המזרח התיכון עשוי להתפצל בעשור הקרוב, ולכלול יותר משלושים מדינות – לעומת 22 כיום. כך מעריך סגן שר החוץ לשעבר, דני איילון. בסימפוזיון ע"ש ג'ון גנדל, שהתקיים היום באוניברסיטת תל אביב, העריך איילון כי תהליכי הגלובליזציה מצד אחד, והתפוררות ישויות מדיניות סביב העולם מצד שני, מציבים בפני מדינת ישראל הזדמנויות ואיומים כאחד.

להערכתו, הפיצול וההתמקדות של מדינות ערב בנושאים פנימיים, מולידים מצב שבו אין קואליציה ערבית שתתייצב מול ישראל. על בסיס ניתוח הזירה הכלכלית והמדינית, מאמין איילון כי יש לייצא חלק מהגז בשל הערך האסטרטגי והיתרונות שיהיו ליצוא בביסוס דיאלוג עם מדינות באירופה.

"הצד הבעייתי של האירועים בסוריה, הוא שבהיעדר ממשלה, עלולים להישבר הסדרי הביטחון שלה עם ישראל. יש לקחת בחשבון כוחות דוגמת חיזבאללה או אל קאעידה העלולים להופיע שם, ודברים דומים עלולים לקרות בסיני. מבחינה אסטרטגית מצבנו אולי טוב יותר, אבל מבחינה טקטית יש לנו אתגרים".

איילון מעריך כי אירן לא תהפוך כוח אטומי, בזכות האינטרס הבינלאומי הפועל נגד תהליך הגרעון שלה. מעמדו של חמאס מצוי לדבריו בשפל, לאחר שאירן וסוריה ציננו את הקשרים עמו, לנוכח הימנעותו מהתייצבות חד-משמעית לצדו של בשאר אסד.

"לישראל יש כיום הזדמנות אסטרטגית, קודם כל להשקיע בעצמה. כך, סדר היום בבחירות האחרונות לא היה הפלסטינים או אירן אלא צדק חברתי. יש לנו חלון הזדמנויות, ואני מקווה שלממשלה יהיה החזון לראות זאת, ולהתמודד עם הפער בין מי שיש להם ומי שאין להם", אמר איילון.

"בסוגיה הפלסטינית, פתרון שתי המדינות מוסכם למעשה על כולם, לרבות על הליכוד. לאחד שנתניהו הסכים לו אין הבדל מהותי בין המפלגות, והוויכוח היחיד הוא על המחיר ועל הדרך. איני רואה את

הפלסטינים מתייצבים עם קול אחד: הקרע בין עזה ובין הגדה הולך וגדל, הקרע בין חילונים לדתיים הולך וגדל. אני מאמין שנוכל להגיע לניהול הסכסוך: להסכם שבו נסכים ונכיר בעצמאות ובריבונות פלסטינית והם יתחייבו לביטחון ויכירו במדינת ישראל כמדינת העם היהודי. בסוגיית גבולות הקבע – אין ממשלה ישראלית או פלסטינית שיכולות לחתום על הסכם הכולל הגדרת גבולות, במיוחד בירושלים. בסופו של דבר, הרבה תלוי בקהילה הבינלאומית ובעידוד שתיתן לפלסטינים".

על בסיס ניסיונו כשגריר וכסגן שר החוץ, ציין איילון, כי "הנושא הפלסטיני ממשיך להיות פצע פתוח בניהול מדיניות החוץ של מדינת ישראל, ופוגע במיוחד בניהול ההסברה הישראלית. ממשלת ישראל אינה צריכה לשבת ללא מעשה: להסברה יש תפקיד אקטיבי".

פרופ' איתמר רבינוביץ', לשעבר שגריר ישראל בארה"ב, העריך בכנס כי עתיד האביב הערבי תלוי, גם בעיני הערבים, בתוצאות המאבק בסוריה, המהווה גרסה מזרח תיכונית של מלחמת האזרחים בספרד – שהייתה חזרה כללית לקראת מלחמת העולם השנייה. גם בסוריה, האופוזיציה נתמכת על ידי ארה"ב ואירופה בעוד המשטר נתמך על ידי אירן, סוריה, חיזבאללה וסין. מבחינת רוסיה, סוריה היא כלי מרכזי: פוטין מבקש לשקם את מעמדה של רוסיה, ומשקיע בסוריה. החלפת אסד בממשל שייתמך על ידי ארה"ב אינה מקובלת על פוטין.

פרופ' רבינוביץ' מסביר כי אירן השקיעה בסוריה עוד יותר מרוסיה: היא רוצה בהגמוניה במזרח התיכון. ההצלחה היחידה שלה בייצוא המהפכה הייתה עד כה בלבנון, שבה חיזבאללה הוא הזרוע הארוכה של איראן, והוא חזק יותר מהמדינה עצמה. העורק המקשר בין אירן לחיזבאללה הוא סוריה. "מלחמת האזרחים בסוריה אינה מנוהלת על ידי אסד, אלא על ידי מפקדי הצבא האיראני. חלק גדול מהלחימה מנוהל על ידי לוחמים של חיזבאללה שנכנסו אליה מלבנון", אמר רבינוביץ'.

פרופ' שמעון שמיר, לשעבר שגריר ישראל במצרים ובירדן, מעריך כי למרות הנטייה לבחון את האביב הערבי בהקשר של תהליכי דמוקרטיזציה. מה שקורה הוא קונפליקטים אחרים: סונים מול שיעים, והתמוטטות סמכויות מרכזיות. להערכתו, הבעיה העיקרית של השלטון במצרים, היא שאין למדינה המשאבים הנדרשים על מנת לנהל את הכלכלה שלה: קיים מחסור בדלק ובמזון, ויש כבר מי שמתגעגעים לימי מובראק. "הפופולאריות של האחים המוסלמים ערב עלייתם לשלטון התבססה על כך שהם היו האופוזיציה הוותיקה ביותר למוברק. כיום, הפופולאריות שלהם בשפל", אמר שמיר. בהתייחסות לקשרים בין מצרים ובין ישראל, ציין פרופסור שמיר כי שיתוף הפעולה הביטחוני בין שתי המדינות טוב כיום מאי פעם.