אומנות ניפוח סוכר היא אומנות עתיקה וייחודית, שפותחה לפני שנים רבות בהשראת אמני ניפוח הזכוכית מהאי מוראנו שבוונציה. תחילה נוצרה עבור חצרות האצולה באירופה, במטרה ליצור קישוטי מזון עמידים ומרהיבים, אולם במשך שנים ארוכות, האומנות הזו כמעט ונשכחה מן העולם.

בשנים האחרונות היא זוכה לעדנה מחודשת וחוזרת לקדמת הבמה של תחום הקונדיטוריה בעולם. גם בישראל, אומנות ניפוח הסוכר תופסת תאוצה גדולה, בזכותה של האומנית ליאורה קוטנר מכפר חב"ד, אשר חזרה מהשתלמויות ממושכות בצרפת אצל גדולי האומנים בעולם. כיום ליאורה מעבירה את הידע הרב שצברה במגוון רחב של קורסים בישראל.

מערכת מגפון ביקשה מליאורה לשתף אותנו מעט על התהליך הקסום: "הכול מתחיל בהכנת סוכריות כחומר גלם לפיסול. הסוכריות קשות, כדוגמת סוכריית התרנגול הזכורה לנו מהילדות. ניתן להכין את הסוכריות מסוכר רגיל שהוא זמין וזול, או ב"איזומלט" – שהינו תחליף סוכר דיאטטי בעל יתרונות רבים. הוא פחות רגיש ללחות, נותר שקוף לגמרי כזכוכית, גם כאשר מביאים אותו בשלבי ההכנה לטמפרטורה גבוהה של  °170 ואף יותר. מתיקותו עדינה ותוספת של טעמים מורגשת בו היטב. הוא אינו דביק, ואינו מושך נמלים וניתן ליצור בו בכל גוון אפשרי".

ליאורה ממשיכה ומספרת, כי "לאחר תהליך הבישול, כאשר הסוכר מתקרר ומוצק דיו, הוא עובר לעיבוד ולעיצוב בחום מבוקר תחת מנורת חימום. עבודת הפיסול מתבססת על תזמון בין חימום הסוכר, הפיכתו לגמיש ופיסול הצורה הרצויה. המרקם האידיאלי לעבודה הוא חמים ואלסטי".

העיצוב בסוכר נעשה בשתי טכניקות עיקריות:

משיכת סוכר – מתיחה של הסוכר ויצירת הפיסול, סיבי הסוכר נמתחים ויוצרים "קריסטליזציה" –  ברק מיוחד המעניק מראה מטאלי ובוהק.

טכניקת ניפוח הסוכר – החדרת אוויר בעזרת משאבה ידנית לתוך גוש סוכר חמים ואלסטי ליצירת צורה חלולה ומעוצבת.

כיום, אין גבול ליצירה, וניתן לפסל בסוכר כיד הדמיון הטובה: החל מקישוטים מיניאטורים לעוגות ועד למוצגי ראווה מרהיבים. רק שלא נשכח שזה רק נראה כמו זכוכית מרהיבה, אבל זו סוכריה טעימה ואכילה…