בירושלים כבולת הידיים, סביר שיסתפקו בששת חודשי ההסכם, בעוד תקיפות "עלומות" בסוריה כמי שרוצים להעביר מסר הן למעצמות הן לאיראן בנוסח: אתם בשלכם ואנו נותרנו בשלנו. ולא, אף לא מילה אחת על אורניום או פלוטוניום.

בשנת 1994 חתמו צפון קוריאה וכמה מעצמות ובראשן ארה"ב, על הסכם לפירוק הכורים הגרעיניים בצפון קוריאה והחלפתם בכורי מים קלים. ההישג האדיר גרם לאמריקנים המרוצים להירדם בשמירה. כמה שנים אחר כך, ביצעה צפון קוריאה ניסיון שיגור של טיל בליסטי תלת שלבי, כזה המסוגל לפגוע אף בארה"ב. האמריקנים ההמומים דרשו בתגובה לבדוק כמה אתרים צבאיים בצפון קוריאה, אולם הקוריאנים סרבו לכך.

כבר אז מנעה הנאיביות מהאמריקנים שלא לנקוט בצעדים אופרטיביים כל שהם, משום שגורמי ההערכה הרשמיים בארה"ב, סברו שהשלטון בצפון קוריאה ממילא לא יאריך ימים. כך חלפו הימים עד שבחודש פברואר 2005 הודיעה צפון קוריאה כי עלה בידיה לפתח נשק גרעיני וכשנה וחצי אחר כך, כבר בוצע בשטחם ניסוי הגרעיני הראשון שהמם את העולם כולו.

האיראנים הביטו מזרחה ולמדו את הלקח היטב. מעצם היותם סוחרים ממולחים וציידי הזדמנויות מיומנים מאין כמותם, המתינו בטהרן בסבלנות למועד האופטימאלי לכניסה למו"מ עם המעצמות וזה אכן הגיע עתה וזאת מהסיבות הבאות.

הסיבה הראשונה והמהותית ביותר היא שתוכנית הגרעין המסיבית והכל כך מושקעת ומגוונת, הצליחה בימים אלו להפוך את איראן למדינת סף גרעינית. פרוש הדבר שמרגע הינתן הפקודה, תוכל איראן להרכיב פצצה גרעינית בתוך שבועות אחדים. אולם בכך אין די משום שקיים עדיין הצורך להפוך את הפצצה ליבילת אוויר (ע"י מטוס) או לראש קרבי מבצעי (עבור טילי קרקע קרקע). האיראנים שהמשיכו לטעון גם בז'נבה שאין להם כלל תוכנית גרעינית צבאית, מודעים היטב לכך שהיה ותיחשף פעילות צבאית מסוג זה, יהיה זה "אקדח מעשן" ועילה לתקיפת מתקניהם.

סיבה נוספת לעיתוי העכשווי נעוצה בהתנהלות הרופסת של ממשל אובמה במזה"ת והכישלונות שנחלו על כל צעד ושעל. אלו הפכו עתה בראיה האיראנית את האמריקנים, לפרטנרים רכים ונוחים יותר למו"מ ואם מהלך כזה יגרום גם לקרע אמריקאי ישראלי, הרי שזה יהיה מבחינתם בגדר בונוס מבורך.

בדיעבד ההימור האיראני הוכיח עצמו ועוד איך. בהסכם הראשוני שנחתם בז'נבה, המעצמות אכן הסתפקו בסוג של הקפאת מצב והאיראנים בהחלט יכולים להכיל מצב זה בחצי השנה הבאה. בהסכם החדש נפקד לחלוטין מקומה של הפעילות הצבאית האיראנית לפיתוח ראש נפץ ו/או ראשים קרביים לטילי קרקע-קרקע. כך יוכלו למעשה האיראנים להתקדם בהשקט במחצית השנה הקרובה, בתחום קריטי זה שבו הם מצויים בפיגור וזאת, למרבה האבסורד "בחסות המעצמות" וללא חשש מתקיפה. חשוב לציין שבניגוד לכורים ומתקני ההעשרה השונים, פעילות צבאית זו אינה מצריכה תשתיות גדולות ומורכבות ומכאן שניתן לבצעה בהסתר בקלות יחסית.

למרות ההצהרות האיראניות החוזרות ונשנות על זמניותה של מדינת ישראל במזה"ת, האיראנים רואים בנשק הגרעיני בראש ובראשונה מרכיב חשוב בעליונות השיעית מול האויב הסוני, וכלי רב משקל בתכוניותיהם להשתלט על המדינות מפיקות הנפט שבסביבתם. על כן אני מתקשה להאמין שהאיראנים יסכימו להיפרד מהחלום הגרעיני השיעי ומכאן שהסכם ראשוני זה, עלול שלא להביא בעקבותיו הסכם קבע שיפרק או יסיג לאחור את היכולות הגרעיניות האיראניות. האם נכונה לנו מהדורה איראנית לסיפור הצפון קוריאני? דומה שזו אפשרות שאל לנו לראותה כחסרת יסוד.