מאמרים שפורסמו בשבוע האחרון בארץ ובעולם העלו ספקות ביחס למספר הרקטות שיירטה כיפת ברזל במהלך מבצע "עמוד ענן". ראובן פדהצור עסק בנושא במאמרו ב"הארץ". המקור למאמרים אלה הוא מחקר של מומחה ידוע ב-MIT, פרופ' תיאודור פוסטול, יחד עם חוקר ישראלי, ד"ר מרדכי שפר, ועוד מהנדס עלום שם מחברת רייתאון.

פיצוצים כדוריים

טענות המחברים, על פניהן, חריפות. כיפת ברזל, לדבריהם, לא הצליחה ליירט אלא חמישה אחוזים מכלל הרקטות שנורו לעבר ישראל במהלך מבצע "עמוד ענן" בנובמבר 2012. הטענה המרכזית של המחברים היא כי "כיפת ברזל" אינה מצליחה לפגוע בראש הקרבי של רקטת האויב ו"למחוק אותה מעל פני השמים". הם מגיעים למסקנה זו בעיקר מניתוח קטעי וידאו של יירוטים שצולמו במהלך המבצע. לדעתם, רוב הפיצוצים נראים כדוריים, כאלה שמעידים על פיצוץ ראש המיירט אך לא על פיצוץ משני של ראש הרקטה, שלדעתם, אילו היה מתרחש, היה צריך לראות בו שני פיצוצים, או לפחות הבזק פיצוץ שאינו סימטרי. הם גם מזהים פיצוץ של "כיפת ברזל" זמן קצר לאחר שזו מבצעת תמרון חד. לדעתם זה נתיב מתוכנת מראש, ולא רדיפה אחרי מטרה.

כתנא דמסייע מוצאים המחברים את דיווחי מס רכוש, שמעיד על 3200 תביעות בגין נזקים שנגרמו על ידי הרקטות, ואת דו"ח המחוז הדרומי של משטרת ישראל המדווח על 109 נפילות בשטחים בנויים – מספר כפול כמעט ממה שנמסר על ידי צה"ל. (58 נפילות בשטחים בנויים).

טענות תמוהות

טענות אלה של המחברים נראות תמוהות, בלשון המעטה. נקודת המפתח בטענותיהם, היא שכיפת ברזל אינה מצליחה לגרום לראש הנפץ של הרקטה להתפוצץ. זו טענה מוכרת, הזכורה מימי מלחמת המפרץ הראשונה, כשהופנתה כנגד ביצועי טילי הפטריוט. טילים אלה אכן לא הצליחו לפגוע בראש טילי הסקאד שכן טיל ה”פטריוט" תוכנן ליירט ולהפיל מטוסים, לא טילים. נראה, כי ביקורת זו על "כיפת ברזל" מעתיקה טענות שהופנו כנגד מערכות הגנת הטילים האמריקניות (פטריוט) ומדביקה אותן למערכת "כיפת ברזל" תוך התעלמות מן ההבדלים הברורים בין מערכות ההגנה השונות.

אלא שרקטת "גראד" אינה סקאד, ועל אחת כמה וכמה שאינה טיל בליסטי בין יבשתי. ראש הנפץ שלה אינו ראש של טיל במשקל טונה. ניתן אמנם לדמיין מה קורה לצינור באורך מטרים ספורים עם ראש במשקל של כ-20 ק"ג, כשמתפוצץ על ידו ה"טמיר" של "כיפת ברזל" להבדיל מפרופ' פוסטול, הטוען שהוא יודע בדיוק מה קורה. העובדה היא שמערכת הביטחון לא פרסמה את העובדות לאשורן וסיבותיה עימה.

צילומי וידיאו אזרחיים

המבקרים ביססו את ממצאיהם על ניתוח עשרות קטעי וידאו שצילמו אזרחים במכשירי הסלולר שלהם, והעלו ליו-טיוב. בדרך כלל לא ניתן לדעת היכן הם צולמו ולאיזה כיוון הופנתה המצלמה. יתכן שעשרות קטעים שהועלו לרשת מציגים יירוט בודד, אולם צולמו על ידי אנשים שונים מכיוונים שונים. קשה מאוד לבצע ניתוחים מדויקים על קטעים מצולמים אלה ובדרך כלל קשה גם ללמוד מן הצילום על גיאומטריית המעוף של הטיל. כותבי המאמר שהוזכר למעלה חיפשו בסרטי הווידיאו פיצוצים כפולים ולא מצאו. אין זה פלא, שכן פיצוצים כאלה הם סמוכים מאוד, גם במרחק, וגם בזמן – פחות מאלפית שנייה. אין סיכוי שמצלמה של מכשיר סלולר תוכל להבחין בין פיצוץ כפול לפיצוץ יחיד.
זאת ועוד, לא כל נפילות הרקטות בשטחים בנויים בישראל היו כשלון של "כיפת ברזל", שהרי לא כל הערים בישראל היו מוגנות, מלכתחילה, על ידי "כיפת ברזל". נפילה של רקטה על מטרה לא מוגנת, כואבת ככל שתהיה, איננה כשלון של "כיפת ברזל".

באשר לדיווחי המשטרה – על 109 נפילות בשטחים בנויים – המבקרים רואים בכך הוכחה ל"שקר" של מערכת הביטחון שדיווחה על 58 נפילות בלבד בשטחים בנויים. גם טענתם זו בעייתית, שכן משטרת ישראל מדווחת על פניות אזרחים. אזרחים ידווחו גם על נפילות שברים, חלקי רקטות ונפלים. אין ידיעה ברורה כמה מ-109 הדיווחים הם על רקטה ממש. ואפילו כך – 109 נפילות בשטחים בנויים מתוך כ-1500 שיגורים זה הישג לא רע כשלעצמו.

הכפשה לשמה

עוד פחות מכך אפשר להתבסס על דיווחי מס רכוש. ברור שחלק מן התביעות הן כבדות משקל. נשאלת השאלה: כמה תביעות מייצרת רקטה פוגעת אחת? בוודאי לא תביעה אחת בלבד. רקטה שנחתה באזור מיושב עשויה לזעזע יסודות ולגרום נזק למבנים סמוכים, ובכל מבנה כזה עשויות להימצא כמה דירות שנפגעו (גם מי שחלונו נשבר במרחק 50 מטר ממקום הפגיעה עשוי להגיש תביעה). כמה מ-3,200 התביעות הן קלות משקל – ספק אם מבקרי המערכת יודעים זאת.
לסיכום – על סמך ניתוח מפוקפק ששים המבקרים לשפוך אש וגופרית על מערכת "כיפת ברזל" ועל כלל לקחי מבצע "עמוד ענן". העלאת ביקורת על מערכת הביטחון, מערכות הנשק שלה או האסטרטגיה שלה, היא מעשה לגיטימי ורצוי, אך עליה להתבסס על נתונים בדוקים. נדמה שקיים פער גדול בין ביקורת עניינית ולגיטימית לבין קביעתם הנחרצת של כותבי המאמר על "כיפת ברזל", שדיווחי המערכת הם שקריים, ולא זאת אלא שהם “שקרים אופייניים”. זו הכפשה לשמה. טענותיהם אינן מבוססות, אינן סבירות ואינן הגיוניות.

יפתח שפיר, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, עומד בראש פרויקט 'המאזן הצבאי במזרח התיכון'. במשך יותר מעשר שנים הוא משמש כעורך משותף של הדו"ח השנתי Middle East Military Balance,, שבו הוא אחראי על החלק הכמותי של המאזן הצבאי המופיע באתר האינטרנט של המכון. מר שפיר מתמחה, בין היתר, בסוגיות של טכנולוגיה צבאית מודרנית, כולל טילים בליסטיים וטכנולוגיית חלל במזרח התיכון. ב-1993 הצטרף מר שפיר למרכז יפה כחוקר בפרויקט על ביטחון ופיקוח על אמצעי לחימה של המרכז, שעקב אחר הפצת נשק להשמדה המונית במזרח התיכון. לפני הצטרפותו למכון שרת יפתח שפיר כקצין בחיל האוויר. יפתח שפיר הוא בעל תואר מוסמך במנהל עסקים, בהתמחות מערכות מידע וחקר ביצועים.