מספרת הסרטים היא אגדה מודרנית המקוננת על פגעי הזמן על הקדמה וצרותיה שמותירה את קורא כואב את בעיותיה של הקדמה על פי הספר – מכשיר הטלוויזיה.

זהו סיפורה של ילדה שנבחרה לספר סרטים בתחרות שעורך אביה מול אחיה הגודלים יותר. בהמשך הופכת הילדה – מספרת הסרטים – לעסק של ממש, ועוזרת לאביה הנכה לפרנס את משפחתה.

תפקידה של הילדה מתרחב והיא הופכת למתווכת של אומנות. היא מספרת וזוכרת סרטים ישנים במקום נידח בצ'ילה.

שפתו של הספר רזה מאוד, נקייה מדימויים ומטפרות אך האגדה כולה הופכת למטפורה לנזק של הקדמה.

העוני, הנידחות, המחסור הכבד השורר בכפר הנידח באזור מכרות המלח בצ'ילה מוגשים בצורה רומנטית לא בכיינית לא מתמרדת, אלא כזו המנסה למצוא את הטוב במצב.

אנשי הכפר מוצגים כשאנשים שוליים, לא מלומדים. אחד מהאנשים העשירים בכפר הוא המשכונאי. איש גרום כשלד, לא מחובר לעולם הטוב והתמים אלא לעולם האדמיניסטרציה, השכלה והרוע. והוא זה שמבצע מעשה מגונה בילדה.

אפשר לכתוב רבות על הקולנוע ובפרט כאמונות עממית המהווה מפלט מפני המצוקה, הנדחות ומייצרת חלומות לאנשים. דוגמת האם הנוטשת את המשפחה ועוברת בעקבות חלומה אל העיר הגדולה. מול התום והנאיביות הילדותית של מספרת הסרטים מאיה מרגריטה, ומהסיבה בה גדלה, ופעלה עומדת הטלוויזיה עוד מכשיר שיוצר לפירוק החברה, לפירוק האחווה עד שהביא לנטישתו של הכפר בסוף הספר.

ימים רבים לאחר קריאת הספרון והדק והמקסים זה דמותה של הילדה ממשיכה להדהד במוחי. כדאי מאוד לקרוא

מספרת הסרטים. אֶרנַן ריוֶורָה לֶטֶליֶיר. תירגמה מספרדית: עינת טלמון. הוצאת כתר, 108 עמ', 2011

[related-posts title="ביקורות נוספות של מינו רודיטי"]