סקס, ריקוד והעיר הגדולה

אחרי שהוכיח שהוא רקדן מושלם, שחקן מופלא ("נקודת מפנה") ומאהב שרמנטי ("סקס והעיר הגדולה"), מיכאיל ברישניקוב חושף עכשיו את כשרון הצילום שלו בתערוכה חדשה, שפתח אתמול בתל-אביב: "הרגשתי כמו פיקאסו כשצילמתי את הרקדנית במדריד"

Print Friendly

"אני רואה אנשים רצים, נופלים. זה בעיני סוג של ריקוד". ברישניקוב על רקע יצירותיו בסוזן דלל. צילום: סיגל גליל

הוא לא רק הרקדן המושלם ביותר בעולם, הוא לא רק המאהב השרמנטי של קארי ברדשאוו מ"סקס והעיר הגדולה", הוא לא רק שחקן קולנוע נפלא, שהיה מועמד לאוסקר על משחקו ב"נקודת מפנה", מיכאיל ברישניקוב חושף עכשיו את כשרון הצילום שלו, ומדבר כמו פילוסוף על אמנות פלסטית, על אור, על מהירות, על תנועה, על זמן ועל נצח.

"הרגשתי כמו פיקאסו כשצילמתי את הרקדנית במדריד", כך תיאר אתמול במסיבת עיתונאים במרכז סוזן דלל בתל-אביב את תחושתו לגבי אחד הצילומים הנפלאים שלו המוצגים בתערוכה שפתח במקום. ברישניקוב תיעד במצלמתו במשך שנים תנועה, מחול כוריאוגרפיה של רקדנים, והתוצאה מוצגת בתערוכה "לרקוד בדרך זו".

בתערוכה 31 צילומים יפהפהיים, חלקם נראים כמו ציור אימפרסיוניסטי, אחרים  כמו ציור מופשט, חלקם בצבעוניות עזה, וחלקם מעודנים ומונוכומטיים, יש כאלה אפלוליים, ויש שנראים כמו ציורים פוטוריסטיים.

ברישניקוב מצליח ללכוד את הזיק המיסתורי של האור נופל על הגוף המתנועע, ויוצר קסם. הוא מקפיא בחלל את הקומפוזיציות המשתנות מרגע לרגע כמו פסלים קינטיים של גוף –  ומנציח אותם.

הרקדן הכריזמתי, שדרך הגוף האגדי שלו יוצר את המחול ואת אמנות התנועה, בוחר להיות מהצד השני של הבמה כיוצר מתבונן. הוא מעניק למהירות ולרגע החולף חיי נצח דרך עדשת המצלמה שלו.

התערוכה מתעדת רגעים קסומים ומהפנטים של מחול, אשר הונצחו בעין המצלמה של ברישניקוב, שתיעד יצירות ויוצרים רקדנים וכוריאוגרפים, ביניהם מרס קניגהם, אוהד נהרין הישראלי ועוד. כל העבודות נתרמו על ידי ברישניקוב וההכנסות ממכירת התמונות יועברו לתמיכה ביצורה  צעירה במחול במרכז סוזן דלאל.

המחיר המינימלי לתמונה מתחיל ב- 4,500 דולר פרט לתמונה הגדולה, שמחירה יתחיל ב-6,500 דולר. במהלך ימי התערוכה עד ה-27 באוקטובר, תהיה מכירה פומבית שקטה, כאשר המעוניינים לרכוש את היצירות של גאון המחול, יתחרו ביניהם על הזכות לרכוש את התמונות.

"כשאני מצלם אני מתאהב בריקוד מחדש". ברישניקוב, אתמול, במסיבת עיתונאים בת"א. צילום: ענבל כהן-חמו

 על רקע הדימויים המוגדלים של הצילומים, שנעו ברצף על המסך, ברישניקוב מספר בקול מוזיקלי מתנגן, שנדמה רוקד באולם, על הרומן שלו עם אמנות האור, ואיך הוא משלב את הצילום עם עולם הריקוד שממנו הוא בא.

ברישניקוב מתבל את דבריו בהומור ובחיוך כובש. הוא מתגלה כבעל נוכחות מוארת, כשהוא נשאל על הריקוד. משהו מן הפילוסוף מתגלה טיפין טיפין, כשהוא נשאל מהו ההסבר לתופעת הריקוד. לדבריו, הריקוד הוא מסוג הדברים הכי בראשיתיים. התנועה זהו יסוד מאוד פרימיטיבי. "למה אנשים רוצים לרקוד? כבר בעולם העתיק ביותר, בזמנים הפרמיטביים  במצריי, במסופטמיה ובתרבות המאיה, היתה לריקוד משמעות ריטואלית. מאז ומתמיד אנשים זזו. היו בתנועה. בכל מיני הקשרים. לפעמים אירוטי, או טראגי, שמח או עצוב".

ברישניקוב מספר על הדברים שהוא אוהב. לבוש בחולצה לבנה, זיפים על הלחיים, הוא מספר לקהל  את סיפור הצילום שלו, את אהבתו לריקוד. את סוד התנועה. יש משפטים שמלווים בתנועה קלילה וגמישה של רקדן, או בהעוויות פנים של שחקן. אי אפשר להתעלם  מחינניות הגוף, ומן היציבה המושלמת, של הגבר החלומי הזה היושב על כסא פלסטיק שחור ופשוט על הבמה.

"למה אני אוהב את התנועה? ואת הריקוד? – אני מלא אהבה לכוראוגרפיה ולמצויינות שאני מחוייב לה. אני רואה אנשים רצים, נופלים. זה בעיני סוג של ריקוד. יש בריקוד איזה סוג של רגע בין חוסר שלמות אנושי שמבדיל את האחד מן היתר. משהו רוחני, איזה משהו לא רגיל. אתה לא מבין מדוע. ואני ניסיתי לתפוס, ללכוד בעבודתי את הרגע הלא מובן הזה".

על הקושי המיוחד לצלם מחול הוא מספר: "בריקוד  כל הזמן האור משתנה. כל הזמן התנועה משתנה. ואתה צריך להיות מהיר מאוד. אתה צריך לפתח טכניקות לתפוס את הרגע הבא. במהירות. לפעמים אני לוקח איתי שלוש מצלמות ומצלם איתן בו זמנית, יחד. כל הזמן אני דרוך ונמצא בתחרות עם הזמן ועם המהירות. ואני לוחץ כל הזמן ומתקתק על הלחצן של המצלמה. ומנסה לתפוס את התנועה הבאה. את הרגע הבא". 

אחרי המפגש עם ברישניקוב אני יוצאת אל שכונת נווה צדק עם ניחוח קליל של התאהבות. אני מזמזמת לי את השיר של יהודה פוליקר: הו רומיאו זו היתה פנטזיה נהדרת…. אביר חלומותי שבא מאגדה אחרת …  מיכאיל ברישניקוב בגודל טבעי, מקסים ומרשים הרבה יותר מן הסרטים. אוהב את ישראל, מוקסם מירושלים וחולם להגיע לים המלח למקום הכי יפה והכי נמוך בעולם.

Print Friendly

על אודות סיגל גליל

סיגל גליל היא חוקרת פילוסופיה, אמנות ותרבות, מומחית לואן גוך ולברוך שפינוזה, תרבות יפן, והציירים האימפרסיוניסטים. בין מסעותיה בזמן וברוח בדגש אמנות ופילוסופיה, היא חיפשה את ואן גוך ביפן, יזמה והדריכה טיול שורשים בהולנד בעקבותיו, וביקרה והדריכה במוזאונים הגדולים והחשובים בהולנד בתערוכות הקשורות בו. גליל, היא יוצרת רב-תחומית, שמצלמת וכותבת על ספרות ועל מחול, על אדריכלות ותיירות. היא חובבת טיולים נלהבת. היא לימדה כמעט בכל האוניברסיטאות בארץ תקשורת, אמנות ותרבות יפן. בהרצאותיה, במאמרים ובתוכניות הרדיו הדוקומנטריות שלה היא מנסה לחשוף חוטים סמויים המחברים בין אמנות, תרבות, תקשורת, פילוסופיה וחוויות הקיום האנושי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה אמנות, ד, מחול, תרבות, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.