אתמול (ראשון) היה אמור להיות היום שאמריקה מוכיחה לעצמה שהיא מסוגלת להתגבר על חילוקי דעות, למצוא את עמק השווה ולהתחמק שוב בדקה התשעים-ותשע מאסון כלכלי. פוליטיקאים התעוררו בבוקר, כל אחד על צידו שלו, מלאי מרץ ותקווה. כמעט והיה אפשר לשמוע פסקול פטריוטי מתנגן מעל גבעת הקפיטול. הם הדליקו טלוויזיה, כי זה מה שאמריקנים עושים ביום ראשון בבוקר, וזה הרס להם את המצב רוח. לפחות לחצי מהם.

הנשיא אובמה הופיע אתמול בבוקר בתכנית 'פגוש את העיתונות'. זוהי רק הופעתו השנייה של אובמה בתכנית הסופר נצפית הזו, הפעם הקודמת הייתה כשהוא היה צריך לגייס תמיכה לרפורמת הבריאות שלו – ObamaCare.

הנשיא פתח את יום הדיונים הקריטי במילים קשות: הוא הטיל את מלוא האשמה על פיאסקו המצוק הפיסקאלי על הרפובליקנים. הוא טען שכבר מיום אחרי הבחירות הוא מנסה לדבר עם רפובליקנים על הנושא, שהוא העביר כבר מספר הצעות נדיבות שלא קבלו שום התייחסות רצינית. הוא אפילו הטיל אשמה אישית על שני האישים המרכזיים שמנהלים את הדיונים מהצד הרפובליקני: "זה היה מאוד קשה ליו"ר, ביינר, ולמנהיג המיעוט, מקונול, לקבל את העובדה שמיסים יעלו לאמריקנים העשירים ביותר כחלק מההסדר".

ככה התחיל היום, והמשיך ברכבת בלתי פוסקת של רפובליקנים ברשת החדשות של פוקס משחקים אותה נעלבים, ושואלים בעיניים עגולות: "מה? איזה הצעות? לא ראינו כלום מהנשיא"… אובמה ניסה לרכוב על הסנטימנט הציבורי שאכן מטיל את האשמה על הרפובליקנים, אבל נראה שהלך רחוק מדי. גם בדיוק באותו הרגע בו שודר הראיון, הסנאטור מקונול היה במהלך דיונים קדחתניים מול מנהיג הרוב בסנאט, הארי ריד הדמוקרטי, בניסיון לגשר על הפערים, מה שהתקבל ככפיות טובה מסוימת מצד הנשיא העולב בסנאטור אשר מוביל את המאמץ הרפובליקני לפשרה.

הראיון הוקלט למעשה מראש ביום שבת, ומוכיח שעשרים-וארבע שעות בוושינגטון זה הרבה זמן. אובמה לא צפה את הלך הרוחות המפויס של יום ראשון בבוקר וההתקפה שלו, אם לשאול ביטוי מעולם הנשק הכה חביב על הרפובליקנים: Backfired.

שעות הבוקר המאוחרות והצהריים המוקדמות הרפובליקנים בילו בלהעניש את אובמה. מצד אחד, הסנאטור הרפובליקני המשפיע מדרום קרוליינה, לינדזי גראהם, אמר במבטא מתגלגל בפוקס-ניוז: "אני אצביע בעד, למרות שזה לא מוצא חן בעיני, בגלל שהמדינה שלנו במשבר". זה היה הנרטיב הרפובליקני שאומר לציבור, הנה, אנחנו אתכם, נעשה הכול בשביל שלא יעלו לכם המיסים. מהצד האחר, היה את צוות המשא ומתן הרפובליקני שהתחיל לירות לכל הכיוונים.

פתאום עלתה הדרישה שכל הסכם יכלול דרך חדשה לחשב אינפלציה, שתוצאתה תהיה קצבאות נמוכות יותר דרך תוכניות ממשלתיות כמו ביטוח לאומי. פעם ראשונה שהצד הדמוקרטי שמע על כך. פתאום התחיל דיבור על קיצוץ בתקציב הביטחון. פתאום התחיל דיון צפוף על מיסי ירושה. פתאום כל הרפובליקנים המתראיינים התחילו להאשים את הדמוקרטים שהם בזבזנים, פזרנים חסרי תקנה, שכל רצונם הוא לקחת עוד כסף מהאזרחים על ידי העלאת מיסים כך שלממשלה יהיה יותר כסף להוציא. פתאום עלה לדיון תקרת החוב הלאומי, ה'מצוק' של שנה שעברה.
. 

ואז בשעת אחה"צ מאוחרת, זה נגמר

הדיונים הופסקו, כי היה ברור לכולם שזה כבר לא יקרה. לינדזי גראהם, שבמהלך היום לקח על עצמו את תפקיד האופטימיסט, שחרר בטוויטר את הציוץ: "אני חושב שאנחנו הולכים ליפול מהמצוק". סנאטור ריצ'ארד ג'יי דרבין, הדמוקרט השני-במעלה אמר למצלמות הטלוויזיה: "זה נראה נורא."

היום (שני), הצעת החקיקה של אובמה – Plan C, אמורה להגיע להצבעה בבית הנבחרים. זוהי הצעה מצומצמת שרק דואגת לא להעלות מיסים למעמד הביניים, להמשיך תשלומי אבטלה למחפשי עבודה ולדחות את כל הדיונים המשמעותיים על קיצוצים בתקציב על מנת להקטין את החוב הלאומי, למועד מאוחר ביותר. הנשיא חושב שהצעתו תעבור, אך נראה שהוא היחיד שחושב כך. המשך יבוא.