מרוב אירועים לאומיים ואזוריים, משום מה לא שומעים, לא את המנהיגים שלנו ולא את הפרשנים המדיניים והבטחוניים, מדברים על האופן בו ישפיע המהפך המדיני במזרח התיכון על הפלסטינים. לא מתקבל על הדעת כי תושבי השטחים, שהם המתקדמים בעולם הערבי, יהיו אדישים לגורלם שלהם בשעה ששינויים מפליגים עוברים על העולם הערבי השכן.

אם יש אזור או מדינה שבהם "אין אף רגע דל" זה המזרח התיכון בכלל וישראל בפרט. דפדפו בעיתונות הכתובה שעדיין קיימת וראו אלו אירועים מהממים ובלתי צפויים עוברים על האזור שלנו ועל המדינה שלנו. אירוע רודף אירוע, ומה שהיה בחדשות ערב לפני כן  פינה מקומו לחדשה טרייה, מרעישה, בלתי צפויה.

אולם בכל הנוגע לאזור שלנו, החדשות הרועמות שבאות כמעט ברצף הן חלק משקע ברומטרי פוליטי. זאת לא איזו סופה במדבר שחולפת, זאת התפתחות בהתהוותה. אין כמעט מדינה ערבית, למעט ממלכות סעודיה, נסיכויות המפרץ, מרוקו וירדן, שלא עברו (עדיין) מהפכה. בתוניסיה החלה סדרת מהפכות. אלה עברו  ללוב, שם יש ממשל חדש, היו בחירות, והמפתיע הוא שדווקא התנועות החילוניות זכו ברוב יחסי. מצרים עברה מהפכה. לא רק שנערכו בחירות לפרלמנט ולנשיאות, אלא שהנשיא החדש הוא ממפלגת האחים המוסלמים, שהיו האויב מספר אחד של השלטון הקודם. סוריה נמצאת במלחמת אזרחים, בשלבים אחרונים של מהפכה, שבה יופל  שלטון המיעוט העלאווי.

משום כך ממש מפליא שהציבור הישראלי והתקשורת לא שואלים את השאלה: אם הווירוס הערבי מדבק – מתי הוא ייכנס למרחב הפלסטיני.

אין לצפות לשינוי כלשהו בעתיד הנראה לעין בעזה, זאת לא רק בשל השלטון הרודני של החמאס, אלא גם בשל הטיעון שהחמאס נבחר בבחירות חופשיות, וזה נכון. יתר על כן, לזכותו של חבל עזה עומדת העובדה שהוא בפועל לא שטח כבוש, אף שהוא במציאות נמצא במצור. לעומת זאת, בכל שטחי יהודה ושומרון שולטת ישראל שליטה מלאה ותושביה נמצאים תחת כיבוש.

החשש לאינתיפאדה משותף לישראלים ולפלסטינים

בדיווח מירושלים כותבת הריֶיט שֶרווד לעיתון "גארדיין" הבריטי כי לפי סקרים,  70% מכלל הישראלים צופים מרד פלסטיני אם אם לא תחול התקדמות בשיחות השלום ובעקבותיהן הכרזה על הקמת מדינה פלסטינית. לפי אותו סקר -"אינדקס סקר השלום" – יותר מ- 60% הן מכלל הישראלים והן מקרב הערבים חושבים שקרוב לוודאי שבמקרה זה תהיה אינתיפאדה שלישית. מכון ערבי ליחסי ציבור מביא נתונים שלפיהם יותר מ- 70% מקרב הפלסטינים בגדה ובעזה מאמינים שאינתיפאדה תפרוץ אם הקיפאון המדיני יימשך.

לפי התרחיש של הרייט שרווד, אם הקיפאון יימשך, הפלסטינים עשויים להכריז על עצמאות, והעצרת הכללית של האו"ם תאשר זאת.  במקרה כזה ההערכה  בקרב חוגים פוליטיים ברמאללה תהיה שהפלסטינים יילכו בעקבות אחיהם בארצות ערב במטרה לכפות על ישראל ועל הקהילה הבינלאומית את השינוי. כמשקיף שסבור כי הפלסטינים, לאחר סדרת כשלונות, למדו את תולדות מדינת ישראל, אפשר שגם הם יכריזו על מלחמת העצמאות. זאת בעצם תהיה מלחמת אינתיפאדה.

לדעת הכתבת הבריטית, ייתכן שעוד לפני העצרת של האו"ם, לאחר "יום  הנכבה", תהיה פעילות בשטח. לפי דיווחים מוושינגטון השבוע, ארה"ב לוחצת על אבו מאזן שלא להעלות את נושא ההכרה בעצרת האו"ם הקרובה בספטמבר. אולם גם לפני דיווחים אלה, להערכתי, הפלסטינים יחכו עד לבחירות, לא בישראל, אף אם אלה יוקדמו, אלא לבחירות לנשיאות ארה"ב  בנובמבר. זאת תוך הנחה שברק אובמה יהיה הנשיא ולא מיק רומני. אבל גם הרפובליקנים בראשות מיק רומני, חרף כל הצהרותיהם הפרו ישראליות, לא יוכלו להתעלם מן העולם הערבי, בעיקר לאחר המהפך הגדול במדינות ערב.

בידודה של איראן תלוי בין היתר במה שיתרחש בעולם הערבי 

בין אם התרחיש הזה יתממש ובין אם לא, אין ספק  שהקיפאון הנוכחי לא יכול להימשך. אם ההנהגה הלאומית אינה מעלה את הנושא על סדר היום, והיא כקולקטיב לא מספיק חכמה לעשות זאת, הרי שהתקשורת חייבת לעסוק בכך, ולא פחות מאשר בנושא האיראני. זאת משום שבידודה של איראן תלוי בין היתר במה שיתרחש בעולם הערבי, ולא רק בסוריה אלא גם בלבנון ובעצם בכל העולם הערבי. מכאן שהמכנה המשותף למנהיגים הערביים המתונים ולמערב בכלל ולוושינגטון בפרט הוא הורדת הסוגיה הפלסטינית מסדר היום הבינלאומי, וזאת אך ורק על ידי הקמת מדינה פלסטינית, בהסכמתה של ישראל או על אפה ועל חמתה.

אשר לציבור, ראוי להזכיר לו  את האמירה, שגרעינה בהתבטאות הנשיא טדי רוזוולט  –  If you get them by the balls, their heart and mind will follow (אם תתפוס אותם בביצים,  גם הלב וגם השכל יבואו). או לפי הסיפור המפורסם של "הפסיכיאטר והפרד" – אם הפרד יקבל זבנג רציני, אוזנו תהייה כרויה. זאת, אגב, למדנו מן הערבים. גם הם היו זקוקים למקל כדי לשמוע. הם חטפו, והם לא חוזרים על המשגים שלהם. אנחנו עושים זאת במקומם.

זרקור – האתר של צבי גיל | דף הפייסבוק של צבי גיל