובילו להפללתו וב-4 באוגוסט 2010 פסק בית המשפט המחוזי בתל אביב כי ברנס יפוצה על ידי המדינה בסכום של חמישה מיליוני שקלים על הנזק שנגרם לו בשלילת חירותו ואות הקין החברתי, אובדן כושר השתכרות והוצאות משפט. זמן קצר לאחר זיכויו, ברנס לקה בעיוורון באחת מעיניו ואחרי כן לקה בסרטן. הוא נפטר ב 3 בספטמבר 2011 בבית החולים לגליל בנהריה כשהוא מותיר אחריו את גרושתו ושני ילדיו.