מיכל גזית נפרדה מהפנטזיה להיות גורו ומהמחשבה שיש בכוחה לשנות חיים של אחרים. היא מרגישה שדווקא בלי מעריצים-שבויים, שיאדירו אותה, הכוחות שלה מתעצמים מתוך עצמה
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
במשך שנים חשבתי שיש בי את הכוח לשנות לאנשים את החיים. האמנתי שיש בי יכולת לעזור להם לזוז מהנקודה שבה הם נמצאים לנקודה גבוהה הרבה יותר.
בחרתי בחיים של אי ודאות – מיכל גזית
ידעתי שאם הם רק יקשיבו למה שיש לי להגיד, ייקחו את התובנות ויניעו לפעולה, הכל יהיה נפלא בעולם שלהם.
חשבתי שאני מכירה את הדרך להזיז את החיים עבור עצמי, ורציתי לעשות זאת גם עבור האחרים. ראיתי את הכתובת שהייתה על הקיר (על כל הבניין לפעמים), ורציתי שגם הם יראו אותה. רציתי שינועו במה שראיתי כדרך הנכונה, הברורה והמדויקת.
המניע היה תמיד טוב – לעזור, להתוות מסלולי התפתחות מקוצרים.
אבל היה מעורב שם גם לא מעט אגו.
המחשבה שביכולתי לעשות הבדל בחיי אנשים חיזקה גם אותי, הגבירה את הביטחון בעוצמות שבי. כי אם האחרים פעלו בהתאם לעצותיי וקרו להם דברים נפלאים, הרי זו שוב הוכחה לכך שאני נפלאה. לכן היה חשוב לי לפגוש את הכוחות האלה, פעם אחר פעם, להשתקף דרך המראות שלהם בצבעים זוהרים. משהו בביטחון העצמי שלי היה תלוי בתנועה שלהם.
האגו התרסק
כיום אני יודעת שאני לא באמת יכולה להציל אף אחד.
לא משנה כמה חכמה אני, כמה רוצה, כמה ניסיון חיים וכלים אספתי. אני יכולה רק להביא את כל אלה. האחר ייקח, אם הוא יכול, אם הוא בשל לכך. אם לא, אין שום דרך בה אני יכולה לנער, לשכנע או להניע.
כשהפנמתי את ההבנה הזו, האגו התרסק.
כבר לא ניסיתי להציל אף אחד. יכולתי פשוט להיות נוכחת, מתוך אהבה וקבלה. יכולתי להביא את כולי, עם כל היכולות, הכישורים, ולהציע אותם למי שמולי מבלי להיות תלויה בתוצאות.
דווקא כשאני משוחררת מהצורך "להציל", אני יכולה להיות הרבה יותר מאפשרת לאדם שמולי, לקבל אותו בדיוק כמו שהוא, ולא להתעצב או להתעצבן כשהוא, או היא, לא עושים את מה שנראה נכון וברור עבורם. ברור לי.
אני אחראית לחלוטין לדברים שעוברים דרכי. לא אגיד דברים שאני לא מאמינה בהם, או שיכולים לפגוע או להזיק. אבל יחד עם זאת, אני מעבירה את מלוא האחריות למי שמולי, ללא כל ציפיות.
אם הם ייקחו את הדברים, הרי זה רק כי המידע פגש אותם בזמן הנכון בכדי להפנים, לעבד וליצור את השינוי. הקרדיט הוא רק שלהם.
ואם לא ייקחו, הרי זה כי הזמן עוד לא בשל, או כי הדרך שלהם אחרת. אין בי שום מקום שנפגע או מתאכזב. גם אז, הקרדיט הוא רק שלהם.
לעולם לא אהיה גורו
כשאני מבינה שאין בי יכולות להציל אף אחד, אני יודעת שלעולם לא אהיה גורו.
ראיתי רבים, רבים מדי, שנלכדו בקורי הזהב של הגורואיזם, כשהם מאמינים שהתורה שלהם היא זו ששינתה לסובבים אותם את החיים. יש בכך פיתוי רב, שעונה על צורך הדדי.
רבים מהאנשים מחפשים מי שיאמר להם בנחרצות מה נכון, מה צפוי. מישהו שיעשה עבורם את הבחירות, יפסוק מהי האמת ואין בלתה, ייקח אחריות על התהליך שלהם ויסיר מהם את הצורך להחליט, עם כל ההשלכות הנגזרות מכול החלטה. גם אני משתוקקת לכך, בזמנים מסוימים בחיי.
מורים, מטפלים ודתות – נכונים לספק את הצורך הזה, מסכימים לקחת את האחריות "להציל" אחרים.
רבים מהם החלו את דרכם מתוך מניעים חיוביים של עזרה ונתינה. אבל ככל שהם נכנסים לתפקיד, הם עלולים להשתכנע שבידיהם אכן הכוח לשנות חיי אנשים.
יש משהו משכר בכוח הזה, בעיניים המעריצות, ויש צורך בעוד מהסם – באנשים רבים ככל האפשר, שיתנו להם את תחושת הערך. ללא קהל מעריצים גדל והולך אין לכאורה הצדקה לקיומם.
וכשיש כזו תלות הדדית, יש אובדן הדרגתי של האישיות העצמאית. מצד אחד של המתרס, יש את אלו המבקשים שמישהו ייקח אחריות על הדרך שלהם ויאמר להם מה נכון בכול שלב. ומהעבר השני יש את מי שמוכנים לעשות זאת, בכדי להרגיש חשובים ומשפיעים.
שני הצדדים נמנעים מלשאול את עצמם שאלות, כך שאין הם יכולים למצוא את התשובות מתוך עצמם, מתוך ספק בריא שמאפשר צמיחה.
בדרך שלי, העוצמה תמיד נשארת אצל האחרים. הם אלה שעושים את ההבדל עבור עצמם, שירצו, כשיוכלו. ואם לא, זה גם בסדר גמור, אני אוהבת אותם בדיוק באותה מידה, ומרגישה טוב עם עצמי – בדיוק באותה מידה.
אני לא נערצת על ידי קהל מאמינים, עם כל המתנות הנלוות לכך. הכוחות שלי מתעצמים, מתוך עצמי.
יש כאן נפרדות שהיא שיא החיבור. ראיית האחר בדיוק כמו שהוא, במקום בו הוא נמצא עכשיו בחיים, בקבלה מלאה ואוהבת.
- זה אחד המאמרים, המופיעים בספרה של מיכל גזית, "בחרתי בחיים של אי ודאות", שראה עכשיו אור. "הספר התקבץ במשך כמה שנים בהן כתבתי כתבות אישיות על תהליכים שאני עוברת, ועל תהליכים שפגשתי בסדנאות שאני מעבירה", היא מספרת. "ואז, כשהבנתי שהמילים פוגשות בדרך המון אנשים, החלטתי לקבץ אותן לספר מעוצב, עם המון תמונות מרהיבות, כדי שישמש מתנת אהבה. ספר שמבקש פתיחה אקראית, כדי לפגוש את המסר המדויק לאותו זמן".