מי לא מכיר את הסיפור הזה על העקרב והצפרדע? מעשה בעקרב אחד שרצה לעבור מגדה אחת  של הנחל לגדה השניה. חיפש העקרב וחיפש ומצא את הצפרדע.

"צפרדע, צפרדע", אמר העקרב בחלקת לשון, "עשי לי טובה והעבירי אותי לגדה השנייה של הנהר".

"מה פתאום? השתגעת?"  קירקרה הצפרדע. "הרי אם תשב על גבי – לא תוכל לעמוד בפני הפיתוי לעקוץ אותי. צ'אנס כזה אני לא לוקחת על עצמי".

"הכיצד תעלי דבר כזה על דל שפתייך?", השיב העקרב בחלקת לשונו, "הרי אם את תטבעי, אטבע גם אני. אין צ'אנס בחיים, שאעקוץ אותך".

הצפרדע – יצור תמים שכמוה – קרקרה בשמחה והזמינה את העקרב לטפס על גבה. שמחה וטובת לב יצאה הצפרדע לדרכה עם הטרמפיסט על גבה, אך אבוי: מעט לפני שהגיעו לגדה השניה חשה  הצפרדע צריבה חדה וכואבת בגבה ומיד שיתק הרעל את כל גופה. בנשימתה האחרונה עוד הספיקה לשאול את העקרב, "למה עקצתני? עכשיו שנינו נטבע ונמות". "אני יודע", השיב העקרב. "אבל אני לא יכול אחרת. זה הטבע שלי. לעקוץ".

אז שיהיה ברור: נשיא ארה"ב, ברק אובמה, אינו צפרדע. רחוק מזה. אבל העקיצה של נתניהו בגבו, כאשר החליט לבנות דווקא בתוך שטח E1 – מזכירה במידה רבה את התנהגותו של העקרב. בניו יורק טיימס פורסם אתמול כי הנשיא אובמה הוכה בתדהמה לשמוע על החלטתו של נתניהו וכי שמע על כך שעות ספורות טרם ההודעה לכלי התקשורת. על פי הפרסום הזה אובמה נדהם לא רק מעצם ההחלטה על הבנייה אלא גם מהאזור שבו אושרה הבנייה – שחלקו עובר ברצף הטריטוריאלי האפשרי במדינה הפלסטינית העתידית. אין סיבה לפקפק באמיתותם של הדברים שפורסמו בניו יורק טיימס. אין גם סיבה שלא להאמין לרם עמנואל, ראש העיר שיקאגו ולשעבר ראש הסגל של אובמה, שאמר כי הנשיא אובמה לא מוכן יותר לקבל יחס מזלזל מצד ראש ממשלת ישראל. "לא יעלה על הדעת שראש הממשלה ינהג כפי שנתניהו נוהג", הדגיש עמנואל עפ"י הדיווחים.

אם לשפוט עפ"י התנהגותו בזירה הבינלאומית, בנימין נתניהו הוא כפוי טובה ואופורטוניסט סדרתי, ברמה הבוטה ביותר. בבחירות בארה"ב הוא תמך בגלוי ביריבו של אובמה, בהתמודדות על הנשיאות בארה"ב. אחר כך, משנבחר אובמה לנשיא, נחפז נתניהו עוד באותו בוקר לשגריר ארה"ב בישראל, כשנופת צופים בפיו, כדי להישבע אמונים לנשיא הנבחר. לא חלפו אלא כמה שעות ונתניהו גם התקשר לנשיא אובמה בוושינגטון, כדי לקלס ולשבח אותו – כאילו מעולם לא תמך ביריבו המושבע בבחירות.

ואז בא מבצע "עמוד ענן". הנשיא אובמה, עמד כצוק איתן לצידה של ישראל ולא חסך שום מאמץ, כדי להפגין את תמיכתו בזכות ההגנה העצמית של מדינת ישראל. גם צרפת ובריטניה תמכו. אך תמו הדי היירוט של הקטיושות והגראדים, בידי "כיפות הברזל" שמומנו בהחלטת הנשיא אובמה ע"י ארה"ב – והתרגשה עלינו עצרת האו"ם. גם כאן המשיכה ארצות הברית לעמוד לצידנו, כמעט בבדידות מזהרת, שעה שרוב העולם הפנה לנו את גבו. אבל נתניהו – ממש כמו אותו עקרב – הפתיע את ידידתנו ובת בריתנו ועקץ אותה במקום הכי רגיש: בהחלטה על בנייה בשטחי E1, שעליה מתכננת ישראל לבנות את שכונת "מבשרת אדומים".

כדי להבין עד כמה רגיש עניין E1 מבחינתה של ארה"ב, צריך לדעת שאפילו הממשל הידידותי ביותר, מבחינתה של ישראל – ממשלו של הנשיא ג'ורג' בוש הבן – התנגד באופן מוחלט לבנייה באזור הרגיש הזה. הממשלים האמריקאיים – כולם ללא יוצא דופן – עמדו על רגליהם האחוריות כל אימת שמישהו רק הגה את הרעיון על דל שפתיו. הסיבה להתנגדותה הנחרצת של ארה"ב נעוצה בעובדה שבניה באזור המכונה "E1", המחבר בין חלקה המזרחי של ירושלים למעלה אדומים, ינתק את צפון הגדה המערבית מדרומה, ויכשיל כל אפשרות להקמתה של מדינה פלסטינית עתידית עם רצף טריטוריאלי.

מפעם לפעם ישראל "עשתה קולות" של "כאילו". בפעם האחרונה זה היה בספטמבר 2009, כאשר התקיים טקס הנחת אבן הפינה לשכונת "מבשרת אדומים" בנוכחות ראש עיריית מעלה אדומים בני כשריאל ובמעמד השרים עוזי לנדאו ודניאל הרשקוביץ. העבודות באזור החלו כבר בשנת 2004 ביוזמת משרד השיכון, אך בשל לחץ בינלאומי נפסקה הבניה בשטח. בסופו של דבר הסתפקה ישראל בבניית מטה המחוז הדרומי של המשטרה על ראש ההר.

העצוב בכל הפארסה המדינית הזאת, שבסופו של דבר גם נאכל את ראשו המצחין של הדג וגם נגורש מהעיר. אין שום סיכוי שידה של "הצפרדע" במשל הזה, תצא על התחתונה. את המחיר נשלם אנחנו בשל התנהגותו ה"עקרבית" של ראש ממשלתנו.

התרחיש הראשון הוא שממשלת ביברמן תמשיך לבודד את מדינת ישראל מבחינה מדינית, תמשיך ליזום מפגני ראווה שירחיקו ממנה את ידידיה – עד שלבסוף זה יימאס גם גם איי מיקרונזיה. התרחיש השני הוא שלמרות הפירוטכניקה המדינית, שאותה יוצרת הממשלה הזאת, היא תיאלץ לבסוף, לסגת מהחלטותיה, בקול ענות חלושה – והגבעה של E1 תישאר בשיממונה, עם מטה משטרת מחוז ש"י, בבדידותו המזהרת.

[related-posts]