Skip to content

החלום שלו הוא להיות הפילוסוף הפרטי במיטה שלה

רגליו הבשרניות נראות למרדכי ברגע כזה כמו עמודים של במה, ועיניה של יהודית – קהל דחוס של מעריצים. מאת אבינועם בן זאב

החלום שלו הוא להיות הפילוסוף הפרטי במיטה שלה

רגליו הבשרניות נראות למרדכי ברגע כזה כמו עמודים של במה, ועיניה של יהודית – קהל דחוס של מעריצים. מאת אבינועם בן זאב

כשאומרים על מרדכי שהוא רכלן, הוא נעלב שלא מבינים שהוא פילוסוף שמתעניין בטבע האדם. רגליו הבשרניות נראות למרדכי ברגע כזה כמו עמודים של במה, ועיניה של יהודית – קהל דחוס של מעריצים

מאת אבינועם בן זאב

מיקומו של הבית של מרדכי ויהודית, מעל לקפל קרקע, מאפשר תצפית נוחה. ניתן להשקיף ממנו על הנעשה משער הישוב מצד אחד ועד גדר הגבול מהצד השני. מעמדו החברתי של מרדכי נקבע בהתאם לכך. חושדים בו שהוא עוקב מרחוק אחרי כולם, אולי אף במשקפת, ומפיץ סיפורי רכילות. אלמלא העצים והבתים המאפשרים מקומות מסתור, יתכן שאנשים היו יוצאים מדעתם, או דווקא מתרגלים אליו.

חיוך מסומם (צילום אילוסטרציה: nuttakit / FreeDigitalPhotos.net)

מדברים עליו בגלל זה בקיצוניות. אומרים שהמבטים שלו יוצרים תחושה של חיטוט בפצעים. אומרים שהוא הולך אל חלקת האדמה שלו וממנה, בדרך כלל בשעות קבועות, בכל יום על אותה מדרכה, מול אותם חלונות, בקרבת פחות או יותר אותם אנשים, ומתעלמים ממנו. לא שואלים לשלומו, לא מוציאים אליו את הראש מהחלון ולא קמים לקראתו מהישיבה על הדשא. כאילו אין שם אף אחד.

אומרים שבמקרים בהם נאלצים בכל זאת להתייחס אליו, נניח כאשר הוא עצמו נעצר לדבּר, ישר מול העיניים, התגובה הראשונית היא התפלאות לאן הוא נעלם בזמן האחרון, כאילו נסע והנה חזר. ייתכן, במקרים נדירים, שאפילו מחכים לו במיוחד, בשל איזו בעיה כמו לגבי חלקת האדמה שלו שיש צורך שיפסיק להשקותה לזמן מה בגלל היתושים, אלא שאז, לפי השמועות, ברגע שהוא מופיע, מתנהגים אליו כאילו נתקלים בו באקראי. משחקים למשל עם הילד בכדור, לא רחוק ממנו, ומשרואים אותו מתקרב – פונים אליו בשפה של קוצר רוח. אם אתה כבר פה, מקובל להגיד לו לפי הסיפורים עליו, אז באמת אנחנו צריכים לדבר אבל ממש בקצרה. חס וחלילה שלא ינסה למשוך את הזמן.

התפרצויות של חיוך מטומטם

ככל שהוא יודע על האחרים, האחרים לא יודעים עליו. אומרים שאי אפשר להיכנס בישוב להריון בלי שהוא בין הראשונים שיודעים. הוא הרי יכול לראות מי נכנסים אל המרפאה. אם האישה צעירה, נראה שהיא בהריון. לעומת זאת, לא יודעים שהוא הצליח להפרות את יהודית כבר שלוש פעמים ואז, בכל המקרים, בסביבות החודש הרביעי, עדיין לפני שניתן להבחין בכרס ההריונית, העובר נפלט לה החוצה והיא נשארת סגורה בבית למשך מספר ימים.

בישוב נוהגים שלא למהר לצאת מהבית אחרי סקס. מחכים קצת.
בודקים מדי פעם בראי. חס וחלילה שמרדכי לא יוכל לדעת ולא יפיץ סיפורים

אומרים ששמעו אותו אומר שאישה שנהנית מסקס, יש לה, מיד אחרי זה, בשעה הקרובה, התפרצויות של חיוך מטומטם, ולגבר יש התפרצויות של חיוך מסומם. אומרים שבגלל זה נוהגים בישוב שלא למהר לצאת מהבית אחרי סקס. מחכים קצת. בודקים מדי פעם בראי. חס וחלילה שמרדכי לא יוכל לדעת ולא יפיץ סיפורים. מצד שני, אי אפשר לראות כלום על הפרצוף שלו. לא רואים שהוא ויהודית נהנים מסקס יומיומי, כבר קרוב ל-20 שנה, כמו אוטומטים של מזמוזים וחדירות. מתקשים בכלל בישוב להאמין שזה ייתכן אפילו לפעם אחת.

לא יודעים עליו, לא על ההפלות של יהודית ולא על היותו שור מרביע, כי בעיקר לא רוצים לדעת. מגעיל לדעת שאחד כמוהו, עם האופי שלו, זחל שזוחל בין אנשים, מנשק אישה על הפה שלה. אפילו רק זה. אולי רוצים לדעת עליו פרט אחד בלבד – כיצד ייתכן שיהודית, אישה יפה לכל הדעות, מאוד אלגנטית עם השמלות שהיא תופרת לעצמה, הסכימה להתחתן עם טיפוס מאוס שגם נראה מאוס, צוואר מוטה קדימה וחיוך של קרח סדוק. גם במקרה הזה מתארים אותו בקיצוניות.

הרחם הפלטני שלה גורם לו להתבייש בעצמו 

"מה שפחות שמים אלינו לב", הוא מסביר ליהודית, "כך מתנהגים לידנו יותר בטבעיות, בפחות חסימות. אפשר לדעת מי בעדנו ומי נגדנו". החלוקה אצלו די ברורה. מי שיודעים על ההפלות של יהודית, הם נגדו.

הרחם הפלטני שלה גורם לו להתבייש בעצמו. איזה גבר הוא אם הזרעונים שלו לא מצליחים להיאחז תשעה חודשים בביציות שלה? הוא לוקח בגלל זה את יהודית לטיפולים במרפאה של קופת חולים בקרית שמונה. הרחק מאנשי הישוב שיכולים לדבר. הוא חושש אפילו מהסניף המחוזי בחיפה. חס וחלילה שאחיו של יהושע מהמכולת, שעובד שם כמזכיר כללי, יידע על הבושה הזאת. יש לו על זה סיפור שלם, שיהודית לא מוכנה להאמין. האח של יהושע מנסה לחסוך בהוצאות והוא מעביר ליהושע בטלפון את הדיאגנוזות ומבקש ממנו לכתוב אותן בכתב יד של רופאים, על נייר של קופת חולים שכבר יש לו מראש, ולשים בתוך מעטפות של קופת חולים שיש לו, ולשלשל לתוך תיבות הדואר, כאילו הדיאגנוזות נשלחו ישירות מהסניף המחוזי. אפשר אמנם לבדוק סיפור כזה, אבל, מרדכי מעדיף לא לשאול שאלות. אם יתחיל לשאול, ייתכן שיוכלו לדעת על ההפלות של יהודית.

הרהורים מעקצצים סביב הפטמות 

כשאומרים על מרדכי שהוא רכלן, הוא נעלב שלא מבינים שהוא פילוסוף שמגלה עניין בטבע האדם. "כל אדם", הוא אומר ליהודית, "הוא דוגמה לטבע האדם. חייבים להבין במה הוא דוגמה. גם רבנים הם דוגמה, בדיוק כמוני וכמוך, למרות שאנחנו לא דתיים ולא נראה שנהייה כאלה אי פעם".

רגליו הבשרניות נראות לו ברגע כזה כמו עמודים של במה, ועיניה של יהודית נראות לו כמו קהל דחוס של מעריצים. בימים שחיזר אחריה, לפני שנים רבות, לחש על אוזנה, בפרץ בלתי נשלט של יצריות, שהחלום שלו הוא להיות הפילוסוף הפרטי במיטה שלה. התחושה שלו היום, בתוך הבית שלהם, היא הסתגרות במגדל השן. חדרי הבית שהוא מתרוצץ ביניהם מחלון לחלון, בעקבות אנשים שנמצאים בחוץ, נראים לו כמו מעבדות של פקולטות.

בגלל זה, יהודית מרגישה זרה בתוך הבית שלהם. יש לה בבית פינה משלה, חדר מרווח ומאוורר בו היא תופרת שמלות, ויש לה דברים משלה שאסור לו לגעת בלי לבקש את רשותה, והיא זאת שמחליטה מה קונים לבית והיא מסדרת את הרהיטים על פי הטעם שלה ותולה תמונות וקישוטים לפי בחירתה, ובכל זאת הדימוי העצמי שלה שהיא מנהלת הבית של פילוסוף שלא סוגר את הפה.

כשהם מדברים ביניהם, היא מרגישה שעליה לבקש רשות דיבור. ככה היא מרגישה. ובכל פעם שהדיבורים שלה מתפזרים, כמו אדונית צבעונית בשמלות פרחוניות – כנראה מבלבלת לו את התיאוריה של אותו רגע – הוא נוהג לגעור בה, בחביבות מתנשאת של הוגה דעות, שהיא נתפסת לפרטים שוליים. היא בוחרת שלא להתווכח. אדרבא, היא נהנית מ"הפרספקטיבה הרחבה", כפי שהוא מכנה את אוסף המחשבות המבולבל שלו.

היא יודעת שהוא מלעיט אותה בסיפורי רכילות, ועדיין, בגלל "הפרספקטיבה הרחבה", בעצם הצליל של הקול שמנסה להישמע כמו פרספקטיבה רחבה, טון תיאטרלי של ידענות, היא מוכנה שידחוף את ידיו כרצונו אל מתחת לשמלות שלה. הידיים שלו מצולקות מעבודת האדמה, אבל, ברגע שהיא עוצמת את העיניים, מתמסרת לצליל של הפרספקטיבות, היא חשה סביב הפטמות נגיעות מעקצצות, נוגעות לא נוגעות, בדומה לשיירה של נמלים. יש לה מזה דימוי עצמי גבוה.

צילום אילוסטרציה: nuttakit / FreeDigitalPhotos.net

כשאומרים על מרדכי שהוא רכלן, הוא נעלב שלא מבינים שהוא פילוסוף שמתעניין בטבע האדם. רגליו הבשרניות נראות למרדכי ברגע כזה כמו עמודים של במה, ועיניה של יהודית – קהל דחוס של מעריצים

מאת אבינועם בן זאב

מיקומו של הבית של מרדכי ויהודית, מעל לקפל קרקע, מאפשר תצפית נוחה. ניתן להשקיף ממנו על הנעשה משער הישוב מצד אחד ועד גדר הגבול מהצד השני. מעמדו החברתי של מרדכי נקבע בהתאם לכך. חושדים בו שהוא עוקב מרחוק אחרי כולם, אולי אף במשקפת, ומפיץ סיפורי רכילות. אלמלא העצים והבתים המאפשרים מקומות מסתור, יתכן שאנשים היו יוצאים מדעתם, או דווקא מתרגלים אליו.

חיוך מסומם (צילום אילוסטרציה: nuttakit / FreeDigitalPhotos.net)

מדברים עליו בגלל זה בקיצוניות. אומרים שהמבטים שלו יוצרים תחושה של חיטוט בפצעים. אומרים שהוא הולך אל חלקת האדמה שלו וממנה, בדרך כלל בשעות קבועות, בכל יום על אותה מדרכה, מול אותם חלונות, בקרבת פחות או יותר אותם אנשים, ומתעלמים ממנו. לא שואלים לשלומו, לא מוציאים אליו את הראש מהחלון ולא קמים לקראתו מהישיבה על הדשא. כאילו אין שם אף אחד.

אומרים שבמקרים בהם נאלצים בכל זאת להתייחס אליו, נניח כאשר הוא עצמו נעצר לדבּר, ישר מול העיניים, התגובה הראשונית היא התפלאות לאן הוא נעלם בזמן האחרון, כאילו נסע והנה חזר. ייתכן, במקרים נדירים, שאפילו מחכים לו במיוחד, בשל איזו בעיה כמו לגבי חלקת האדמה שלו שיש צורך שיפסיק להשקותה לזמן מה בגלל היתושים, אלא שאז, לפי השמועות, ברגע שהוא מופיע, מתנהגים אליו כאילו נתקלים בו באקראי. משחקים למשל עם הילד בכדור, לא רחוק ממנו, ומשרואים אותו מתקרב – פונים אליו בשפה של קוצר רוח. אם אתה כבר פה, מקובל להגיד לו לפי הסיפורים עליו, אז באמת אנחנו צריכים לדבר אבל ממש בקצרה. חס וחלילה שלא ינסה למשוך את הזמן.

התפרצויות של חיוך מטומטם

ככל שהוא יודע על האחרים, האחרים לא יודעים עליו. אומרים שאי אפשר להיכנס בישוב להריון בלי שהוא בין הראשונים שיודעים. הוא הרי יכול לראות מי נכנסים אל המרפאה. אם האישה צעירה, נראה שהיא בהריון. לעומת זאת, לא יודעים שהוא הצליח להפרות את יהודית כבר שלוש פעמים ואז, בכל המקרים, בסביבות החודש הרביעי, עדיין לפני שניתן להבחין בכרס ההריונית, העובר נפלט לה החוצה והיא נשארת סגורה בבית למשך מספר ימים.

בישוב נוהגים שלא למהר לצאת מהבית אחרי סקס. מחכים קצת.
בודקים מדי פעם בראי. חס וחלילה שמרדכי לא יוכל לדעת ולא יפיץ סיפורים

אומרים ששמעו אותו אומר שאישה שנהנית מסקס, יש לה, מיד אחרי זה, בשעה הקרובה, התפרצויות של חיוך מטומטם, ולגבר יש התפרצויות של חיוך מסומם. אומרים שבגלל זה נוהגים בישוב שלא למהר לצאת מהבית אחרי סקס. מחכים קצת. בודקים מדי פעם בראי. חס וחלילה שמרדכי לא יוכל לדעת ולא יפיץ סיפורים. מצד שני, אי אפשר לראות כלום על הפרצוף שלו. לא רואים שהוא ויהודית נהנים מסקס יומיומי, כבר קרוב ל-20 שנה, כמו אוטומטים של מזמוזים וחדירות. מתקשים בכלל בישוב להאמין שזה ייתכן אפילו לפעם אחת.

לא יודעים עליו, לא על ההפלות של יהודית ולא על היותו שור מרביע, כי בעיקר לא רוצים לדעת. מגעיל לדעת שאחד כמוהו, עם האופי שלו, זחל שזוחל בין אנשים, מנשק אישה על הפה שלה. אפילו רק זה. אולי רוצים לדעת עליו פרט אחד בלבד – כיצד ייתכן שיהודית, אישה יפה לכל הדעות, מאוד אלגנטית עם השמלות שהיא תופרת לעצמה, הסכימה להתחתן עם טיפוס מאוס שגם נראה מאוס, צוואר מוטה קדימה וחיוך של קרח סדוק. גם במקרה הזה מתארים אותו בקיצוניות.

הרחם הפלטני שלה גורם לו להתבייש בעצמו 

"מה שפחות שמים אלינו לב", הוא מסביר ליהודית, "כך מתנהגים לידנו יותר בטבעיות, בפחות חסימות. אפשר לדעת מי בעדנו ומי נגדנו". החלוקה אצלו די ברורה. מי שיודעים על ההפלות של יהודית, הם נגדו.

הרחם הפלטני שלה גורם לו להתבייש בעצמו. איזה גבר הוא אם הזרעונים שלו לא מצליחים להיאחז תשעה חודשים בביציות שלה? הוא לוקח בגלל זה את יהודית לטיפולים במרפאה של קופת חולים בקרית שמונה. הרחק מאנשי הישוב שיכולים לדבר. הוא חושש אפילו מהסניף המחוזי בחיפה. חס וחלילה שאחיו של יהושע מהמכולת, שעובד שם כמזכיר כללי, יידע על הבושה הזאת. יש לו על זה סיפור שלם, שיהודית לא מוכנה להאמין. האח של יהושע מנסה לחסוך בהוצאות והוא מעביר ליהושע בטלפון את הדיאגנוזות ומבקש ממנו לכתוב אותן בכתב יד של רופאים, על נייר של קופת חולים שכבר יש לו מראש, ולשים בתוך מעטפות של קופת חולים שיש לו, ולשלשל לתוך תיבות הדואר, כאילו הדיאגנוזות נשלחו ישירות מהסניף המחוזי. אפשר אמנם לבדוק סיפור כזה, אבל, מרדכי מעדיף לא לשאול שאלות. אם יתחיל לשאול, ייתכן שיוכלו לדעת על ההפלות של יהודית.

הרהורים מעקצצים סביב הפטמות 

כשאומרים על מרדכי שהוא רכלן, הוא נעלב שלא מבינים שהוא פילוסוף שמגלה עניין בטבע האדם. "כל אדם", הוא אומר ליהודית, "הוא דוגמה לטבע האדם. חייבים להבין במה הוא דוגמה. גם רבנים הם דוגמה, בדיוק כמוני וכמוך, למרות שאנחנו לא דתיים ולא נראה שנהייה כאלה אי פעם".

רגליו הבשרניות נראות לו ברגע כזה כמו עמודים של במה, ועיניה של יהודית נראות לו כמו קהל דחוס של מעריצים. בימים שחיזר אחריה, לפני שנים רבות, לחש על אוזנה, בפרץ בלתי נשלט של יצריות, שהחלום שלו הוא להיות הפילוסוף הפרטי במיטה שלה. התחושה שלו היום, בתוך הבית שלהם, היא הסתגרות במגדל השן. חדרי הבית שהוא מתרוצץ ביניהם מחלון לחלון, בעקבות אנשים שנמצאים בחוץ, נראים לו כמו מעבדות של פקולטות.

בגלל זה, יהודית מרגישה זרה בתוך הבית שלהם. יש לה בבית פינה משלה, חדר מרווח ומאוורר בו היא תופרת שמלות, ויש לה דברים משלה שאסור לו לגעת בלי לבקש את רשותה, והיא זאת שמחליטה מה קונים לבית והיא מסדרת את הרהיטים על פי הטעם שלה ותולה תמונות וקישוטים לפי בחירתה, ובכל זאת הדימוי העצמי שלה שהיא מנהלת הבית של פילוסוף שלא סוגר את הפה.

כשהם מדברים ביניהם, היא מרגישה שעליה לבקש רשות דיבור. ככה היא מרגישה. ובכל פעם שהדיבורים שלה מתפזרים, כמו אדונית צבעונית בשמלות פרחוניות – כנראה מבלבלת לו את התיאוריה של אותו רגע – הוא נוהג לגעור בה, בחביבות מתנשאת של הוגה דעות, שהיא נתפסת לפרטים שוליים. היא בוחרת שלא להתווכח. אדרבא, היא נהנית מ"הפרספקטיבה הרחבה", כפי שהוא מכנה את אוסף המחשבות המבולבל שלו.

היא יודעת שהוא מלעיט אותה בסיפורי רכילות, ועדיין, בגלל "הפרספקטיבה הרחבה", בעצם הצליל של הקול שמנסה להישמע כמו פרספקטיבה רחבה, טון תיאטרלי של ידענות, היא מוכנה שידחוף את ידיו כרצונו אל מתחת לשמלות שלה. הידיים שלו מצולקות מעבודת האדמה, אבל, ברגע שהיא עוצמת את העיניים, מתמסרת לצליל של הפרספקטיבות, היא חשה סביב הפטמות נגיעות מעקצצות, נוגעות לא נוגעות, בדומה לשיירה של נמלים. יש לה מזה דימוי עצמי גבוה.

צילום אילוסטרציה: nuttakit / FreeDigitalPhotos.net

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן