יהונתן גפן יוצא לטיפול זוגי עם המדינה, בסדרה סמי תיעודית – "אומרים שהיה פה" ממבט עיניו המכוסות במשקפיים כהים למחצה. גפן, יליד 1947 קיבל מדינה ליום הולדת שנה, וכעת הוא מנסה לפענח אם זה היה טוב או רע. לדבריו, יש מקום לשיפור ויש מקום לשימור (כלומר "היכן לא טעינו"), וזה מיד אחרי שניזכר מה היה לנו. "ניסינו לשנות את העולם, אבל הוא לא רצה", אומר גפן בפרק הראשון.

הסדרה, שהיתה אמורה לעלות לאוויר ביום שישי, 13 ביוני, נדחתה בשל פרסום הידיעות הראשונות באותו ערב על חטיפת שלושת הנערים, והיא תוקרן מיום שישי, 20 ביוני, בחינוכית 2 בשעה 18.00. הסדרה מעניקה פרק לכל שנה. עד כה צולמו 20 פרקים העוסקים בשנים שבין 1960 ועד 1980, ובימים אלה מצולמים פרקי ההמשך.

בכל פרק מתאר גפן בקצרה  את "ההיסטוריה הפרטית" שלו ומשם מתאר בהרחבה את ההיסטורה של המדינה הצעירה בהתהוותה. איתו מתארחים ומנתחים או מספרים גם אורי אבנרי, אתגר קרת, ירון לונדון , מוטי קירשנבאום, רזי ברקאי, נעמי פולני, יהורם גאון, שמעון ישראלי, ישראל גוריון ועוד מוזמנים מגוונים לאורך הפרקים השונים.

 ביום העצמאות האחרון זכינו לטעימה מהסדרה, ומהערב יוצאת הסדרה להקרנה של פרק אחד בשבוע (עם שידורים חוזרים, כמובן). 18 דקות שבועיות של נוסטלגיה הנוגעות בתרבות, בפוליטיקה, בפרסומות ובכלל. גפן יזכיר לנו אירועים קטנים וגדולים, אנשים משפיעים, אייקונים תרבותיים, ומצבים חברתיים כאלה ואחרים, שחלקם מלווים אותנו מאז ועד היום וחלקם נשכחו כמעט לחלוטין. צפיתי בהנאה בפרקים הראשונים,  ובגלל שבהיסטוריה עסקינן, אין סכנת ספוילר בסקירת ארבעת הפרקים הבאים:

1960 – פרשת לבון מתפוצצת, מוקם כור אטומי, פול ניומן מצטלם בישראל

בתרבות – הרנסאנס המוזיקלי הבלתי נשכח מאז ועד היום (כל ילד היום יודע מה זה "שירי שנות ה-60"). פסטיבל הזמר הראשון עם השיר הזוכה "ערב בא", שמעון ישראלי שר ומופיע עם "סתם יום של חול", מושפע מהתרבות הפריזאית ומוכיח לגפן הצעיר שיש יותר מלהקות צבאיות או מקהלת הצבא האדום. אפשר לדבר על בחורות ועל אהבה, ולא רק על קיום המולדת. בפוליטיקה – נחשפת "פרשת לבון" שהתחוללה שנים רבות קודם לכן, והיא תלווה אותנו עוד שנים רבות אחר כך. ובנחל שורק מוקם כור אטומי לצרכי שלום "כור אטומי מאמי" כפי שגפן מתאר.

כל הישראלים שואלים "איפה יוסל'ה" (שנחטף על ידי סבו החרדי) ונהנים מאבק הכוכבים ההוליוודי של פול ניומן האגדי, שמשחק בקולנוע את תפקיד משה דיין האגדי לא פחות, אז באותם ימים. בהוליווד, אגב, הוחלט שניומן לא יהיה עם הרטייה המפורסמת של דיין, אלא יופיע עם שתי עיניים.

1961 – בן גוריון מתפטר, התרנגולים מקרקרים, נפתח משפט אייכמן

בפרסומות נשים נשלחות למטבח והגברים נשלחים לחזית. בפוליטיקה ובצבא – בזמן ששר החוץ אבא אבן חונך מגרש גולף ראשון בקיסריה, ראש הממשלה בן גוריון מתפטר ואחר כך חוזר תוך כיבוש החלל עם "שביט 2". היה שביט 1? אף אחד לא יודע. זה סוד צבאי.

ובתרבות – מתחילה מהפכה שקטה בלול ה"תרנגולים" של נעמי פולני. להקת הבנים, שמעלה שירים ומערכונים עם מיטב יוצאי הלהקות הצבאיות. אליפלט, החייל התמים של "התרנגולים", לא היה שורד היום את המחסומים במעברים הצבאיים.

החברה הישראלית כולה נעמדת מול הנאשם מספר אחד – אייכמן, ובאה איתו חשבון על השואה. משפט אייכמן הוא מדורת השבט של שנת 1961 (וגם 1962), ויחד עם עו"ד גדעון האוזנר, עומדים עוד 6 מיליון קטגורים. האם אנו עושים זילות של השואה, שואל גפן בעזרת אתגר קרת ושמעון ישראלי, והתשובה – לשיפוטכם.

1963 – רבין מתמנה לרמטכ"ל, נסים אלוני מככב בתיאטרון, שלישיית גשר הירקון פורצת

 בארה"ב הנשיא קנדי נרצח וכל העולם מתאבל. בישראל מומלכים זלמן שזר כנשיא המדינה ולוי אשכול כראש הממשלה. המלכה האמיתית מתגלה בתיאטרון עונות – המחזה של נסים אלוני "נסיכה אמריקאית" עולה על הבמה ומדבר ללא כחל ושרק על מדינתנו הקטנה. יענק'לה רוטבליט ומיקי גורביץ' מדברים עם גפן על המחזה הקסום, שהושפע מספרו של אלבר קאמי "האדם המורד" ועל השימוש שעשה בהצגה כפראפראזה על אלת השאול, ועל העולם האנרכיסטי.

יצחק רבין מתמנה לרמטכ"ל. איש פלמ"ח, ג'נטלמן, לוחם נועז ורודף שלום. רזי ברקאי סוקר באוזני גפן את המהפך של רבין והמעבר מהצבא לאזרחות, על יושרתו הפנימית, שלא אופיינית לא לגנרלים ולא לפוליטיקאים. ההילה שנוספה לו עם הניצחון במלחמת ששת הימים 4 שנים מאוחר יותר רק הוסיפה לו הילה של אנושיות והצלחה. הקרב הגדול על ירושלים התחיל עם מלחמת החרדים של שמירת השבת, ואותו קרב נמשך עד עצם היום הזה.

גם עולם המוזיקה עושה צעדי קידמה בשנה זו. שיר הרוק העברי הראשון "או ילדונת" מוקלט על ידי צל יונגרייז. "שלישיית גשר הירקון" מאחדת בהרמוניה מקסימה את אריק איינשטיין, יהורם גאון ובני אמדורסקי. בהמשך, הם נעזרים בנעמי שמר להעשיר את הרפרטואר. כאשר יהורם גאון נוסע לארה"ב ללמוד משחק, ישראל גוריון מחליף אותו על הגשר. 

 1964 – הגששים וסאלח שבתי IN, החיפושיות OUT

יהונתן גפן שוהה עם הוריו באפריקה, אך מגלה שהם מנסים לשקם את נישואיהם ובוחר להשאירם שם ולשוב לבדו לנהלל. שתי תופעות "נולדות" בשנה זו: אש"ף – ארגון שנוסד בחתימת ידו של שליט מצרים נאצר כדי להשקיט את הצרה הפלסטינית כך שלא תטריד את המצרים.

ולהבדיל – שלישיית הגשש החיוור, שנולדה מתוך התרנגולים, בעזרתם של המחזאי והבמאי נסים אלוני ושל הבמאי והקומיקאי שייקה אופיר. עד מהרה הפכו הגששים להיות "הישראלים" האמיתיים, הטבריינים, הירושלמים, הספרדים והאשכנזים. הם הכניסו שפה חדשה ותרבות חדשה, ותפסו תאוצה שלא נעצרה במשך עשרות שנים. איך קירשנבאום אומר ? "הגששים תפסו את הישראליות בביצים".

התרבות בארץ משגשגת להפליא – האשכנזים קיבלו בתיאטרון את "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" עם אילי גורליצקי ויונה עטרי, והספרדים קיבלו בקולנוע את "סאלח שבתי" של אפרים קישון. סאלח, בגילומו של חיים טופול, היה הגיבור העממי, בן עדות המזרח שנתפס כ"נחות" על ידי הממשל או החברה האשכנזית, אך בפועל הוא למעשה יותר חכם מהם ומנצל את עמדתו הנחותה להשיג קצת טוב למשפחתו. כמו בסרט, גם במציאות, הספרדים והאשכנזים מתערבבים ביניהם.

כאן צריך לשים סוגריים – גפן טוען כי בסרט מככבת "משפחה מרוקאית" אבל בפועל אפרים קישון נמנע משיוך עדתי ספציפי לדמות הקולנועית והוא בכוונה נמנע מדימוי מרוקאי או עירקי או אחר. קישון אכן הושפע ממשפחה מרוקאית, שהגיעה להתגורר במעברה בעתלית, בצריף הסמוך לזה של משפחתו, אך הושפע גם מבני עדות אחרות, שחיו באותה מעברה בצפיפות אינטימית שלא ניתנת להפרדה. הסרט "סלאח שבתי" מוקרן בהקרנה חגיגית במעמד נשיא המדינה זלמן שז"ר וראשי המדינה, וזוכה לצפיית שיא שמפתיעה אפילו את צ'רלי ביטון (הפנתר השחור). האם יחסי אשכנזים-מזרחיים אכן נמצאים באוטופיה?

בשנה הזו המדינה רוחשת אירועים היסטוריים וחברתיים רבים נוספים: בקטנה – לוי אשכול, ראש הממשלה, נישא בטקס פרטי וצנוע עם מרים, ספרנית בכנסת, שצעירה ממנו ב-32 שנים. ובגדול – לארץ מגיעים בזה אחר זה האפיפיור ירום הודו, סופיה לורן הכוכבת הזוהרת וגם עצמות ז'בוטינסקי עושות עלייה אידיאולוגית. ומי לא בא – החיפושיות. זאת על פי החלטת "הועדה הממשלתית להבאת מופעי תרבות" הדואגת לשמירת תמימותם של בני הנוער הציוני.

הסדרה ממשיכה, וכל שנה מקבלת את 15 דקות התהילה שלה – הטלפון הציבורי הראשון, המחשב הראשון, ומלחמת השבת הראשונה. נוסטלגיה במיטבה, גם אם אתם (אולי) זוכרים אותה קצת אחרת.