במחזוריות מדאיגה חוזר הגרעין האיראני לככב בראש מהדורות החדשות ובמועצות החכמים המתכנסות כל ערב שבת בשלושת ערוצי הטלוויזיה. הפעם העילה היא ההסכם המתגבש והולךבשיחות ז'נבה בין המעצמות לבין איראן. שר החוץ האמריקני שהוזעק לז'נבה לא הצליח לחמוק מנתניהו שנזף בו בנתב"ג על כוונת ארצו להפשיר את היחסים עם איראן ולהגיע אתה להסכם על הגבלות בפיתוח היכולת הגרעינית בתמורה להקלה בסנקציות.

לא איש כנתניהו ייתן לנושא הזה לגווע ולנשיא האיראני המתון יחסית להתכחש לאיומי קודמו. כאילו לא עברה שנה מאז סבב האיומים הקודם, כאילו לא בחר העם האיראני בנשיא חדש, פחות קיצוני ויותר שפוי מקודמו. בעקבות נאומו הפייסני של רוחני בעצרת האו"ם בחודש שעבר ונוכח המשא ומתן המתנהל בז'נבה, יצא ראש ממשלת ישראל במסע הפחדה מתוזמן היטב. איך מעז הנשיא האיראני לחייך? איך הוא מעז לא לאיים בהשמדת ישראל ואפילו להודות באסון השואה? הלא אנחנו זקוקים לאויב מפחיד וכל האמצעים כשרים כדי לתחזק אותו.

בפגישה האחרונה ביניהם אמר נתניהו לאובמה כי איראן "מחויבת" להשמדת ישראל ובנאומו באו"ם הכריז כי איראן שואפת להשמיד את ישראל. את מי הוא מצטט? האם כל האמצעים הרטוריים כשרים?

ברור שאיש אינו מאושר מתפוצת הנשק הגרעיני בכלל ומאחזקתו בידי מדינה פונדמנטליסטית דוגמת איראן בפרט. מוטב שהעולם היה נקי מנשק גרעיני, אבל המעצמה הראשונה והאחרונה (עד כה) שעשתה בו שימוש היא ידידתנו ארצות הברית של אמריקה. הטלת הפצצות הגרעיניות על הירושימה ונגסאקי הייתה לא רק אקורד הסיום של מלחמת העולם השנייה, אלא אירוע מכונן שיצר, אולי בלי שיוזמיו התכוונו לכך, מאזן אימה היסטורי.  לראשונה מאז שחר ההיסטוריה יש בידי בני האדם נשק שיכול להכחיד את האנושות כולה. התוצאות המחרידות של הפצצת הירושימה ונגסקי מרתיעות את כל הצדדים עד היום. מידת ההרס שנשק גרעיני יכול לחולל היא כה גדולה, עד שלמדינות בקונפליקט ברור שזו מלחמה שאי אפשר לנצח בה.

העולם הנאור מנסה בשנים האחרונות, לא מעט בלחצו של נתניהו, למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני  בטענה שמדובר במשטר קיצוני שעלול לעשות שימוש בנשק זה. כאילו אין נשק גרעיני בידי משטרים קיצוניים אחרים דוגמת פקיסטן וצפון קוריאה. האם יש מדינה מטורפת יותר מקוריאה הצפונית? דיקטטורה סטליניסטית המתגרה ללא הרף בארצות הברית, ביפן ואפילו בשכנתה הגדולה סין. רק לפני חצי שנה הזהירה קוריאה הצפונית את יפן כי אם זו "תעז" להפריע לניסוי טילים, ייעשה נגדה שימוש בפצצת אטום. ומנהיג קוריאה הצפונית  הורה לצבאו להכין את כל הטילים  שברשותו לירי אל עבר ארה"ב ובסיסיה למקרה "שהמצב הנוכחי יימשך". קים ז'ונג און הוא ללא ספק עריץ מטורף יותר ממנהיגי איראן ובכל זאת לא שמענו על הכנות אמריקניות לתקוף את מתקני הנשק בקוריאה.

אם בנימין נתניהו יודע שאיראן אינה מאיימת עוד בהשמדת ישראל ואם הוא מבין שאי אפשר לעצור את הגרעין האיראני, מהו בכל זאת הגורם לאובססיה האיראנית שלו?

התשובה לכך נמצאת מתחת במרחק קילומטרים ספורים ממעון ראש הממשלה בירושלים. הגרעין האיראני מסיט את תשומת הלב של דעת הקהל בארץ ומחוצה לה מהנושא הפלסטיני ומאפשר לממשלת ישראל להמשיך במלאכת הכיבוש. הבנייה בהתנחלויות והפגיעה בזכויות אדם בשטחים הפכו את ישראל לאחת המדינות השנואות בעולם בעשור האחרון. סקר שערך באחרונה ה-BBC World ב-25 מדינות ברחבי העולם מצא, שישראל היא בין ארבע המדינות השנואות בעולם, ורק צפון קוריאה, פקיסטן ואיראן שנואות ממנה. מעמדה הבינלאומי הירוד של ישראל הוא שמוליד סנקציות כלכליות והדרה מתכניות ומשיתופי פעולה תרבותיים ומדעיים.

עצרת האו"ם הכירה ברשות הפלסטינית כחברה משקיפה, כנסים בינלאומיים שהתארחו כאן בעבר מחקו את ישראל ממפת האירועים שלהם, אמנים רבים מסרבים להופיע בארץ, קצינים בכירים בצה"ל נמנעים מלבקר בבריטניה ובארצות אחרות באירופה מחשש שייעצרו בגין פשעי מלחמה וחרם על מוצרים ישראלים נהוג כבר בכמה ממדינות סקנדינביה. באחרונה הוציא האיחוד האירופי הנחייה שכל הסכם בין אחת מחברותיו ובין ישראל לא יחול על ההתנחלויות ועל מזרח ירושלים. התגובה של ממשלת ישראל ב"איום" להסתלק מהתכנית המדעית של ה-EU עלולה להשבית את השתתפות המדענים בארץ בתכניות המימון המדעי של ה-EU  מהן נהנה המדע הישראלי כבר ארבעים שנה. מכאן, שהסכסוך עם הפלסטינים מציב את ישראל בצד של "הרעים".

לעומת זאת, איומיו של אחמדיניז'אד, נשיא איראן לשעבר, שנתניהו מקפיד לצטט בכל הזדמנות, והמאבק הבינלאומי למנוע מאיראן נשק גרעיני מציב את ישראל בצד של "הטובים" המאוימים. והרי אין דבר חביב על ממשלת הימין מטיפוח תחושת קורבנות בקרב אזרחי ישראל והנפת דגל הקורבן בזירה הבינלאומית. לשם כך מגייסים תדיר את השואה ולשם כך מכריז נתניהו שאיראן מחויבת להשמדת ישראל, למרות שאזרחי איראן בחרו בנשיא מתון יחסית שמכיר בשואה ואינו מאיים.

הגרעין האיראני מציל אפוא את ממשלת נתניהו ממצור דיפלומטי ומסנקציות בינלאומיות. בכל פעם שישראל מואשמת בפגיעה בזכויות האדם בשטחים, שולף ראש הממשלה את הגרעין האיראני ומצליח למתן את הביקורת הפנימית והבינלאומית על מדיניותו. אלא שהשיחות המתנהלות עתה בז'נבה מוכיחות  שהעולם התעייף מתצוגת הקורבנות הישראלית.

האם צריך לחזור ולהזכיר שביטחון ישראל עובר דרך רמאללה ולא דרך טהרן? האם לא ברור שהסכם לכינון מדינה פלסטינית לצד ישראל הוא החיסון היעיל ביותר נגד איום איראני או אחר?